האבולוציה של החנון המצוי

האינטליגנציה היא דבר נלמד ונרכש
תמונה של יגאל
יגאל אפרתי

האם החנון הממוצע הוא קודם כול אינטליגנט ואיש אשכולות, אבל חסר כישורים חברתיים ולכן הוא שונה וקל לפגוע בו, או שהחנון המצוי הוא "ילד כאפות", כלומר חלש, חסר כישורים חברתיים, שונה ומטרה קלה לפגיעה, שנאלץ לפתח את כישוריו האינטלקטואליים כצורך הישרדותי? האין זו שאלה קלאסית של מקרה "הביצה והתרנגולת"?

דני נולד למשפחה שלא ידעה להעניק אהבה ולא לימדה אותו כיצד להבין התנהגויות חברתיות. הוא גדל להיות ילד שסבל פגיעות נפשיות ופיזיות מהילדים בבית הספר ובשכונה. כתגובה, הוא נמלט אל הספרים. הוא קרא כל מה שהיה בבית ובספרייה הציבורית. הספרים והידע הפכו למקור כוחו ושיפרו את יכולתו להבין חומר מופשט ומורכב. דני החל להצטיין בלימודים והשתמש בכך כדי לבסס קשרים עם הילדים שהפחידו אותו. זה עבד ודני סיים את התיכון, התגייס לצבא ולאחר מכן למד באוניברסיטה. בהמשך חייו עשה קריירה בהייטק והפך לאדם נחשב ואהוד בחברה. זהו המסלול של החנון המצוי.

דווקא המגבלה החברתית הפכה את דני לבוגר בעל ידע נרחב ביותר, סקרנות שאינה יודעת גבולות ויכולת למידה עצמית, אוטודידקטית. האינטליגנציה הכמותית שלו נמדדה כמה פעמים וכמובן שסווג בחלק הגבוה ביותר של הסקאלה.

נשאלת השאלה האם דני היה מגיע לכך אם התנאים במשפחתו היו רגילים, לו גדל כילד רגיל שלא סבל? נראה שלא באותה המידה.

התשובה, לדעתי, נובעת מכך שאינטליגנציה היא דבר נרכש, כלומר היא מתפתחת כתגובה לגירויים חיצוניים לבן האדם ואינה תלויה רק בכישורים המולדים שלו. בעוד שהנתונים הטבעיים הם תוצאה של האבולוציה הפיזיולוגית, הרי שהאינטליגנציה והחוסן הנפשי הם תוצאה של תהליך אבולוציוני של למידה וידע שמעצב אותם. השאלה המקובלת היא מה קובע, Nature or nurture, כלומר תורשה או טיפוח, התשובה שלי היא הטיפוח. המאמר אינו מתעלם מההבדלים ביכולת המוחית בין בני אדם, אבל מניח שהיכולת לממש בפועל את הפוטנציאל, היא שקובעת ולא עצם הפוטנציאל עצמו. הרי ילד שנולד עם פוטנציאל גופני להיות רץ מרתון, לא יהיה כזה אם הוא לא יתאמן ויחזק את עצמו למטרה זו.

כשהטיפוח הוא התשובה, אזי האינטליגנציה היא דבר נלמד ומתפתח אבולוציונית כתוצאה מתהליכי למידה שמוטבעים בנו ברמת ה-DNA, כלומר התורשה.

למי שדוחה גישה זו, אזכיר שאנשים שרוצים להתקבל לאוניברסיטאות יוקרתיות בארה"ב, נדרשים לעבור את מבחן ה-GMAT, למדידה של האינטליגנציה והידע. העובדה שאנשים יכולים להתכונן למבחן שמודד אינטליגנציה ולהוציא ציונים גבוהים יותר מאשר היו מוציאים ללא הלמידה, מוכיחה כי אינטליגנציה היא אכן דבר נלמד.

להגדרתי, אינטליגנציה היא אומדן סטטיסטי ליכולת לסגור פערים, בתחום מוגדר, או במילים אחרות, הסיכוי הסטטיסטי לפתור בעיות ספציפיות בצורה האפקטיבית ביותר. אם כך הוא הדבר, הרי שהתפקיד של האינטליגנציה הוא לוודא שנשרוד בתנאים העכשוויים, הנכפים עלינו על ידי הסביבה וזאת לאורך כל חיינו. בהקבלה ל-DNA הפיזיולוגי, האינטליגנציה נובעת מ"DNA מנטלי", שהוא התודעה שלנו. ה-DNA המנטלי הוא ישות פיזיולוגית שמאוחסנת במבנים מוחיים, מקבילים לגנים ב-DNA הפיזיולוגי, הנקראים סינפסות.

בעוד שה-DNA הפיזיולוגי עובר בירושה, הרי שה-DNA המנטלי נוצר מאפס אצל כל אדם מרגע לידתו. תהליך היצירה של ה-DNA המנטלי, הוא תהליך הלמידה, שכמו התהליך הפיזיולוגי, הוא אקראי, הישרדותי וקורה בהשפעת הסביבה.

נחזור לנקודת המוצא של החנון – הילד המוכה, כפעולה הישרדותית, יפעל כדי למנוע מהילדים האחרים לפגוע בו. אם הצליח, הרי שהפעולה הזו תהפוך לתסריט פעולה אוטומטי ואופטימלי עבורו, שהוא חייב לשמר.

לדוגמה, היותו של הילד בקי בתחומי לימוד מסוימים מאפשרת לו לעזור לחזקים ממנו, או לקבל חיזוקים מבית הספר שמעלים את יוקרתו. משזה קרה, הוא יפעל שוב ושוב על מנת לקבל את אותם משובים חיוביים, ותוך כדי כך אוצר הידע שלו יגדל, הוא יוכל לפתור בעיות בתחומי למידה וידע שונים ויצבור עוצמה. הוא אומנם מקבל את תווית החנון, כלומר מישהו שאפשר לפגוע בו, אבל זה לא ממש כדאי. לא לחינם אומרים "אל תפגע היום בחנון, כי מחר תעבוד אצלו כשכיר".

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך