לימוד פרטני במקום לימוד פלגני

הטעויות בשיטת ההקבצות בבתי הספר
תמונה של רות
ד"ר רות בורשטיין

כמעט בכל חטיבות הביניים בישראל יש חלוקה של התלמידים להקבצות לימודים. החלוקה היא למספר רמות לימוד על פי הישגי התלמידים במקצועות שיש בהם הקבצות, במתמטיקה ובאנגלית. המסר הגלוי־סמוי של ההקבצות היא ההילה שמייחסים לשני מקצועות אלו. זו הטעות הראשונה של שיטת ההקבצות.

מדיניות ההקבצה החלה בשנות השישים של המאה העשרים, עת הוקמו חטיבות הביניים. מטרת הקמת חטיבות הביניים הייתה אינטגרציה חברתית של תלמידים מרקעים שונים, אך הטעות השנייה הייתה שההקבצות סימנו בגלוי את האוכלוסין השונים – החזקים שלרוב באו מבתים במעמד חברתי־כלכלי בינוני־גבוה והחלשים שלרוב באים מבתים במעמד חברתי־כלכלי נמוך. כוונת ההקבצות הייתה טובה – לקדם את המתקשים. לשם כך הוחלטו שלוש החלטות: (א) לתת יותר שעות הוראה לתלמידים בהקבצות החלשות; (ב) ללמד לפי שיטות לימוד המיועדות לקידום תלמידים; (ג) לקיים מבחנים שלפי תוצאותיהם יוכלו תלמידים לעבור מהקבצה נמוכה להקבצה גבוהה יותר.

בתיכון שליד האוניברסיטה בירושלים (הכולל לימודים מכיתה ז–יב) יישמו את המלצותיו של חוקר החינוך פרופ' פרנקנשטיין בפרויקט מיוחד להוראה לתלמידים מתקשים, כגון לימוד בדרך דדוקטיבית ולא אינדוקטיבית. הוא כינה את התלמידים ואת חשיבתם בצורה שהיום לא תתקבל, אך דרכי ההוראה שהציע נחלו הצלחה רבה. בוגרי התיכון הזה קיבלו תעודות בגרות, רבים מהם למדו באוניברסיטה ואף קיבלו תואר שלישי. אך בשיחות עימם דיברו על הרגשות הקשים שהיו להם בעת לימודיהם, על תחושת הנחיתות לעומת התלמידים האחרים. התוצאה היא אפוא הצלחה בלימודים על חשבון פגיעה נפשית.

אין כל ספק שלימודים בקבוצות קטנות עדיפים מלימודים בקבוצות גדולות, שכן למורה יש יותר זמן להקדיש לכל תלמיד ויש פחות בעיות משמעת, אך הקבוצה הקטנה כשלעצמה אינה ערובה מספקת לקידום התלמידים החלשים. המורים צריכים להשתתף בהשתלמויות מיוחדות להוראה לתלמידים המתקשים. לימוד בדרך הרגילה בכיתות המתקשים לא תסייע לתלמידים.

עם זאת לדעתי, יש לנהוג בדרך אחרת, לא בהקבצות על פי רמות. יש ללמד בקבוצות הטרוגניות קטנות. הקבצות הטרוגניות תורמות לאינטגרציה חברתית ולתחושה נעימה יותר של כל התלמידים. תלמיד הנמצא בהקבצה נמוכה מפנים את התיוג שהוצמד לו, מאבד את האמונה ביכולתו להצליח ומפתח רחשי קנאה או שנאה כלפי התלמידים בהקבצה גבוהה. פרנקנשטיין טען שהוראה בדרך דדוקטיבית אינה פוגעת בתלמידים החזקים, והיא טובה גם להם. בכיתה ההטרוגנית הקטנה המורה יכולה לעקוב אחרי התלמידים, לראות מה התקדמותם וללמוד מי זקוק להסברים נוספים. הסברים אלו אמורים להיות בצורה פרטנית עם תלמיד אחד, שניים או שלושה בשעות המיוחדות המוקצבות למורה כל יום להוראה פרטנית.

בכיתה ההטרוגנית הקטנה נוצרים יחסי חברות ועזרה הדדית בין התלמידים. דבר זה חשוב מאוד במיוחד בעת האחרונה בישראל, כשהשד עדתי מועלה ומלובה על ידי אנשים המעוניינים בכך. שיח זה מתנהל בצורה פוגענית מעליבה ומפלגת. לכן נראה לי חשוב ביותר לחנך את ילדינו בכיתות הטרוגניות שלא יונצחו בהן ההבדלים בין הילדים. לימודים יחדיו יש בהם פוטנציאל רב לחוש קרבה בין התלמידים. בשעות הרבות שנמצאים התלמידים בבית הספר עם חבריהם הם יוצרים חברויות וידידויות שיש בהן כדי למנוע בעתיד היגררות להשמצות והעלבות בין אנשים בעלי רקע, מוצא ומצב כלכלי שונה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

  1. לפני כל דבר אחר צריך לשאוף לשיוויון ולשיתוף פעולה ולא להגיע להסתגרות של אליתות
    לכן המאמר שלך כל כך חשוב

    1. שיוויון ושיתוף פעולה, אפשריים בין ילדים עם יכולות דומות. ילדים עם יכולות מופחתות, עקב הכשלון להתאים את הלמידה לרמתם, תמיד ירגישו נחותים, יפתחו חרדות והתנהגויות שפוגעות בהם ובאחרים.

  2. שלום לד"ר בורשטיין.
    ברצוני להציג פן אחר של הנושא שבמאמר וזאת בהסתמכות על גישתו של לב ויגוצקי, שפעל במקביל לפיאז'ה.
    התיאוריה של ויגוצקי, אינה מתבוננת בהתפתחות הנפשית בפועל אליבא דפיאז'ה, אלא דנה ברכישה כללית של מושג או מיומנות חדשה. גם פיאז'ה וגם ויגוצקי חשבו שתמיד יש טווח מסוים של משימות מחוץ להבנת התלמידים. ויגוצקי, לעומת זאת, האמין שבעזרת מנטור ניתן לבצע את המשימות הללו.
    ויגוצקי הגה את תפיסת ה Zone of Proximate Development – ZPD, שמתאר כיצד הנחייה והוראה מדויקת, מאפשרים למידה יעילה. בעולם כבר אמצו זאת וטכניקות אפקטיביות פותחו תחת השם הכולל של למידה מדויקת (precision teaching), המדברות על איתור גובה הפער בין היכולת של התלמיד בכל מקצוע, ליכולתו. משאותר פער זה, התלמיד יקבל חיזוק, התואם לגודל הפער, עד שיישר קו עם הכיתה.
    בעולם מושלם ניתן לעזור לכל תלמיד בניפרד. בעולם פחות מושלם, הקבצות ענייניות ואד הוקיות, הן כלי מעולה להביא את התלמידים, אחרי ש ZPD שלהם אובחן, לרמת הכיתה.
    אין ספק שכיתה הטרוגנית, היא חשובה, אבל פערים גדולים מדי ייצרו חרדות ביצוע אצל החלשים, שיבוארו לידי ביטוי באיבחונים כהפרעת קשב וריכוז, היפר אקטיביות וכו'.
    קודם כל לתת לילד בצורה מדויקת, דרך הקבצת אד הוק מתאימה, את היכולת להתמודד בכיתה כשווה בין שווים. לאחר מכן להחזיר לכיתה ההטרוגנית, כשהוא מצויד בבטחון עצמי וביכולת.
    לגבי תחושה הנחיתות בהקבצה, היא הרסנית פחות מהידיעה הבטוחה "אני לא יכול" או "בטוח שאני אכשל".

  3. מה שקורה היום שכל ילד כבר רואה בראש מעייניו את הקריירה ולא את הערכים החברתיים. זו המשימה המרכזית של מערכת החינוך.

    1. כתבת "כל ילד" האומנם? אולי רק חלק מהילדים?
      האם שאיפה לקריירה עומדת בסתירה לערכים חברתיים?
      כמובן שכל אחד מפתח קריירה בהתאם ליכולותיו והערכים שספג.
      הערך החברתי הגבוה ביותר הוא פיתוח קריירה אישית.
      בעלי הקריירה המוצלחת הם התורמים החשובים ביותר לחברה.
      אלו המתמסרים ל"ערכים חברתיים" הופכים בסופו של דבר ללוזרים.

  4. אבל מצד שני לא רוצים לדכא את המוכשרים ובעלי היכולות המיוחדות

  5. מאמר מאוד ערכי וחשוב. צריכים לדון בו במערכת החינוך לקראת שנת הלימודים הבאה.

  6. לדעתי שרת החינוך הנוכחית הנה מי שיכולה לאהוב את הרעיון ולקדמו. כדאי לערב אותה.

  7. עובדה שזהקורה רק לגבי שני מקצועות, ושאף אחד לא קבע שהם הכי חשובים בעולם, מוכיח כי אפשר בקלות לוותר על הרעיון ולדאוג לשיפור אצל כל התלמידים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך