מי יקבע מהי מצוינות בהוראה?

שר האוצר, מר אביגדור ליברמן, רוצה ששכר המורים יהיה דיפרנציאלי וייקבע על פי הערכת המורה: מורים מצטיינים יקבל שכר גבוה יותר ממורים שאינם מצטיינים.

מניסיון של עשרות שנים בהוראה אני יודעת כי הקריטריונים לקביעת מצוינות של מורה מפוקפקים מאוד ועשויים להוביל דווקא לזילות רמת הלימודים.

באוניברסיטאות ובמכללות נוהגים להעביר משובים לסטודנטיות ולסטודנטים לגבי הקורסים שלמדו בהם. המסקנות שלנו, המרצות והמרצים, היא כי לרוב, מרצים חביבים שלא דרשו יותר מדיי דרישות ונתנו ציונים גבוהים, זוכים בדירוג גבוה. לעומת זאת מרצים קפדנים, בעלי דרישות גבוהות וציונים מהימנים זוכים לרוב לדירוג נמוך. יש כמובן סטודנטים המדרגים את המרצה בהערכה נכונה, אך הם מיעוט שבמיעוט.

מי יקבע מי המורים המצטיינים בבית הספר? התלמידים? ההורים? ברור שדעתם מושפעת מאישיות המורים, מדרישותיהם ומציוניהם. המורים יעשו הכול כדי לשאת חן בעיני התלמידים וההורים ולהיחשב למצטיינים. אין ספק שאין זו הדרך לקביעת מצוינות.

כבר היום מורים רבים נענים לדרישות לא הגיוניות של ההורים כדי לזכות ב"שקט תעשייתי", וכדי למנוע מראש תלונות הורים למנהל/ת או למפקח/ת.

האם מצוינות המורה תיקבע על פי הישגי התלמידים? הרי הישגי התלמידים מושפעים בראש וראשונה מהסביבה שהם גרים בה ומהמצב הסוציו-אקונומי של ההורים. בפריפריה ההישגים נמוכים יותר מבמרכז. מלכתחילה ייווצר פער בין מורים במרכז הארץ למורים בשוליה.

סיפרה לי אם עתירת ניסיון שבניה למדו ביישוב מבוסס, שככל שרמת ההוראה והידע של המורה נמוכה, כן גבוהים ציוני תלמידיו. תמהתי כיצד זה ייתכן, והתשובה הייתה שההורים שוכרים מורים פרטיים המקדמים את תלמידיהם לרמה גבוהה מאוד.

ואולי המנהל/ת או המפקח/ת יקבעו מצוינות של מורה? על סמך מה? על סמך ביקורים בשיעורים? כל מורה יודע/ת להכין שיעור מרשים עם מצגת ועוד פעלולים מרשימים. לא זו הדרך לקביעת מצוינות. ביקורים ספורים אינם מלמדים דבר על מצוינות מורה.

במקום מצוינות שקשה מאוד להעריכה, אני מציעה להעריך השקעה של המורה בתלמידים מתקשים. בתחילת כל שנה תיערך בחינת מיפוי של התלמידים בכיתה. המורים יצטרכו להשקיע בתלמידים ברמה הנמוכה את מרב כישרונותיהם ומאמציהם כדי לקדמם. תלמידים אלו יקבלו שעות לימוד פרטניות או קבוצתיות נוספות. אחת לחודש תיערך הערכה של התקדמותם. על סמך התקדמותם אפשר יהיה לתגמל את המורה.

ללמד תלמידים מוכשרים אינה מלאכה שכרוכה במאמצים רבים. תלמידים מוכשרים מבתים מבוססים יתקדמו בלימודים גם בלי קשר לרמת מוריהם. לעומת זאת כדי ללמד תלמדים חלשים מהפריפריה, זקוקים למורים טובים המוכנים להקדיש חשיבה לדרכי לימוד מהפרט אל הכלל, לפיתוח סבלנות, מורים שיביעו הזדהות עם קשיי הלומד, מורים בעלי יכולת נתינה מכל הלב.

אני מאמינה שדרך זו עשויה להוביל לשינוי אמיתי בחינוך. יש להפוך את הפריפריה לאזור המועדף. לתגמל מורים בפריפריה במשכורות גבוהות מאוד כדי למשוך לשם מורים טובים.

אחת הדרכים לכך היא לאפשר לבוגרי תיכונים בפריפריה ללמוד במכללות להוראה בלא תשלום שכר לימוד ובתשלום שכר דירה במעונות ומלגת קיום. סטודנטים אלו יתחייבו ללמד בפריפריה ארבע שנים. נראה לי שלבני המקום יהיה קשר מיוחד עם התלמידים של יישובם ויהיה להם חשוב לקדמם גם מתוך אחווה למי שהם מכירים וגדלו יחדיו.