סמסטר במחוננים – המפגש החמישי

מיומנו של מורה (2)
תמונה של יורם
ד"ר יורם רבובסקי

לא מכבר העליתי באתר מאמר על ראשית הלימודים בכיתת המחוננים. הסמסטר נמשך, חלק מסימני השאלה התבהרו. מצאתי לנכון לעדכן אתכם, וזאת באמצעות המאמר הנוכחי.

"פאתוס!", זעקתי והלמתי בשולחן בית הספר. "איך אתם רוצים באמת לשכנע אנשים אם אתם נואמים רק עם לוגוס?" דממה. הבנתי שקצת הבהלתי אותם. אולי הם חצי מנומנמים. שיעור בוקר. עברתי מיד לטון רגוע ושקט, כאילו הייתה זו הצגה ואני הבמאי. "חבר'ה, תראו. אנחנו לא איזה אקדמאיים חמורי סבר או מורים משעממים. אנחנו נואמים, תזכרו. כדי לשכנע, אמר לנו אריסטו, אנחנו חייבים קצת רגש." שקט. חיוך קטן התפשט על פניו של אחד הנואמים הצעירים (זה עם התלתלים הפרועים).

"צודק," הוא אמר "אנחנו משעממים אפילו את עצמנו". גיחוך קל התפשט בחדר. לא שציפיתי ליותר, בואו לא נגזים, צחוק רציני קורה קצת פחות. הם הרי "מדענים צעירים" והעולם כולו על כתפיהם. אבל הנה. הנה זה התחיל לרקום עור וגידים. במפגש הרביעי דנו כבר בשאלה הרת גורל: "האם יש לבטל את חוק חינוך חובה (חינם)?". הנושא עצמו הדליק אותם. חלק גדול מהם לומדים בבית הספר הדמוקרטי שבצפון, ושם לא ממש חייבים להגיע לשיעורים. הבעיה העיקרית עבורם הפכה למציאת טיעונים. אילו טענות יש להעלות כדי להצדיק לימודים? והנה לכם הפתעה. דווקא הקבוצה שהייתה בעד המשך קיומו של "המנגנון הבית ספרי המיושן" העלתה טיעונים מוחצים. האם האינדוקטרינציה עבדה גם עליהם? אשאיר זאת פתוח. לשיקולכם ולהבנתכם, קוראים נאמנים.

"המהפך", אם ניתן לכנות זאת כך, התרחש כבר בשיעור החמישי. כדי להבינו רצוי לזכור כי בכל כיתה יש תלמידים שנולדו עם יכולת הנאום הטבעית, אם בזכות אימון מוקדם ואם פשוט מלידה. גם לנו יש אחד כזה. עולה, פוסע אנה ואנה בכיתה. רגוע. נואם! שאר הכיתה זיהתה את יכולותיו, ובצדק, ומסתמכת עליו כ"נואם מסכם". אך מה גדולה הייתה הפתעתנו באותו שיעור חמישי כאשר לפתע התבלטו להם שלושה נואמים חדשים. אולי אפילו ארבעה. אולי היה זה הנושא. אולי האתגר. אולי דברים אחרים. לא אשאיר אתכם במתח ואציג את הדיון. "יש לאסור על שימוש בבקבוקי פלסטיק". נושא טחון במקצת. חד-צדדי לעייפה. ברור שאסור להשתמש בבקבוקי פלסטיק. "הסביבה" וטיעונים אחרים. אם כן כיצד ניתן להצדיק זאת? מי ה"אומללים" שייאלצו להגן על שימוש בחומרים המזהמים והמרעילים?

אך הנה, אותם "אומללים" המייצגים את המשך השימוש בפלסטיק העלו טעונים רבים וחזקים בזמן ההכנה. אם כן, לוגוס – בניית טיעונים הגיוניים – יש להם למכביר. האם גם יצליחו להביע אותם ברגש ובצורה מעניינת? בין קריאת ביניים אחת למשנה (להתאפק עדיין לא למדו) הלך והתרקם לו דיבייט לתפארת. התקפות והגנות. משפטי פתיחה מסוגננים ו… ממש מופע אמיתי. "מדהים!" סיננתי לעצמי. "מאיפה זה הגיע?" תוך פחות מחצי שעת הכנה הצליחו התלמידים לחפש חומרים במכשירים הניידים שלהם, ולשם שינוי לא השתמשו בהם לרעה לצ'יטוט חסר משמעות, ואף התאמנו על פתיחות וסגירות רגשיות של כל אחד מהנאומים. תותחים.

ואולי את האווירה החיובית יצר תלמיד אחד, שדיבר בצד ה"בעד", שבכל פעם שעלה לנאום בן קבוצתו – השמיע מוזיקת מארש צבאית לעידוד. התלמידים כולם חייכו בהבנה. ברור שאותו תלמיד גם השמיע – עת עלתה קבוצת היריבים – את מוזיקת "האימפריה" מתוך סדרת "מלחמת הכוכבים". הכיתה כולה הגיבה בצחוק אדיר. ומי אמר שאסור להשתמש בסמארטפונים בשיעור?

ולמי ששאל איך התקדם הסמסטר? הנה לכם התשובה. כשמתגברים על הפחד הראשוני, כנראה הכול אפשרי. אוסיף ואומר כי לא חייבים להיות מחוננים לשם כך. הם לגמרי לא שונים מתלמידים אחרים. סמכו עלי. אני פוגש גם אותם.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. חלק ניכר מהתלמידים יכולים להפוך למחוננים אם ישקיעו בהם בצורה רצינית מגיל צעיר.

  2. מעניין מי מבין המחוננים שיהפכו משך השנים למובילים, יזכור א המורים שהובילו אותו להצלחה מעשית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך