מערכת החינוך שלנו עוברת מהפכות לעיתים קרובות. כל שר חינוך חדש רוצה להשאיר חותם על המערכת, ויצא בתוכנית חדשה בלי הכנות מוקדמות. התכנית קיימת עד בואו של שר חדש.
עדיף להתחיל בשינויים קטנים, שינויים שיוצעו על ידי אנשי מקצוע מן האקדמיה ומבתי הספר שידונו בתכניות הלימודים העכשוויות ויחליטו מה יש לשפר בהן. לכל מקצוע ממקצועות הלימודים תהיה ועדה משלו.
דוגמה לשינויים מתבקשים בעיניי היא במקצוע ההיסטוריה. זכור לי מלימודיי שזה היה המקצוע היחיד בבית הספר התיכון שלא אהבתי ללמוד. לא הבנתי מדוע אני צריכה ללמוד רק על מלחמות, כיבושים, מלכים, קיסרים ומהפכות. איני חושבת שאין ללמד נושאים אלו, אך יש לעסוק בעוד נושאים, חשובים ומעניינים לא פחות.
נראה לי שחשוב ללמד על חיי היום-יום בתקופות עברו. לא חסרים תיאורים כאלו בספרות. כדאי לבדוק אילו סיפורים מימים עברו מתאימים לכיתות הלימוד השונות.
יש ספרות העוסקת בחיי הנשים בתקופות קודמות. תיאור כזה לאורך השנים יכול ללמד את הצעירים אילו שינויים עצומים עשו הנשים במשך הדורות כדי לשפר את מצבן. רות אלמוג, הגברת הראשונה של הספרות העברית, כתבה ספר נפלא ששמו "אישה בגן", שבו היא מספרת על נשים לא מוכרות שהתמחו בציור ובפיסול מהמאה השלוש עשרה עד המאה השמונה עשרה. נשים אלו יצרו יצירות נפלאות אך דוכאו ולא הוערכו כראוי. לא פעם בני זוגן או אביהן ייחסו את עבודותיהן לעצמם וזכו בהערכה על העבודות המצוינות של הנשים שיצירותיהן נגזלו מהן ולא זכו להכרה והערכה.
לא מעט נשים התכתבו עם חברותיהן או כתבו יומנים. כל אלו מצויים בספרות ואין קושי להשיגם. קריאת מכתבים ויומנים מימים עברו היא עדות מכלי ראשון למה שהעסיק אנשים ונשים בימים עברו. מימי יוון ורומי נחשבו המכתבים לגשר בין אנשים הנמצאים במרחק זה מזה. אנשים כותבים על מה שמעניין אותם, על תחושותיהם, על מצבם ועוד. מיומנים אפשר ללמוד על פועלם ומעשיהם של אנשים בעבר, על תרבותם הרוחנית והחומרית, בתקופות רחוקות כל כך מימינו ומכל האפשרויות המגוונות והעשירות של בני ובנות המאה העשרים ואחת.
בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים כתב המורה יצחק אבנון ספרים לילדים ולנוער שמילאו את החלל שהיה בתכניות הלימודים של מקצועות מסוימים. אחדים ממבחר ספריו הם: עולם הילד, ערי עולם, חלוצי המדע, גדולי עולם, פלאי עולם. ילדים נהנו לקרוא ספרים אלו ולרכוש מהם דעת. נראה לי כי אפשר לעבד ספרים אלו לעברית של היום ולעדכנם מבחינת הידע הנוסף לזה שהיה בעת כתיבתם או לכתוב ספרים חדשים ברוחם. נהניתי מאוד מספרים אלו בילדותי, קראתי מהם לבנותיי ועתה – לנכדותיי. בהשפעת דבריו על גנדי שקראתי כשהייתי בת עשר, הערכתי והערצתי את דמותו, וכעבור שנים בחרתי בה לעבודה בהיסטוריה בתיכון בהסתמכי על מקורות אחרים. ד"ר תמר ורטה זהבי כותבת בימינו על דמויות אנשים שתרמו לאנושות. ספריה כתובים בשפה יפה ועשירה בחן וברגש רב ומתאימים לילדים. יש ספרים המשפיעים עלינו לכל החיים. כאלו יכולים להיות ספרי ההיסטוריה המכילים נושאים מהחיים עצמם.
8 תגובות
אכן בדרך שבה היום מלמדים היסטוריה לאנשים אין מושג כיצד חיו בתקופות קודמות, פרט אולי ללימוד בעל פה של כמה תאריכים.
"דע מאין באת ולאן אתה הולך"- משפט מפתח לעיצוב האישיות. אני מתקשה לראות אזרח יהודי בוגר החסר ידע מינימלי בהיסטוריה. אפשר ורצוי להתווכח מה ללמוד בשעורי היסטוריה, אבל להמליץ לבטל-נבצר מבינתי.
השאלה הנכונה לשאול היא אם בכלל מלמדים היסטוריה
יש חשיבות לנושאים שרות בורשטין הזכירה, אבל לדעתי לא ייתכן שנערים ילמדו 12 שנים. יקבלו תעודת בגרות סודנטים באוניברסיטה והם לא יודעים מי זה נפוליון ? , מי זה סטלין ? , מה הם עשו ? לדעתי אנשים צעירים שבגרו ב-20 השנים האחרונות לא יודעים כמעט כלום על מלחמת ששת הימים, על לוי אשכול, על משה דיין וגם על בן גוריון. חוץ מאשר שאלה שמות של רחובות. אם אתם חושבים שאני מגזים תנסו לדבר עם צעירים בגילאים האלה.
תודה למגיבה ולמגיב. לא כתבתי נגד לימודי היסטוריה. כתבתי על שינוי ההדגשים בלימודים. לא דיברתי נגד הלימוד של דמויות שעיצבו את ההיסטוריה אלא על הדרך שלומדים התכנים והדגשים.
אני רוצה שילמדו גם על חיי היום יום בעבר ולא רק על המלחמות המהפכות והתככים. גם על אלו צריך ללמוד אבל לא רק עליהם. אני עצמי נתתי את גנדי לדוגמה לאישיות שיש ללמוד עליה.
כאשר הבנתי מה לומדים בהיסטוריה תלמידי תיכון במערב אירופה נדהמתי לדעת כמה הם יודעים יותר בנפח ובעומק
רעיון מעניין. לשלב גם אלמנטים כאלה. לא הכל, אבל לשלב.
דבר אחד מוסכם וברור
לא להקפיא החינוך על שמריו
להתייעץ עם מומחים מנוסים כמו ד"ר בורשטיין
לגבש שיטת רענות מחושבת, הדרגתית, מתמידה
בכל המקצועות
נשארנו מאחור.
רעיון מקורי משולב עם איכפתיות. לא צריך מעבר לכך.