כבר בראשית דבריי אומר, כי המאבק של המורים לתוספת שכר הכניס את המערכת כולה לסחרור עקב חוסר מנהיגות של שרת החינוך שאשא ביטון.
עילת הסכסוך – חידוש הסכם העבודה לשנים הקרובות. במקום למנף את הנושא בראייה הוליסטית מערכתית, ובגישה אסטרטגית הצופה פני עתיד ,בחרה שרת החינוך להתחיל את כהונתה ב"רפורמה" מלאכותית תוך גרימת נזק למקצועות חשובים כמו תנ"ך, היסטוריה ועוד.
יש לציין לטובה את שרות החינוך לשעבר: לימור לבנת שהקימה את "ועדת דברת", ויולי תמיר שהובילה את "אופק חדש". שתיהן קידמו אז גם את תנאי העבודה וגם את השכר של המורים, המורות, המנהלים והמנהלות.
היה ראוי שהשרה שאשא ביטון תוביל דיון על דמות המורה הרצוי, על דמות הבוגר העתידי, על צביון בית הספר העתידי. היה עליה לחזור לשיטת התקצוב הדיפרנציאלי כדי ליצור מנוף לצמצום פערים בין מרכז לפריפריה ולקדם יותר שוויון במערכת החינוך.
בכל הסכסוך על שכר המורים, שהוא חלק מתנאי העבודה המהותיים של המורים, כמו גם בנושאים נוספים: מספר תלמידים בכיתה, שטח חדרי המורים, הצללה בשטחי בתי הספר, בעיית האלימות במוסדות החינוך – שרת החינוך לא הפגינה יוזמה, ולא הביאה לעליית מדרגה בסביבה החינוכית בבתי הספר.
כשאין מנהיגות במשרד החינוך, נכנס משרד האוצר לוואקום שנוצר. שרת החינוך, שהיא הכתובת הממלכתית לנושא, החמיצה הזדמנות להטביע חותם. כך קרה גם לשרי החינוך לפניה – בנט, פרץ וגלנט.
תקציב החינוך כיום הוא כ-68 מיליארד ש"ח! כ-73% ממנו הולכים לשכר המורים והמורות (כ-49 מליארד ש"ח). הדרישות של שני ארגוני המורים הם בסדר גודל של 8–9 מיליארד ש"ח בשנה.
אולם חשוב ומדאיג הרבה יותר מנושא השכר הן הסיבות הנוספות שבגינן עוזבים מורים ומורות את מערכת החינוך. מחקרים שונים קובעים שנשירת מורים ומורות ממערכת החינוך נובעת גם מגורמים חשובים נוספים: שחיקה מקצועית, מעמד המורה בחברה, עומס משימות, האקלים הבית ספרי, האלימות מצד ההורים והתלמידים, תנאי העבודה, האוטונומיה של המורה, גודל הכיתות, ועוד.
לשם השוואה, נבחן על קצה המזלג את נושא המחסור במורים במדינות אחרות בעולם.
בארה"ב, למשל, יש משבר גדול בחינוך עקב מחסור חמור במורים ויש גם קיצוצים בשעות הלימוד. יש פער עצום בין המדינות בארה"ב במונחי שכר המורים:
מדינת ניו יורק 90.2 אלף דולר לשנה למורה
קליפורניה 83.0 אלף דולר לשנה למורה
מסצ'וסטס 82.0 אלף דולר לשנה למורה
ניו מקסיקו 47.8 אלף דולר לשנה למורה
מיסיסיפי 46.8 אלף דולר לשנה למורה
בארה"ב השכר השנתי הממוצע למורה הוא 62.0 אלף דולר. ובמדינות אירופה: בלוקסמבורג השכר השנתי הממוצע למורה הוא 101.3 אלף דולר, בגרמניה – 80.4 אלף דולר, ובהולנד – 71.0 אלף דולר.
לאור הנתונים והמצב הקיים, בטווח הקצר יש למנות מייד מגשר בעל שיעור קומה שיטפל בסכסוך המתמשך ומעמיק בין כל הגורמים. ובטווח הארוך – יש לראות את מכלול הגורמים המשפיעים על שמירת המורים והמורות במערכת החינוך, וטיפול במכלול כולו ולא רק בנושא השכר.
13 תגובות
למה שרת החינוך אשמה ולא ראש הממשלה?
מערכת החינוך היא בתחום אחריותה של שרת החינוך, ןמתאים להגדרה של אחריות מיניסטריאלית
אני בהחלט בעד תנאים למורים כולל שכר, כיתות קטנות, השתלמויות, מחיקת האלימות בבתי הספר, הזדמנןיוץ קידום והשתלמות, וכן הלאה. אלא שהדרך של יפה מהסתדרות המורים היא דרך עסקנית, פוליטית,סחטנית, שאני לא אוהב
מאמר מצוין
מיד מבחינים שההותב מצוי בתחום
הצגה טובה וממצה של הבעיה. הדרך לפתרון קצר טווח בעייתי בגלל מגבלות הבחירות וגם בגלל ההתנהגות הפוליטית (קריצה לבוחרים) של השחקנים הפוליטיים במגרש. יש לקוות שלאחר שישימו פלסטר עכשיו, שר/ת החינות הבא/ה יהיה בנוסח לימור ליבנת ויולי תמיר ויפעל לשחריש עמוק ובניה מחדש של המערכת.
ביתי הצעירה הייתה שנתיים במערכת החינוך האמריקאית (בסיאטל) בשתי שנות שבתון שלי. בפעם האחרונה, בכיתה ט'. היא מדברת בהערצה על המורים שלה שם. אני יכול רק לקוות שרמת המורים כאן, תגיע לכזו שהתלמידים יעריצו אותם. אנשים טובים ואיכותיים יגיעו למערכת רק אם השכק יהיה הולם.
חברים נכבדים,
הכל מתחיל ונגמר בשכר. יתר המחלוקות אינן אלא תירוצים קלושים על מנת לגנוב את דעת הציבור.
שכר הוגן למורים ימשוך למערכת אנשים איכותיים. כך יעלה מעמד המורים כלפי כל הגורמים הרלוונטיים.
המצב כיום הוא שאל הסמינרים למורים מגיעים (זה כולל כמובן גם נשים) בעלי הנתונים הנמוכים ביותר מבין
בני הדור הצעיר הרלוונטי. מכאן הכל מתחיל. התוצאה ידועה. איכות נמוכה ממוצעת של ההישגים הלימודיים.
ברור שאתה צודק בכל מה שכתבת
אבל יש בעיה שמנהיגת הסתדרות המורים מושכת את המאבק יותר לכיוןן פוליטי ופחות לכיוון מקצועי
אני מסכים איתך. לכן על הסתדרות המורים היה להסכים להמתין עד הקמת ממשלה, ואז לקבל את מה ש גיע למורים לא במחטף ולא תחת איומים
שהמורים ימתינו? לממשלה הבאה? כמו שהמתמחים ברפואה המתינו ואכלו אותה?
אם נכון שמנהיגת המורים מכניסה למאבקה פוליטיקה – אז כל הכבוד. במלחמה כמו במלחמה.
המורים יקבלו את המגיע להם רק על ידי לחצים ואיומי שביתה. כך היה תמיד וכך יהיה להבא.
זה רק השכר. משחקים עם המורים כמו עם הרופאים המתמחים. אומרים שיפה בן דוד פוזלת לפוליטיקה. אם כך צריך שכך ייעשה. אין מה להמתין לממשלה הבאה, שלא בכלל בטוח שתקום. כנראה שמזיזים דברים בישראל של היום רק באיומים. לא לוותר. אם צריך לשבות – אז שישבתו המורים. אחרת כלום לא יקרה אצל הפוליטיקאים השקרנים הללו.
משום מה שרת החינוך בעצם נעלמה ונאלמה
מסכימה שזה רק עניין השכר. אבל בזה מתמקדת נציגת המורים ובפועל רק על זה היא נלחמת
מסתמן לדעתי שדוקא את בעית השכר יפתרו ביומיים הקרובים
אבל בבעיות היותר מהותיות אפילו לא נגעו