לא רוצים דור של טכנוקרטים נטולי שאר רוח

על הרפורמה המוצעת בבחינות הבגרות
תמונה של רות
ד"ר רות בורשטיין

בעבר כבר כתבתי כאן שיש לבטל את כל בחינות הבגרות ולאפשר למוסדות להשכלה גבוהה למיין את הנרשמים אליהם על פי אבני בוחן ההולמות את מקצועות הלימוד, כגון בחינות ייעודיות בתחום הלימודים.

לפני ימים ספורים הוגשה לשרת החינוך הצעה לבטל את בחינות הבגרות רק במקצועות ההומניים. לדעתי – כמי שלימדה במכללות להוראה במשך ארבעים ושבע שנים – זו הצעה גרועה מאוד. המסר של משרד החינוך בשנים האחרונות ברור: מתמטיקה, הנדסה ומדעי המחשב הם המקצועות החשובים, ואילו כל לימודי המלל (מונח מאוד לא מוצלח של משרד החינוך) אינם חשובים, שהרי אין הם מבטיחים משכורת גבוהה לעוסקים/ןת בהם.

לפני כשישים שנים פורסם סיפור על סטודנטים בפקולטות למדעים מדויקים שנדרשו לחשב את מידותיו של צינור שיוביל דם מתל אביב לבאר שבע. הסטודנטים עמלו לחשב מהן מידותיו, ואיש מהם לא שאל מדוע צריך צינור להעברת דם. סיפור זה שיקף מציאות עגומה ולא בריאה ששררה בפקולטות למדעים מדויקים והנדסה. לנוכח מציאות זו החליטו המרצים בטכניון שיש לחייב כל סטודנט ללמוד שש שעות במדעי הרוח. החלטה זו מיושמת עד עצם היום הזה. הנימוקים שהובילו להחלטה זו היו ההבנה והראייה שגם התמקצעות בלימודים המדויקים מחייבת גישה הומנית וחמלה, ראיית האדם במרכז.

ביטול בחינות הבגרות בספרות, בהיסטוריה ובמקרא משקף ראייה מאוד לא חינוכית: הרוצים אנו לגדל דור של בני נוער טכנוקרטיים, חסרי הבנה היסטורית בתהליכים והפקת הלקחים מהם?

בבתי הספר מקצועות שאין בהם בחינות בגרות, אינם "נחשבים" בקרב התלמידים, מזלזלים בהם ולעיתים מנהלים אף מקצצים בשעותיהם למען מקצועות שיש בהם בחינות בגרות. כל שינוי מעיד על המציעים אותו, על עולמם התרבותי והרגשי.

המקצועות ההומניים מחברים את התלמידים לעולמם הפנימי, לרגשותיהם, להבנתם, להכרת הזולת, להבנת מניעי ההתנהגות שלו/ה או של חבריו ומעוררים לחשיבה ביקורתית.

כדי ליצור חברה חושבת, חברה ביקורתית שאינה חותמת גומי לכל החלטה מלמעלה, צריך ללמוד ספרות, היסטוריה ומקרא. גורלם של עמים נקבע לא פעם על פי שיגיונות של מנהיגים אכזרים שלא נתקלו בהתנגדות מצד העם. השאיפה לעצמאות, לחופש של הפרט ושל הכלל חשובה מאוד והיא נקנית בשיעורים ההומניים.

חבל שהוצעה הצעה חלקית בעלת מסר גרוע ביותר במקום הצעה מלאה של ביטול כל בחינות הבגרות ומעבר ללימודים שאינם תלויים בבחינה, אלא לימודים שיש בהם שאר רוח. לימודים משוחררי בחינות הם לימודים טבעיים, פתוחים, רגועים, מלאי אהבה של המורה לנושאים שהוא מלמד, אהבה המדביקה גם את התלמידים בהתלהבותו. אין מוטל על המורה למהר ו"להספיק את כל החומר לבחינת הבגרות". אפשר ללמוד בנחת את כל המקצועות בלי למנוע מן התלמידים את חוויית הלימוד הפתוח שאין עליו סד של בחינות הבגרות.

אני קוראת לשרת החינוך להתעשת ולבטל את כל בחינות הבגרות. אם נראה לה שהשעה עדיין לא כשרה לכך מסיבותיה שלה, לפחות שלא לאמץ את הרעיון החלקי שרק יזיק לתלמידים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

12 תגובות

  1. במדינות נאורות גם סטודנטים במדעים מדויקים לומדים קצת על מדעי החברה והרוח. בארצנו בכלל לא. כולם הופכים לרובוטים חסרי ערכים.

  2. במכללות להוראה הסטודנטיות והסטודנטים חייבות וחייבים בלימודי לשון עברית (4-6 שעות שבועיות) כדי לקבל תעודת הוראה. באוניברסיטאות הסטודנטיות והסטודנטים מקבלות ומקבלים תעודת הוראה בלי לימודי לשון עברית ובלא בחינה הבודקת את רמת שפתם.

    1. לד"ר רות בורשטיין היקרה,
      אני מבקש להתייחס לסגנון כתיבתך, לא לגופו של עניין. כנראה שגם את, כמו ח"כ מראענה מפורדיס למשל, נדבקת במחלת "מירב-מיכאליטיס" שמתבטאת בכפל לשון נקבות, כמובן בהתחלה, וזכרים. מיותר לומר לך שזהו שיבוש קשה של השפה העברית התקנית המצווה עלינו במקרים כאלה להשתמש בלשון זכר-רבים כאשר השפה במקרים מסוג זה מייחסת את הביטויים לשני המינים. מחלת ה"מיכאליטיס" מעוררת דחייה שלא לומר בחילה כאשר מעוותים את העברית התקנית למען הפגנת פמיניזם מלאכותי אשר בסופו של יום דוחה חברים ומצביעים ממפלגת העבודה.

  3. בהחלט מסכים שצריך לחזק את מקצועות הרוח. לא מסכים שצריך לבטל את בחינות הבגרות

  4. בתקופה הקדומה, בה אני למדתי לתואר ראשון במתימטיקה פיסיקה באוניברסיטה העברית, חוייבנו במספר שעות של לימודים הומניים, מהם שאבתי הנאה רבה (בעיקר מהפילוסופיה של המדעים), שלא לדבר על הלימודים ההומניים הרציניים בתיכון.
    אני סבור שהאיזון הוא חיוני.

  5. לבטל את הבגרות ולהעביר את הציונים והדירוג לידי מוסדות החינוך זאת טעות גדולה.המוסדות האלה יפעלו לא לתועלת מערכת החינוך אלא לתועלת המוסד.

  6. ד"ר יצחק דגני היקר,
    תודה על דבריך. דקדוק השפה העברית התקנית מבוסס על עברית המקרא. במקרא כל הדמויות (להוציא מתי/ות מעט) הם גברים. הדקדוק מתאים להם. לשמחתי הרבה, המציאות השתנתה, היום לנשים יש מקום פעיל בעולם לא פחות מלגברים. כשמשתמשים בצורת זכר אני מרגישה מודרת. אני רוצה שפה שתייצג אותי באותה מידה שהיא מייצגת גברים. בתור גברים אינכם יכולים לחוש מה שאני כאישה חשה כשמשתמשים בצורת הזכר.
    השפה צריכה לייצג גם אותי כאישה. אפילו בתנ"ך כשמדובר בצורת הזכר "מלך, היא אינה כוללת אישה. מלכה אסור להמליך. תודה על תגובתך, בקרוב אפרסם מאמר על השפה העברית שאינה נותנת לאישה. מקום משלה ורואה בה יצור נחות שאינו ראוי לאפיונים משלו. ד"א הדוקטורט שלי הוא בלשון עברית, ואת רוב עבודותיי באוניברסיטה כתבתי על לשון המקרא, גם את התיזה בעבודת המ"א.

    1. אני מסכים שצורת הדיבור של מירב מיכאלי נשמעת מלאכותית ומסורבלת, אבל אני מקבל במלואה את הטענה שלך על הרגשת הקיפוח, איתה אי אפשר להתווכח. יש דברים שצריך לשנות. האנגלית פתרה את זה באי הבחנה מגדרית ברוב המקרים. בעברית, זו בהחלט בעייה.

  7. אם אנחנו רוצים לגדל את הדורות הבאים להיות ערכיים, חיוביים, מחוברים, לינו לדאוג לשנות מסלול.

  8. למגיבים בעניין הלשון בכתיבתי, חשוב לי לציין כי מרב מיכאלי איני הראשונה שהחלה להשתמש בלשון הפונה לשני המינים. בשנות ה־70 הגיע הפמיניזם לישראל. המייצגת הידועה ביותר שלו בארץ היא חברת הכנסת מרשה פרידמן. כבר אז החלו נשים פמיניסטיות לנקוט לשון הנותנת ייחוד גם לנשים. באוניברסיטת תל אביב הקימו מסלול ללימודי מגדר ונשים. לפני שנים מספר חיברה מיכל שומר בעבודת הגמר שלה גופנים מיוחדים להבעת השפה הרב־מגדרית (כלשונה). כאשר הדפוס מאפשר זאת, יש הנוקטות לשון זו. הדרך שכבשה לה מקום נכבד בשנה האחרונה הוא השימוש בנקודה (ולא בלוכסן או סוגריים שהיו מקובלים עד לאחרונה). כל מוסד המכבד את עצמו נוקט דרך זו במודעות בעיתון. אני מברכת אותו על כך. בשנים שהייתי מרצה במכללה תמיד דיברתי לתלמידותיי ותלמידים בציון מפורש לשני המינים.

  9. ואם תשאלו את הציבור, רובו לא מייחס חשיבות למדעי הרוח. כמה חבל למה שהגענו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך