בין מירון לגבעת זאב מסתתרת אוטונומיה חרדית

האסון הנסתר בחברה החרדית – האוטונומיה בחינוך
תמונה של אורית
פרופסור אורית חזן

"אוטונומיית החרדים" – למונח הזה התוודעתי בעיקר לאחר אסון מירון, וכעת מתחדדת הרלוונטיות שלו עם אסון גבעת זאב.

לאורך השנים, עד היום, אירועים שבהם היו מעורבים חרדים לא שלחו אותי לעסוק בשאלת הציות לחוקים. עד כדי כך שאפילו בתקופת הקורונה סברתי כי העלמת העין מאי שמירת החוקים הייתה רגעית, מוגבלת ובעיקר קשורה לשולי החברה החרדית. כזו שאינה מעוגנת במוסכמות. זה זמן מה שלציבור בישראל ברור כי החברה בישראל מחולקת לפחות לארבעה שבטים ושבכל שבט מתקיימות רמות שונות של אכיפת חוק, אלא שסיפור מירון הציף פער גדול מדי בנושא רמת האכיפה.

פתאום מתברר לכולנו כי קיימים מגזרים בחברה הישראלית אשר מתנהלים באופן עצמאי, אוטונומי, וכל זאת במסגרת החוק. עוד מתברר כי אי-אכיפת החוק בתקופת הקורונה במגזר החרדי הייתה במסגרת האוטונומיה – בדיוק אותה אוטונומיה שצצה באסון הר מירון. אם חושבים על כך לעומק, למעשה על הציבור החרדי נכפית אוטונומיה, ובסופו של דבר היא אינה מיטיבה עם הפרט וגורמת נזק כבד מדי לאוכלוסייה החרדית.

באופן טבעי עולה השאלה, היכן קיימות אוטונומיות חרדיות נוספות? קל לענות על שאלה זו. התשובה הראשונה שעולה במוחי, כמי שעוסקת במחקר לחינוך, היא חינוך. ידוע כי מערכת החינוך החרדית פועלת באופן אוטונומי, מונעת מהתלמידים ללמוד לימודי יסוד ואינה מאפשרת מגוון מסלולי לימוד על פי כישורי התלמידים והתלמידות.

אוטונומיה זו מתנהלת בתוך משרד החינוך ואי אפשר לאכוף עליה את חוקי המדינה. אחרי שראינו את תוצאות האוטונומיה בתקופת הקורונה ובמירון, נשאלת השאלה, האם יש להמשיך ולהתיר את קיום האוטונומיה החרדית גם בחינוך, ובעצם להבין שאסון צפוי ולהמתין לבואו?

אלא שבנושאי חינוך התוצאה אינה מוות מיידי, אלא גסיסה ארוכה וכואבת, שיום אחד תפגע אנושות במדינה כולה. כפי שהיה קל למדינה להסיר את האחריות מהמתרחש במירון במסגרת האוטונומיה, כנראה קל לה גם להסיר את האחריות מהאוטונומיה החרדית בחינוך. כפי שקל היה למדינה להעביר את הסמכות בהר מירון לפוליטיקאים מהמפלגות החרדיות, כנראה קל לה גם להעביר לפוליטיקאים החרדים את האחריות על האוטונומיה החרדית בחינוך. אלא שהפגיעה בחינוך הציבור החרדי עולה ביוקר לציבור הישראלי בכללותו, כי יש לה השלכות משמעותיות על הקיום של מדינת ישראל ועל עתידה מבחינת התעסוקה, הכלכלה ובסופו של דבר החברה.

בוגרי האוטונומיה החינוכית החרדית אינם יכולים להשתלב בשוק העבודה, אינם יכולים לדאוג לפרנסתם ואינם יכולים לבטא את יכולותיהם. ברמת המדינה ציבור שאינו יכול לדאוג לפרנסתו בכבוד מביא לאי שוויון בנטל שחברה אינה יכולה לשאת לאורך זמן.

כבר היום בעקבות אסון מירון נשמעים קולות בציבור החרדי המבקרים את אוטונומיית החרדים, ועל כן יש לקוות שגם בהקשר לחינוך יגברו הקולות הביקורתיים. הניצוצות כבר קיימים, שכן ידוע כי ציבור לא מבוטל בחינוך החרדי מפר כבר כעת את המוסכמות שהאוטונומיה החינוכית החרדית כופה עליו. בקצוות החברה החרדית קיים ציבור שכבר היום מספק לילדיו חינוך משלים אחרי שעות הלימוד הרשמיות באמצעות שיעורים פרטיים באנגלית ובמתמטיקה, בהבנה כי עתיד ילדיו ייפגע ללא חינוך בסיסי זה.

אסון מירון וכעת אסון גבעת זאב יכולים בהחלט להוות הזדמנות לעסוק ברבדים נוספים בחברה החרדית שבהם האוטונומיה החרדית יוצרת כאוס וחורבן. בפרט, הכתובת הנוכחית על הקיר היא הפסקת האוטונומיה החרדית בחינוך, הן לטובת הציבור החרדי והן לטובת מדינת ישראל. חשוב לא למחוק אותה אלא להדגישה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. אוטונומיה שעוצמתה רק תגדל כעת במבוכת אי היכולת להקים ממשלה.

  2. כל הדיבורים לא יעזרו. ראי בבקשה את קצב הגידול של אוכלוסיה זו, ואת הקיצוניות הבלתי מתפשרת של מנהיגיה וחברי הקהילה. הסברים לוגיים לא יעזרו.

  3. אני מכיר את התופעה. הייתי בערך חלק ממנה. אני משוכנע שבדרכ נועם וסבלנות אפשר לפתור את הבעיה. יקח הרבה זמן אבל יפתר. כוח רק ישיג את ההיפך.

  4. אם יש מישהו שמפחד מהחלפת השלטון יותר מביבי, אלה החרדים. וברור מדוע.

  5. כעת אחרי הקמת הקואליציה החדשה נראה עד כמה הם באמת אוטונומיה ומה כוחם. לדעתי העוצמה שלהם גדולה ממה שאנחנו מבינים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך