מומחים מקצועיים – אליה וקוץ בה

לבעיה "איך לבחור בייעוץ מקצועי?" אין פתרון פשוט
תמונה של מר גבעון
פרופסור יהושפט גבעון

נתקלתי ביתר שאת בבעיה הטמונה בצורך בתמיכה של מומחים מקצועיים כשעבדתי עם אנשי "יישומי מחשבים בחינוך" במשרד החינוך ובמכללות להכשרת מורים בשנים 1984–2017. גיליתי שאנשי חינוך לא ידעו לבחור במומחים מקצועיים לתמיכה בניסיונותיהם לשלב או להטמיע את המחשבים בחינוך. ברוב המקרים הם נעזרו במומחים למחשבים שהיו טכנאי אלקטרוניקה (אפילו המפמ"ר הראשון למדעי המחשב במשרד החינוך היה בעל ניסיון והכשרה כטכנאי טלוויזיה ולא היה לו שום רקע, לא במחשבים ולא בתוכנות) או במומחים למחשבים במנהל ובעסקים. ההצלחה של הטמעת המחשבים במנהל סנוורה אותם והם קיווּ ללמוד מהם כיצד לנצל את הכלים החדשים לטובת הלימודים. כשחשבתי על זה לאחרונה הבנתי שישנה כאן בעיה עקרונית של ניחוש אינטואיטיבי ולא של בחירה מושכלת.

אם אני מומחה בחינוך בעל רקע מצוין בפסיכולוגיה חינוכית ואני מבקש עזרה ממומחה מקצועי במחשבים כדי לשפר את ההוראה שלי באמצעות הפעלת תוכנות, איך אדע במי לבחור? הרי אינני מבין גדול במחשבים. אפילו עזרה בבחירת תוכנות תלויה בהיעזרות במומחים לא רק בתוכנות אלא ברלוונטיות שלהן לחינוך. אם אינני מומחה בתחום X, איך אדע לזהות מומחים בתחום X? אפילו לא אבין את שפתם.

אני סובר שהפתרון היחידי לסגירת הפער המקצועי שבין הפדגוגיה כמקצוע החינוך ובין מדעי המחשב ויישומיהם כמקצועות המחשבים, הוא ביצירת תחום דעת חדש שיוצב בין החינוך לבין המחשבים, כלומר, ביצירה אמיתית של מקצוע שימושי חדש. כמו שאדריכלים יכולים להתמחות בעיצוב דירות למגורים כמקצוע ביניים בין האדריכלות הטהורה והמוכללת לבין מקצועות העיצוב והבנייה השונים, כך בעל המקצוע שאני מגדיר אותו כאן יצטרך להתמחות בהקמת גשר בין מקצועות המחשב לבין מקצועות החינוך. רק כך נוכל לקבוע אמת מידה בלתי תלויה בהערכת רמת המומחים האלה, כנהוג במקצועות הנדסיים אחרים, כדי לעזור לאנשי החינוך לבחור באופן מושכל במומחים שבאמת יוכלו לעזור להם ולא בכאלה שיביאו לבנייה של חדרי לימודים הנראים כרצפות ייצור, או שיכניסו לשימוש תוכנות משרדיות ביומרה שהן טובות לחינוך ויובילו לשימוש בתוכנה להצגת תקצירי מנהלים כדי להציג תכנים לימודיים מורכבים.

מדוע אנשי חינוך אינם רואים זאת? לדעתי, מלבד ההתפעמות מהצלחת המנהל, קיימת סיבה נוספת הנעוצה בהתפעמות משיווק אגרסיבי של הכלים הדיגיטליים, הדוחף את הציבור לשימוש בכלים כ"הדיוטות", במקום כמבינים. כמה ספרים יצאו לאור כדי לספק "ידע לשוטים" בשימוש בתוכנות? ואולם, כנגד התגובה השכיחה שאנשי חינוך אינם אמורים להיות מומחים בטכנולוגיה הדיגיטלית, אני חושב שהכשרת אנשי החינוך, לא כולם, אלא רק אלה המבקשים להיות מומחים בגישור שבין שימושים בטכנולוגיה שנבנתה מאלמנטים חסרי תבונה ובין פעילויות לפיתוח היכולת התבונית של התלמידים, חייבת להתבסס על מידה מתאימה של הבנת הכלים הדיגיטליים ושל הבנת התהליכים הפדגוגיים, בדיוק כפי שתלמידי אדריכלות לומדים לגשר בין תהליכי בנייה ובין אומנות העיצוב.

לכן, על כל המְתפקדים במערכות החינוך בפרויקטים השונים ל"הטמעת הטכנולוגיה" להימנע מהיעזרות ביועצים חסרי השכלה והכשרה שכזו. ומכיוון שלא קיימות תוכניות כאלה, עליהם גם לפעול ולקדם את בניית תוכניות ההכשרה האלה, כפי שהאמריקאים מתנסחים – "ללא דעות קדומות". כל עוד היועצים שלהם נבחרו ללא הכשרה טובה בגישור המיוחל, מערכות החינוך ימשיכו לקווֹת לישועת החינוך בכל פעם שציבורים שאינם בקיאים בחינוך יתלהבו מכלי חדש שיצא לשוק.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

6 תגובות

  1. לדעתי הבעיה מתחילה בזה דאנשי החינוך, ההולדת, וכדומה לא יודעים כלום על מערכות ממוחשבות. לא רק שהם לא יכולים לבחור מומחה, הם גם לא מבינים את המלצותיו, וכמובן לא מסוגלים לקבל החלטות בנושא

    1. לכן, אבנר, יש צורך במתווך בינ-מקצועי כמו אדריכל פנים שמייעץ לנו בעיצוב דירה כי הוא יודע לדבר איתנו בשפה שכולנו מבינים ואנו לא צריכים לדעת לא אדריכלות ולא הנדסת בניין כדי חבנות בית או דירה לפי צורכינו. לכן הבעיה לא מתחילה בבורות של אנשי החינוך שאינם "יודעים כלום על מערכות ממוחשבות", אלא שאינם מבינים שצריך להכשיר מתווכים מקצועיים. במוסדות חינוכיים הבעייה הופכת מבעייה מקצועית לבעייה פוליטית (של חלוקות כוחות במוסד) כאשר בעלי תפקידים בכירים מתנגדים או חוששים ממתן השפעה לאנשי חינוך שבמקרה כן יודעים ודי מספיק על מערכות ממוחשבות.

    2. לאבנר פרץ,
      נכון מאד. הבעיה מתחילה אצל אנשי החינוך. לא רק בעניין המחשוב אלא בעיקר ברמתם הכללית הנמוכה מאד. זו מכשלה היסטורית שנמשכת עשרות שנים. לא נראה לי שזה עומד להשתפר כיוון שזה יעלה הרבה כסף. עכשיו יותר כסף יזרום לחינוך החרדי ולהתנחלויות. לכן יהיה פחות לשיפור מערכת ההוראה הממלכתית.

      1. ליצחק, תודה על תגובתך.
        בעשרות השנים בהן הייתי מעורב בחינוך ובהכשרת מורים השתכנעתי שגם אם הכל פוליטי והכל דורש תקצוב, הבעיה הנדונה היא בעיקרה תפיסתית. כאשר מכשירי המורים ממציאים לוגיקה פגומה לפיה הפדגוגיה יכולה להוביל את הטכנולוגיה מבלי להבין את הטכנולוגיה (מקלוהן!!!), והם מעדיפים להיוועץ ב"יועצים" שאינם מבינים בחינוך (וזה נושא המאמר הנוכחי!!). נוצרת בעיה שתקציבים לא יכולים לפתור (כמה כסף זרם לאגף האחראי במשרד החינוך על השימוש החינוכי במחשבים מאז הקמתו??).

  2. הבעיה שרוב המומחים הם "מומחים" כי אין הגדרות ודרישות מוגדרות.

  3. אתה צודק. תחום המערכות הממוחשבות איננו עוד נושא שכל אדם באשר הוא צריך לדעת מעט אודותיו. מדובר בתחום שמשפיע על כל נושא בעולם של היום. לכן חייבים ללמד אותו הרבה יותר לרוחב ולעומק. לכן צריך מומחים שיעזרו למקבלי ההחלטות להחליט מה, איך, מתי, וכו' ללמד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן