הדרגתיות היא המפתח

כתיבת עבודות בבית הספר
תמונה של רות
ד"ר רות בורשטיין

הדברים שאכתוב עליהם כאן מבוססים על ידע נרכש בן יובל שנים של הוראה במכללות להוראה והוראה פעמיים בשבוע עם הסטודנטיות שלי בבתי הספר בירושלים.

עבודה שהתלמיד/ה מכינ(ה) בבית פעמים רבות אינה עבודה שאפשר להסיק ממנה על ידע התלמיד/ה.

היום מקורות המידע רבים ומגוונים וכל אחד יכול להעתיק ולהדביק דברים כתובים בלי שחלפו במחשבתו כלל. אין נושא שאין עליו חומר ראוי וטוב במרשתת. באקדמיה מצויים כמעט כל המאמרים שכתבו חוקרים בארץ (ובעולם) על כל הנושאים האקדמיים הנחקרים.

כדי שעבודה תשקף את ידיעותיו של התלמיד על פי מה שקרא, הבין וניתח היא צריכה להיות צמודה למנחה ולקיום פגישות שבועיות עימה. בפגישות אלו תדבר המנחה עם התלמיד, תשאל אותו שאלות ותדון עימו על מהות העבודה, מטרותיה ודרך הכנתה. בלי ליווי צמוד העוקב אחר התקדמות התלמיד שבוע בשבוע אין לעבודה כל ערך.

אולם מניין יימצאו כל כך הרבה מנחים ומנחות לכל תלמיד ותלמידה? זה בלתי ריאלי.

במצב כפי שהוא היום יש אפליה רבה בין תלמידים שהוריהם משכילים והם מסייעים לבניהם ובנותיהן לכתוב עבודה, לבין תלמידים שהוריהם חסרי השכלה גבוהה ואין ביכולתם לסייע בכתיבת עבודה רבת תחומים. ואיני מתייחסת כאן למקרים הרבים מאוד שהורים כותבים עבודות לתלמידיהם. לא הורה אחד ולא שניים סיפרו לי שכתבו עבודות לילדיהם. הילדים אפילו לא קראו את העבודה. וגם איני מתייחסת לקניית עבודות – נושא בפני עצמו גם באוניברסיטאות.

ומה אני מציעה? לדעתי הדרך הטובה ביותר היא כתיבה בכיתה בזמן השיעור. אחרי שהתלמידים סיימו ללמוד נושא מסוים, המורה מאפשר להם לבחור נושא אחד מתוך כמה נושאים לעבודה קצרה בכיתה. הספר שלמדו ממנו והמחברות יכולים להיות פתוחים בעת הכתיבה. העבודה מבוססת על חשיבה ומסקנות. התלמיד מתמודד עם שאלות הקשורות לנושא הנלמד, שכן בשאלות יש צורך בחשיבה ערכית והומנית כשמדובר בנושאים ממדעי החברה או הרוח. העבודה יכולה להיות גם יישומית במובן של העמדת התלמידה בסיטואציה מסוימת ודרכי התנהגותה בה בהקשר לנושא שנלמד.

בשיעור כזה שהתלמידים כותבים על נושאים קצרים המורה עובר בין התלמידים וקורא דברים שכמה מהם כתבו ומעיר עליהם. בכל שיעור הוא ניגש לתלמידים אחרים.

על כל שלושה שיעורים של לימוד מסוים יהיו שני שיעורים של כתיבה הקשורה לנושא שנלמד. דרך זו תרגיל את התלמידים לכתוב כראוי על נושאים שונים. רק באמצעות תרגול תמידי של פסקות מעטות נוכל ללמד את התלמידים לכתוב כראוי מבחינת הלשון, מבנה הכתוב ודרך הסקת המסקנות.

באוניברסיטאות מתאוננים כי הסטודנטים אינם יודעים לכתוב כתיבה אקדמית. הטלת כתיבת עבודות רב-תחומיות על תלמידי התיכון לא תועיל כלל וכלל. המטרה היא ללמד לכתוב עבודות קצרצרות בתחילה ועם הזמן לעבור לעבודות ארוכות יותר. תיכון אינו אוניברסיטה. עבודות רבות היקף ותחומים יש להכין באוניברסיטה, לא בתיכון. בתיכון צריך ללמד לכתוב כראוי עבודה בלשון נכונה ומדויקת, בחלוקה ראויה לפסקות ובמסקנות. לימוד זה צריך להתחיל בבית הספר היסודי בכתיבה קצרצרה בכיתות הנמוכות ועם השנים להרחיב את כמות הכתיבה, נושאיה ומטרותיה.

הדרגתיות בהוראת כתיבה הוא מושג מפתח. אסור לדלג על השלבים, מהקל והקצר אל הארוך יותר והמורכב יותר במשך שתים עשרה שנות לימוד.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

  1. בהדרגתיות, אחרי תכנון, מתוך מחשבה, עם איסוף מקביל של לקחים. רק כך. כל ההחלטות החפוזות וביצועים תוך כדי תנועה מזגזגת עולות ביוקר.

  2. איך יתכן שנושא כל כך חשוב בקושי זוכה להתייחסות של המדיה והציבור?

  3. אני בהחלט מסכימה לדעתך המנומקת ומשכנעת. ניסיוני בעבודה מוביל אותי לתמוך בדעתך.

  4. על דבר אחד אין ויכוח
    הסטודנטים של היום לא יודעים להביע עצמם בכתב ובעל פה ברמה נאותה
    על הפתרון יש דיעות שונות
    אני תומך בדעה שהיצגת כאן

  5. נראה ששרי החינוך קופצים לתוך הרפתקאות בלי להבין את המשמעויות.

  6. שמעתי אתמול ראיון עם שרת החינוך בין היתר בנושא האמור. היא דיקלמה אמירות שכנראה גם לה לא היו ברורות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך