מה אני שווה? אני רק מלווה

על חשיבות מעמדם של מחנכים ומטפלים בילדים בגיל הרך
תמונה של עינת
ד"ר עינת גוברמן

"מה אני שווה? אני רק מלווה", כתב יורם טהר לב בשירו "המלווה". מדוע המלווה חושב ש"אינו שווה"? במה הוא שונה מהסוליסט? התשובה בשיר היא שהוא אינו זוכה לתשואות: הוא נזרק מהעבודה כאשר הוא טועה, אבל איש לא מכיר בתרומתו ליצירה המוזיקלית שמתרחשת על הבמה. הצורך בהכרה, בתחושת הישג, הוא צורך אנושי בסיסי. בלי הכרה, המלווה מרגיש מדוכא וחסר ערך. הוא לא נהנה מעבודתו, הוא רק מתפרנס. בעולם המקצועי, כך מלמדת אותנו הפסיכולוגיה, אפשר להצביע על עוד מניעים בסיסיים שגורמים לעובדים להזדהות עם עבודתם, ולהפיק ממנה סיפוק והנאה: אוטונומיה מקצועית, למידה מקצועית לאורך הקריירה – רכישת ידע ומיומנויות נוספים, תחושת מסוגלות מקצועית, ותחושת שייכות.

מה מכל אלה מאפיין את עולם העבודה של הסייעות? השם "סייעות" מבטא הערכה נמוכה לעבודה שהן מבצעות: לא "מחנכות" או "מטפלות". הן מגישות עזרה – ומן השם לא ברור עזרה למי ובמה. הסייעות, כפי ששמן מרמז, אינן זוכות לאוטונומיה מקצועית. מבחינת הידע המקצועי – רק חלק מהסייעות זוכות להכשרה מקצועית כלשהי, וברוב המקרים תוכניות ההכשרה הן מצומצמות, ללא מסלולי קידום. עומס העבודה, לעומת זאת, הוא כבד. בימי הקורונה ובחופשות, הורים כורעים תחת הנטל של טיפול במספר קטן של ילדים. סייעות מטפלות בקבוצות של שמונה, עשרה, ולפעמים גם יותר. עומס בעבודה הוא אחד הגורמים המרכזיים לשחיקה, במיוחד כאשר המשאבים העומדים לרשות העובד הם מצומצמים.

כאשר העבודה שוחקת ואינה מספקת את הצרכים הבסיסיים כל כך בהכרה, אוטונומיה, למידה, מסוגלות ושייכות, המוטיבציה יורדת. הדבר מתבטא בחוסר עניין ומעורבות במקום העבודה, עבודה באיכות נמוכה, חוסר נכונות להתאמץ, חוסר אכפתיות, הימנעות מיוזמה, היעדרויות מרובות ועזיבה. מוכר, ולא מפתיע.

חמש השנים הראשונות הן שנים מכריעות בהתפתחות הילדים. מבנים מוחיים ממשיכים להתעצב בתקופה זו, והלמידה הראשונית מתקבעת. בשנים אלו הילדים מפנימים את היחסים הבסיסיים ביותר בין בני אדם – אמון, אהבה ושיתוף פעולה או כעס, הזנחה ואלימות. האנשים שמטפלים בילדינו חייבים להבין את החשיבות של עבודתם ואת האחריות שמונחת עליהם. האחריות שלנו כחברה היא להעסיק כמטפלים ומחנכים בגיל הרך אנשים שיש להם ידע מקצועי ותנאי עבודה שיאפשרו להם להצליח, להתפתח ולקבל הכרה על עבודתם הטובה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

  1. אם יקבלו טיפול מסייעות לא מתאימות ומתוסכלות. חייבים לעצור את התופעה.

  2. ילדינו ונכדינו. איך אנחנו נותנים לזה לקרות? מדוע הנושא כה רחוק ברשימת סדרי העדיפויות?

  3. וממשיכים להצביע למפלגת השלטון. החינוך חשוב לא פחות שהכלכלה.

  4. כה רגיש לכולנו לכל מי שרוצה למעשה ללא הכשרה וללא פיקוח של ממש.

  5. עד כמה המעמד חשוב רואים בפרשות האחרונות שהתפוצצו לכולנו בפרצוף. ד מתי החברה שלנו לא תבין את הבעיה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך