מה חשוב יותר מאשר לקבל ציון 100

מהו הפער המנטלי ואיך הוא יוצר שינוי בעולם
תמונה של יגאל
יגאל אפרתי

אם הייתי שואל אתכם, מה הציפייה של מורה מהתלמיד, רובכם מן הסתם הייתם עונים, "שיכיר את החומר שהמורה מלמד ברמה המושלמת ויקבל 100 בכל המבחנים."

למזלנו, תמיד יהיה המיעוט שיבין שלקבל 100 עגול – אין די בכך. פירושו להישאר במקום, עם הידע שכבר ידוע ונלעס עד דק. טענתי היא שהשאיפה לקבל 100 במבחן היא ביטוי לפחד משינוי ומתעוזה וצורך לשמר את הקיים. פחד זה הוא המחסום מלהתקדם ולפרוץ דרך. מיעוט זה יבין שהמורה צריך להכין את התלמיד להמשיך לפתח באופן עצמאי את הידע שנלמד, מהמקום שבו המורה הפסיק ללמד. חייבים לאתר גישה שונה או לחבק מחשבה מרדנית כדי למצוא מקום חדש וחדשני.

כדי להבין זאת אתם מוזמנים להכיר את מושג הפער המנטלי והשפעתו על חיינו. הפער המנטלי הוא המרחק בין מה שאנו נדרשים לפתור לידע שכבר יש לנו. ברור לכול שאם קיים מרחק, כלומר פער, בין מה שאנו יודעים לבין גירוי שדורש מאיתנו לפתור את הפער, אנו נתקשה לתת פתרון. כדי לספק פתרון יהיה עלינו קודם ללמוד משהו חדש ורלוונטי, ורק אז יוכל הפער להיסגר. רק לאחר שסגרנו את הפער, נוכל להשתמש בידע החדש שרכשנו כדי לפתור את הבעיה.

איך זה קורה? מנגנון הלמידה הוא המנגנון שסוגר את הפערים, מוסיף את הידע שנרכש לתודעה שלנו ובכך מקדם אותנו. המסקנה: ללא פער לא תיתכן למידה. אם כן חלק מתפקיד המורה הוא אכן לספק לתלמיד בצורה המיטבית את הידע שידוע כבר, כי הוא חיוני עבור התלמיד. במילים אחרות, לעזור לתלמיד להגיע ל-100. על חלק זה בהוראה אין לי כלל השגות. הטענה היא שחלק זה אינו מספיק לכולם.

אם לעומת זאת הגירוי שנקלט אינו יוצר פער, כלומר הידע כבר קיים אצלנו, הרי שאנו נוכל לתפקד בצורה מעולה על פי מה שאנו כבר יודעים, אבל לא נוכל להוסיף ידע ולהתפתח. כאשר אדם סיים את לימודיו בציון 100, הוא מסוגל לפעול בשלמות בתוך הידע הקיים, אבל הוא לא יקדם את עצמו או את האנושות ולו במילימטר. הוא יהיה ביצועיסט מעולה, אבל החדשנות ממנו והלאה. הוא לא למד כיצד לפתוח פערים בעצמו.

אנו כבני אדם חוששים מפערים. הם יוצרים קושי וחרדות ואנו נקלעים לחולשה ולעיתים גם נתקעים במקום במהלך חיינו, ואיננו מצליחים לתפקד ביעילות. כמאמן מנטלי אני מזמין אתכם שלא לחשוש מפערים, אלא לשמוח לקראתם, כי הם הבסיס להתפתחות האישית של כל אחד מאיתנו.

כאשר אדם לומד ופועל מתוך סקרנות בריאה, שואל שאלות לגבי תקפות החומר המוגש לו כפי שהוגש לו, כאשר הוא מסרב לקבל "כזה ראה וקדש" – במקרים כאלה הוא אולי לא יהיה המוציא לפועל הטוב ביותר, אבל יש לו סיכוי נכבד לפרוץ דרכים ולהיות הממציא והמחדש הבא.

גישות דומות במהותן השמיעו לורנס פיטר וריימונד האל בספר "העיקרון הפיטרי" ונורת'קוט פרקינסון בספר "חוק פרקינסון". אלו היו ספרים שקראו למרוד בתפיסות המקובלות של הצלחה. כמו שאמרו פיטר והאל, "אדם מגיע לשיא הצלחתו, כשהוא בשיא חוסר הכישרון שלו". במילים אחרות, כל עוד הוא מסוגל לסגור פערים, הוא יפתור בעיות וייחשב לעובד טוב ולכן יקודם. הוא יקודם עד הנקודה שבה הוא כבר לא יוכל לסגור את הפער, ואז יוכר כלא מתאים וקידומו ייבלם. הוא הגיע לקצה הידע שהוא רכש, אינו יודע איך להשיג את הידע הנדרש ולכן אינו יכול להמשיך הלאה. מצחיק, אבל מדהים כמה שזה נכון.

אבל תמיד יהיו האנשים בקצה עקומת הפעמון, שהסקרנות מניעה אותם וקיים בהם צורך לפתוח עוד ועוד פערים, והם אלה שיחפשו את הלא רגיל. אם אי אפשר להיכנס מהדלת, הם ייכנסו מהחלון, מה שנקרא "פתרון מהמעלה השנייה", ואת היכולת הזאת צריך ללמד.

אפשר ללמד סקרנות וחדשנות כדרך חיים, אבל זה אומר שהמורה אינו יכול להסתפק בציון של 100. כדי באמת ללמד הוא צריך גם לבקש את חוסר ההסכמה מצד התלמיד ואף להקשיב לה, להקשיב לסקרנות שלו לגבי מה שחסר כדי לצאת מהמצב הזה, ולתגמל זאת. הרי מהי התנהגות זאת אם לא צורך פנימי של התלמיד הספקן לפתוח עוד ועוד פערים ובכך לעבור לשלב הידע הבא.

הורים, מניסיוני באימון ילדים כיצד ללמוד, אני פונה אליכם: אנא הימנעו מלחסום ילדים ששואלים שאלות כל הזמן, הם עתידים להיות המובילים והממציאים של הדור הבא. ולגבי המורים, אנא אל תסתפקו ב-100. ה-100 הוא רק ההתחלה ולא הסוף. תדרשו שהם יתאמצו להוכיח שהידע הכלול בציון 100 אינו בהכרח הנכון. מי שיצליח לעשות זאת, יוכל לשנות את העולם.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

19 תגובות

  1. אני תמיד אומרת לבנים שלי לפני מבחן, שלא משנה מה הציון שיקבלו, מבחינתי הדרך וההשתדלות חשובים יותר. זה מוריד את הלחץ מריצוי, מוריד את החשש מכישלון, מאפשר להנות מהדרך ולהיות הכי טובים עבורם בזמן נתון.

  2. יפה שנון גירי אינטלקטואלי תמשיך לכתוב מניעה טובה נגד אלצהיימר

  3. קראתי בריתוק ואני מסכים עם הנכתב. השאיפה למצויינות מקדמת ואילו השאיפה למושלמות תוקעת במקום ומעכבת.

  4. ראשית דבר-
    זכורני בהיותי תלמיד בתיכון אלטיסטי בת״ א שהמורה למתימטיקה שניה אייקון ידוע אמר:
    במבחן הציון 100 שמור להוא שבמרומים.
    גם פיתרון אבסולוטי זכה לציון 99 בלבד.
    אולי בכך הקדים לבצע את המומלץ במאמר של יגאל אפרתי.
    שנית דבר- מי שהקדים את השניים הנ״ל ״במעט״ היה סוקרוס היוני שקבע: ״טיפשות היא לאדם לחשוב שהוא יודע את אשר אינו יודע״
    בברכת יישר כוח על הדברים, יאיר

    1. מעניין מאוד יגאל, שופך אור על הנושא. מסכים עם מה שכתבת.

  5. שלוש הערות: (1) ברור שאי אפשר "להבין" או "לדעת" את המציאות שהיא כל כך מסובכת ומורכבת. כמו שכתב באיזה מקום הרמב"ם: "מעומק המושג ומקוצר המשיג".
    (2) מהסתכלות על הנכדים שלנו, אני יכול לומר שכבר בגיל צעיר מאד אפשר להבין בהבדלים גדולים במידת הסקרנות שיש בין ילדים סקרנים לבין ילדים שיש להם רק סקרנות מעטה. ברור שהאחרונים צריכים מאמץ גדול כדי להגיע למידה סבירה של הידע "שכבר קיים".
    (3) כבר בגיל צעיר יש גם בסקרנות "התמחות" ו"התפצלות" . להערכתי בגיל 10 ילד סקרן חייב להתרכז בתחומי ידע מסוימים ולהזניח תחומים אחרים. כי אי אפשר לדעת הכל!

  6. רבים מאלה שהגיעו לצמרת בכל מיני תחומים היובצעירותם רחוקים מציונים כמו 100

  7. תודה ליגאל שמביא נקודות מבט למחשבה, אני מבקשת לחדד את נושא "גודל הפער" לפער יש משמעות כמניע לפעולה או כמשתק. לפיכך, כאשר אנו מאתגרים את עצמנו ילדנו עובדנו. חשוב תמיד שגודל הפער היה בפרופורציה ליכולת שלנו. הפיזית הרגשית והנפשית.
    תודה לך

  8. לאורך השנים אני רואה שהציונים נשארים אותם הציונים אך בכדי להגיע אליהם צריך לדעת פחות. הדרישות יורדות.

  9. לא אחזור על דברים שכבר כתבו לך כאן. רוצה רק להגיד שנהניתי לקרוא את המאמר.

  10. רוב הנוער יעדיף הבטחה להכנסות גבוהות במיוחד מאשר ציונים גבוהים במיוחד.

    1. נכון, אבל מחוץ להקשר. ההקשר הוא שלהגיע ל100 של מישהו אחר, ולהסתפק בזה, זו בינוניות. לשאוף ל100 שלך, בצורה אותנטית, זו עוצמה שלא ניתן לבלום אותה.

      1. לתלמידים, בעיקר תלמידי תיכון ולסטודנטים בשנות הלימוד הראשונות באוניברסיטאות – הכי חשוב, אבל הכי חשוב – הוא לקבל כמה שיותר ציונים ברמה של 100. על פי זה מעריכים אותך. על פי זה תקבל קידום. על פי זה תקבל מלגות ופרסי לימודים ועל פי זה יקבעו תדמיתך ומעמדך. מובן שישנם חריגים. אבל לא צריך להתבלבל. לא נתנהל על פי החריגים.

        1. אין לי ויכוח שזה מה שהרוב המוחלט רוצה. להיות הכי ביצועי ולהרוויח הכי הרבה כסף. אבל אלו אינם האנשים שיקדמו את הידע בעולם.
          מי שיעשה את ההבדל הם אלו שנמצאים בשתי הקצוות של עקומת הפעמון בקצה סטיית התקן. אחרי שהן ייצרו דבר חדש, אפשר יהיה לקבל עליו ציון 100.
          על התיאוריות של איינשטיין, היו פרופסורים לרוב שעשו עליה קריירה. אבל הם לא באמת חדשו, אלא העמיקו. בלי הניצוץ הגאוני, הם היו עדיין תקועים.
          מבחינתי ההבדל הגדול שבין אינטליגנציה, לבין אינטלקט. לדעתי, האינטלקט מניע את העולם, האינטליגנציה היא רק הגלגלים.

  11. מדהים ונהדר בלי קשר לתוכן, שיש התדיינות כזאת סביב מאמרים פילוסופיים הגותיים.

    1. חייבת להגיע ההבנה שהתפתחות אפשרית רק כשיש פער, כלומר יש חוסר ידע בנקודה. כל פעם שמשלימים את הידע וסוגרים את הפער, גדלה האינטליגנציה. זה מבטיח תפקוד גבוה, אבל דריכה במקום.
      הצורךלשמור תמיד על פער ואז לסגור ושוב לפתוח פער הוא האינטלקט. האינטלקטואל הוא זה שלמד כיצד לפתוח פערים בעצמו ולכן תמיד ילמד ויתפתח. עבורו התשובות פחות חשובות.
      כמאמן של ילדים עם קשיים בלמידה, אני מלמד אותם לשאול שאלות ברצף שהולך ונעשה קשה יותר. התשובות לא מעניינות ולכן הם עונים בשאלה על שאלה.
      קשה לתאר כיצד זה מקדם אותם ועוזר להם להשתפר פלאים בלמידה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של סטיב

קוד השתיקה

ראוי שפעילות ישראל נגד איראן תישאר ברובה סמויה