כסף זה לא הכול בחיים

לימוד אומנויות בבתי הספר היסודי
תמונה של רות
ד"ר רות בורשטיין

כשאני משוחחת עם צעירים על שאיפותיהם לעתיד, לרוב אני שומעת על מקצועות הנחשבים לכאלה ששכר יפה בצידם. כשבנט היה שר החינוך הוא האדיר את חשיבות לימודי המתמטיקה ברמה של חמש יחידות, והייתה תעמולה ללימודים ברמה זו בכלי התקשורת. בכל פעם שעולה ההצעה לקצץ בבחינות הבגרות, אין חולק על כך שבמתמטיקה, במחשבים ובאנגלית אין מקצצים. במדעי הרוח אפשר לקצץ, ולרוב הרעיון הוא לבטל את בחינות הבגרות בספרות.

החברה והעומדים בראש המדינה "משדרים" לצעירים מה חשוב ומה כדאי. והכסף הוא גורם חשוב אצל כולם. ואני שואלת, ומה עם עולמם הפנימי של הצעירים? מה עם הרגשות? הנפש? הנשמה?

כשהייתי צעירה שמעתי את הבדיחה העצובה הזאת: סטודנטים בטכניון נדרשו לחשב את הרדיוס של צינור שיוביל דם מחיפה לאילת. לא היה סטודנט אחד שיקום וישאל בשל מה צריך להעביר דם בצינור. ההתמקדות בטכניקה ובחישובים בלי לחשוב על הנושא עצמו, על משמעותו, אפיין ומאפיין רבים שעולמם רק בחישובים ובמדידות, בחומר ולא ברוח.

נראה לי שכדי שצעירנו יהיו מאושרים בחייהם הבוגרים יש לחשוב גם על עולם הרוח וההומניזם שלהם.

הצעתי היא לשנות את תוכנית הלימודים כדי לכוון את הצעירים לא רק לעולם הכסף אלא גם להעשיר את עולמם הפנימי בקריאת ספרים, בהאזנה למוזיקה, בצפייה ביצירות תרבות, מצד אחד, ובסיוע לזולת, מצד אחר.

וכיצד ניתן לעשות זאת?

אני מציעה שבכיתות ג' ו-ד' – לאחר שבכיתות א' ו-ב' נרכשו הקריאה, הכתיבה ופעולות חשבון אלמנטריות – יוקדשו שני השיעורים הראשונים ביום הלימודים ללימודי בחירה מתחום התרבות, האומנויות וההומניזם, ויאפשרו לתלמידים להיחשף לנושאים שלרוב אין להם דגש בתוכנית הלימודים. לתלמידים תהיה בחירה אילו נושאים הם רוצים ללמוד. הנה דוגמות לאפשרויות: האזנה לסיפורים ולשירים וכתיבת סיפורים או שירים, האזנה למוזיקה מכל הסוגים ושירה בקול, התבוננות בציורים ובפסלים, ציור, צפייה במחול וריקודים, טיפול בבעלי חיים ולמידה עליהם ועל צורכיהם, סיוע לילדים בגנים שבאשכול בית הספר.

כשאני מאזינה לקונצרט בהיכל התרבות או צופה באופרה אני רואה ראשי שיבה, אנשים מבוגרים שלעיתים בקושי צועדים, אך על התענוג שבצפייה או בהאזנה לא יוותרו. הופעות אלו הן מהנאות החיים הטובות ביותר מבחינתם. לרבים ממתינות המסעדות מחוץ לאולם. אם בית הספר יפגיש את כל התלמידים עם עולם התרבות על גווניו השונים, הצעירים של היום יוכלו ליהנות ממנו בעתיד.

לתלמידים שישתתפו בשיעורים אלו תהיינה אפשרויות רבות בבגרותם למלא את חייהם בתכנים מעשירים ולא בהתמכרות לסמרטפון או לחפיצים (גדג'טים) אחרים על שלל אפשרויותיהם הריקניות. אני בטוחה שילדים שיום הלימודים שלהם יתחיל בשיעורים שהם בחרו, שנהנים בהם, שאין בחינות ואין ציונים, יאהבו ללכת לבית הספר.

ואל יחשוב הקורא או תחשוב הקוראת כי הצעתי אינה בת ביצוע. את הרעיון הזה מממשים בבתי ספר בארצות הברית כבר עשרות שנים. לאקדמיה הלאומית למדעים ולאומנויות של ארה"ב יש מפעם לפעם אירועים בזום. לאירועים אלו מוזמנים אנשים בעלי שיעור קומה במדעים או באומנויות. באירוע האחרון רואיינו משוררות ומשוררים, מוזיקאים ומוזיקאיות וכולם אמרו שהגיעו למה שהגיעו בזכות אותם שיעורים בשעתיים הראשונות של הלימודים ובזכותם גם אהבו ללכת לבית הספר.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

  1. טוב שיש מי שמזכיר לנו. היום רוב האנשים סבורים שכסף זה הכל. זה בא משלשה כיוונים. עידוד של ההורים. מחדלי מערכת החינוך. הדוגמא שנותנים המנהיגים.

    1. הבעיה מתחילה עם המורים. או יותר נכון עם המורות. כיוון שמשכורותיהם הן מן הנמוכות במשק, מגיעים למקצוע זה מלכתחילה בעלי\בעלות כישורים נמוכים. כל היתר בא בעקבות פחיתת איכות המורים. זה קורה בגלל הכסף. לכן צודקים אלה הסבורים שכסף זה (כמעט) הכול. אם יש כסף אפשר לקדם את הילדים גם באמצעות שעורים פרטיים. על כן יש ללמד את הילדים מקצועות שיביאו להם תועלת. כל סטייה ממגמה זו תהיה הונאת התלמידים ובזבוז זמנם כיוון שהם יעברו תהליך של אנטי-סוציאליזציה לסביבת חברתם בעת שיתבגרו. הדוגמה שכותבת המאמר הביאה מארה"ב היא דוגמה המתקיימת בקרב מיעוט שבמיעוט בקרב התלמידים. דווקא ארה"ב היא מדינה שבה כסף הוא חזות הכול.

      1. אוי לנו שיותר ויותר אנשים חושבים כמוך. זאת הדרך למפולת וקריסה של החברה האנושית לתוך כאוס, עם שליטים אכזריים בעלי הון.

  2. זו תגובה על התגובות הקודמות:
    1. הוראה הוא כמו כל מקצוע אחר: יש מצוינים, יש טובים מאוד, יש טובים, יש בינוניים, יש רעים ויש רעים מאוד. יש מפקחים על המורים והללו אמורים להוציא מן המערכת מי שעבודתם אינה טובה.
    2. נשגב מבינתי מדוע שתי שעות לימוד ביום של אומנויות שונות בכיתות ג-ד יגרמו למפולת וקריסה של החברה האנושית ולכאוס. למיטב הבנתי, יש באומנות תרומה אדירה לעיצוב אנשים בעלי אופקים רחבים, הומניים, רגישים, אנשים היודעים להעריך יצירות רוח וליהנות מהן. איני מבינה כיצד לימוד אומנויות שעתיים ביום בכיתות ג-ד. אני מציעה לך לבדוק מה חלמידים בוגרי 12 שנות לימוד זוכרים מכל מה שלמדו בבית הספר. תיווכחי שדווקא אותם שיעורים שאינם רגילים הם שהשאירו את חותמם על התלמידים.

  3. מסכימה לגמרי. אני מכירה עשירים מאוד שאינם מאושרים וההיפך

    1. צודקת. ישנם מאושרים וישנם אלו שאינם מאושרים.
      אולם מה דעתך: בין אם היית מאושרת או לא מאושרת
      כלום לא היית מעדיפה בכל מקרה להיות עשירה?

    1. רדיפת בצע היא תכונה אנושית שקיימת בחברת בני אדם מקדמת דנא.
      זו אינה מחלה אלא שאיפה, אפילו אבולוציונית, להתקדם ולהתפתח כל עוד שהיא מתחוללת במסגרת החוק.
      התופעה קיימת בכל הארצות ובכל החברות האנושיות, לאו דווקא בארצנו.

  4. מספיק לראות לאן התדרדרו מדעי הרוח באקדמיה הישראלית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

פשיטת רגל

נתון מחריד ומבשר רע בנוגע לילדינו