הוראה בימי קורונה

השכלה ותרבות יכולות להתקיים גם בעת המגפה
שרטוט של הוירוס
קורונה תמונה: https://www.scientificanimations.com/ h.m.wikipedia.org

אני מלאת תמיהה על חוסר היוזמה של משרד החינוך בימי הקורונה. העם הזה, שבתחילת המאה הקודמת הגיעו חלוציו לארץ של חולות וביצות, והחלו בייבוש ביצות, בהדברת מחלות, בבניית בתים ובסלילת כבישים, ובהמשך הפכו את השממה לארץ פורחת ומתפתחת, לארץ קולטת עלייה, למדינה מתקדמת שבה חברות הזנק וטכנולוגיית עלית מן המצוינות שבעולם, לא השכיל לנהוג בתבונה באשר ללימודים בבתי הספר והשבית אותם.

אתמול התפרסם מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת תל אביב כי מחקר חדש של חוקרים באוניברסיטת סטנפורד היוקרתית בדק מיהם 2% החוקרות והחוקרים המובילים בעולם בתחומים השונים. הרשימה הכוללת מכילה כ-160,000 חוקרות וחוקרים מ-149 מדינות ב-22 דיסיפלינות מדעיות ו-176 תחומי משנה. בסך הכול נכללו ברשימות 1,630 חוקרים מישראל, 292 מתוכם הם חוקרים פעילים באוניברסיטה העברית בירושלים ו-333 – מאוניברסיטת תל אביב. אני מניחה ששאר החוקרים הם מן הטכניון וממכון ויצמן, שכן ארבעת אלו הם המוסדות המנויים בדירוגים בין־לאומיים כבעלי רמה אקדמית גבוהה. זה בהחלט מקור גאווה למדינה, אך טרם שמעתי על כך בכלי התקשורת. ציפיתי שיפתחו בידיעה חשובה זאת את מהדורת החדשות. וכי מה חשוב יותר מידיעה זו? מה משמח יותר מידיעה זו?

מתברר שבשנים האחרונות אין כאן הערכה ללימודים, לחוקרים ולהישגיהם. כואב הלב על כך. פרופ' צ'חנובר, זוכה פרס נובל, אמר כי בשל הירידה ברמת הלימודים בבתי הספר בארץ בעתיד לא יהיו מדענים ישראלים שיזכו בפרס נובל. צר לי להסכים עמו. וההוכחה לכך היא התנהגות משרד החינוך בעת הזאת.

במקום להשבית את הלימודים היה צריך לקיימם בצורה אחרת: יש בארץ הרבה מוזאונים מצוינים. אפשר היה לקחת תלמידים למוזאונים (שהיה צריך להשאירם פתוחים) לביקורים בתערוכות, לשיחות עם אוצרים ואמנים, לצפייה בסרטים על אמנות ואמנים ולפעולות יצירה של התלמידים. אפשר לקחת את התלמידים לספריות גדולות (כגון בית אריאלה בתל אביב, הספרייה הלאומית ומכון שוקן בירושלים) לשיחות עם סופרים על ספריהם, עם ספרנים על אוספים וסוגות כתיבה. אפשר לטייל עם התלמידים בשכונה שבית הספר ממוקם בה – לשוחח על הדמויות שהרחובות קרויים על שמם, להתבונן בבתים, בסגנונות הבנייה, בחדש מול הישן, בארכיטקטורה, בשיח שבין הבניינים, בצמחי הבתים ובעצים שברחובות ובחצרות הבתים. אפשר לטייל בשמורות טבע בפארקים ללמוד על הצומח. אפשר לבקר בתיאטראות (לולי סגרו אותם), לדבר עם שחקנים, לראות הצגות, לדבר עליהן, לכתוב עליהן. אפשר ללמוד בגנים ציבוריים ובפארקים. מניסיוני אני יודעת שבתל אביב ובירושלים יש רבים כאלה.

לו הייתה כאן חשיבה רחבת אופקים על לימודים ותרבות היו מבינים שהשכלה ותרבות יכולות להתקיים גם בעת המגפה. לו שרי הממשלה היו אנשי חינוך, השכלה ותרבות, לא היו סוגרים את בתי הספר, את התיאטראות, את אולמות הקונצרטים והאופרה. היה אפשר לקיים הופעות במספר קטן של משתתפים ובעיקר תלמידים. צפייה בהצגות ושיחה עליהן מרחיבה את דעתו ועולמו של כל אחד. חשיפת התלמידים לאמנות על סוגיה השונים חשובה במיוחד לתלמידים שהוריהם אינם צרכני תרבות.

חבל שבכל העת הזאת נמקו ילדינו בבתים במקום לצרוך תרבות וידע אמיתי בדרך טבעית. עוד אפשר לתקן. עדיף מאוחר מבכלל לא.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. אין במערכת החינוך ברובד הקובע אנשים שבאמת מבינים מהו חינוך ומהם מטרותיו ומדדיו.

  2. אם יש מערכת שלא תיפקדה במהלך מגפת הקורונה זוהי קודם כל מערכת החינוך.

  3. הרבה אנשים לא מבינים שהמדינה בכלל ודור שלם של אזרחים ישלם ביוקר רב מאוד על המחדלים הללו בחינוך.

  4. תראו מחר, יום שישי, את המאמר על שר החינוך, בידיעות אחרונות, ותבינו הכל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

הסהר הטורקי

מה עומד מאחורי ההתקרבות של טורקיה למדינות האזור

תמונה של ד"ר קאופמן

חידות חשיבה (114)

ביקור חוזר בלוח השחמט: (ב) עוצמתה של המלכה