האם הכיתה היא רצפת ייצור?

חינוך ומחשבים במינהל עסקים ובתעשייה
תמונתו של ישפי
פרופסור יהושפט גבעון

בתחומי התעשייה והניהול פותחו מתודולוגיות שונות לניצול המחשבים עוד משנות ה-50 וה-60 של המאה קודמת. למשל ניתוח מערכות הוא מתודולוגיה מוצלחת מאוד שנוצרה כדי לבנות תוכנות מנהליות (הקרויות "מערכות מידע") המתאימות לבירוקרטיה מנהלית, והיא מבוססת על מסורת הארגונים בשימוש בטבלאות. מראש מתודולוגיה הייתה מבוססת על אלגוריתמים מוצלחים בניהול טקסטים שהתגלו ופותחו מאות שנים לפני המצאת המחשב הראשון, ולכן בעיות ההתאמה של מתודולוגיה זו למציאות היו פשוטות מאוד. 

מהבנת הכלים הדיגיטליים, שאנשי חינוך נרתעים ממנה, נובע שכדי לשלב כלים דיגיטליים בחינוך, צריך לגלות או ליצור התאמה בין הטקסטים המשמשים בחינוך ובין הטקסטים המוצעים למשתמשים בכלים הדיגיטליים – בשפת מדעי המחשב הם נקראים טיפוסי נתונים, כלומר מערכים של מבנה ופעולות משולבים. בחינוך מתפקדות זה עשרות שנים שלוש פלטפורמות עיקריות של טקסטים: ספרי לימוד, מחברות התלמידים ולוחות הכיתה. אנשי החינוך מסרבים לנתח את השימוש הרווח במקורות אלה כבסיס לשילוב רציונלי של מחשבים בחינוך.

מוצדק לטעון שיש לניתוח מערכות ול"גישה המערכתית" שורשים עתיקים, עד כי יש הרואים בניתוח של אריסטו – הניתוח של מערכות הטבע אשר גובש בלוגיקת הסילוגיזמים שלו – יסודות קדומים למתודולוגיה של ניתוח המערכות המוכרת לנו כיום. ההתלהבות מהגישה המערכתית הייתה בשיאה בשנות ה-60 של המאה הקודמת. תאגיד RAND ליבה אותה והתלהבות זו פשתה גם בקרב מומחי החינוך, אשר בפועל קינאו בהצלחה המסחררת לכאורה של הטמעת המחשבים במנהל ובתעשייה. הטמעה זו נחקרה היטב על ידי שושנה זובוף, והיא דיווחה על כך בשנת 1988 בספרה הייחודי "In the Age of the Smart Machine", אשר לצערי לא תורגם לעברית.

אני ממליץ מאוד ליודעי אנגלית לעיין בספר הזה, הוא לא רק מרתק ומכיל עדויות קונקרטיות להפרכת האמונה התפלה בהשפעת הטכנולוגיה, הוא מכיל גם עדויות על הקשיים שעברו הראשונים בעבודתם בהטמעת המחשבים כשנכפה עליהם – והכפייה הייתה מטעם מנהלי העבודה שלהם ולא מטעם "הטכנולוגיה" – לוותר על המגע הגופני והאישי בעבודתם בשנות ה-70. המחקר של זובוף בוצע לפני המרת המחשבים הביתיים של הילדים למחשבים אישיים. וגם בהמרה זו התגלו קשיים במעבר משליטה על מחשב מרכזי אחד בארגון לפעולה מול רשת כאוטית של משתמשים. עדויות על כך תוכלו לאתר בפרסומים של ארגון מנתחי המערכות בישראל בשנות ה-80.

בשנות ה-60 רבים סברו שבעזרת ניתוח מערכות ניתן לבסס שימושים במחשב בחינוך חדשני ופורץ דרך. הסוגיה של התאמת התפיסה המערכתית של מנהל עסקים לחינוך נדונה בביקורתיות ובהרחבה בספרו של מורי אנתוני אוטינג'ר באוניברסיטת הרווארד, "פעל, מחשב פעל: המיתולוגיה של חדשנות חינוכית" (1996). לחלופין, במציאות הנוכחית נסו לחפש השתלמות מורים בתחום "הפדגוגיה הדיגיטלית" אשר בתכנית הלימודים שלה יימצא ניתוח מערכות כנושא הנלמד ברמה כלשהי… אבל בשיח של אנשי חינוך תשמעו על "הגישה המערכתית" והמומחים בטכנולוגיה בחינוך ידברו על אובייקטים דיגיטליים (כגון מצגות) כתוצרי למידה.

עובדה מעניינת היא שלעומת מערכות המינהל והתעשייה, לא נוצרה עד היום מתודולוגיה רציונלית ליצירת תוכנות לשימוש בבתי ספר. תוכנות המשרד (״אופיס״) הנפוצות נבנו כדי לתמוך בעבודה משרדית שאיננה דומה כלל לעבודת המורה, התלמיד או המדען. הכנסה עיוורת של תוכנות אופיס לבתי ספר היא מעשה חסר אחריות. תוכנת וורד אינה בנויה על התאמה לכתיבה לימודית. במאמרי על "תכנות מול מציאות" תיארתי דרישות בסיסיות לתכנון רציונלי של כלים דיגיטליים. דוגמה נוספת להתעלמות של אנשי החינוך מהמציאות בחינוך הן תוכנות המצגות. תוכנת המצגות הפופולרית איננה בנויה על התאמה להוראת תכנים בתחומי דעת רבים. בעיקר היא לא מתאימה להוראת תחומי דעת המבוססים באופן מפורש על היגיון, כמו מתמטיקה, פיזיקה ומשפטים. הוכחות מפורטות וטיעונים מפורטים הם חלק מהותי של תוכני הלמידה בתחומים אלה. הם ניתנים להצגה המתאימה ללמידה במערכת הלוחות הקיימים עד היום בכיתות האקדמיות להוראת תכנים אלה. עליכם לצפות בהוראה זו במו עיניכם כדי להבין מדוע אני חוזר ומזכיר עד כמה מגוחך הניסיון ללמד תכנים אלה בעזרת מצגות, ולא באמצעות לוחות וגיר. ודרך אגב, אפילו בעולם האקדמי רוב המשתמשים במצגות אינם עושים זאת כראוי, בהצגת תכנים פשוטים בכנסים ובהוראה. מובילי מערכות החינוך בישראל, קרי אנשי משרד החינוך, העדיפו להיוועץ באנשי מינהל כמומחים בשימוש בתוכנות, כפי הנראה בגלל ההצלחה הנראית בעליל של תחום המינהל הממוחשב, וזאת למרות בורותם של יועצים אלה אפילו בתולדות הטמעת המחשבים בתחומם הם.

בתחומים כמו החינוך, בינה מלאכותית ומדעי הקוגניציה, שבהם לא ידועים אלגוריתמים לניהול הפעולות העיקריות של חשיבה תבונית, החוקרים ממציאים אלגוריתמים ואפילו מנסים להגדיר חישובים שמעבר להגדרות טיורינג ועמיתיו. כך חוקרים אלה עוקפים את הבעיות הכרוכות ביצירה של אלגוריתמים ואת המשברים בעולם התׅכנות, ומתעלמים מהצורך בהתאמה מכוונת מראש של התוכנות למציאות. וכך, בלית ברירה, בחינוך אנו נתקלים בדיונים עקרים וחוזרים על עצמם זה עשרות שנים על הקשיים בהטמעת הטכנולוגיה ועל הקשיים ביצירת חדשנות כאשר היא מבוססת על פוטנציאל של שימוש עיוור בכלים הדיגיטליים. 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

  1. חוסר הידיעה של מנהלי העתיד בכל מה שקשור למערכות ממוחשבות הוא מבהיל. לא רק שיש להם אי הבנה בכל הקשור לאלגוריתמים. הם לא לומדים אפילו דברים בסיסיים ממש

  2. לא הבנתי למה וורד לא מתאימה לכתיבה לימודית? הקביעה לא מוסברת

    1. לסטודנט המתעניין,
      האמן לי שבמידה מסוימת בכוונה לא נימקתי מדוע וורד איננה מתאימה לכתיבה לימודית, אם כי גם קצר היה המצע מלהשתרע… רציתי לראות מי מהקוראים שם לב להיעדר הנימוק ומי יסתקרן לדעת את נימוקי לטענה הזו.
      אקדיש לכך מאמר נפרד.
      חג פסח שמח

  3. אי אפשר שכל אדם או עובד או מנהל יהיה מומחה במחשבים ואלגוריתמים

    1. ובעצם (למרות שהערתך איננה נוגעת אפילו מרחוק בתוכן המאמר) מדוע לא??

  4. אכן המׅנְהל משנה מציאות, ומפתה להשתמש בו בחינוך כדי להצליח סוף סוף לשנות גם שם את המציאות בכיוונים הרצויים לנו. אבל אַלְיָה וְקוֹץ בָּהּ – המציאות תשתנה בכיוון מנהלי, ולא בכיוון חינוכי.
    *
    בזמנו כתבתי ספרי הדרכה על השימוש באינטרנט, כי רק מומחים דיגיטליים ידעו להשתמש בו, אבל כל אחד ידע להשתמש בכספומט, למרות היותו דיגיטלי. מרגע שהאינטרנט עבר לטלפון, כולם הפכו למומחים באינטרנט, במיוחד בנות, שלפני כן נחשבו לקבוצה מוחלשת בהקשר לטכנולוגיה.
    *
    מורים שאינם דיגיטליים ולא יודעים לשלב פדגוגיה דיגיטלית בהוראה יודעים בכל זאת להשתמש היטב בתוכנה המנהלתיות "משו"ב מורים", שבה מדווחים על ציונים ומשוב לתלמידים ולהורים– אכן המׅנְהל מנצח, אך שפי צודק באזהרתו ששימוש בו בחינוך הופך את החינוך למׅנְהל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך