האומנם עם הספר עודנו אוהב ספרים?

בעקבות סגירת הספרייה הלאומית
סימו קריאה - שרטוט
תמונה: Orikrin1998ikimedia commons

הספרייה הלאומית של ישראל ושל העם היהודי ("בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי" בעבר) ממוקמת במתחם האוניברסיטה העברית בגבעת רם וקרובה לאקדמיה ללשון העברית. יש בה יותר מחמישה מיליון פריטי דפוס וארכיון. עותק של כל ספר או כתב עת המודפס בארץ מצוי בה, וכן יצירות שמע, מפות וכתבי יד הקשורים למדינת ישראל, ליהדות ולמזרח התיכון.

על פי חוק הספרים (2000) חייב כל מי שמפרסם ספר, כתב עת, עבודת מחקר, תקליט, סרט או כל יצירה אחרת בחמישים עותקים ומעלה למסור לספרייה הלאומית שני עותקים.

מטרתה העיקרית של הספרייה היא איסוף, שימור, טיפוח והנחלה של אוצרות ידע, תרבות ומורשת בכלל, ובמיוחד אלו שיש להם זיקה לעם ישראל ולמדינת ישראל. זו ספריית המחקר המרכזית במדינה. פוקדים אותה סטודנטים וחוקרים מכל הארץ. גם תלמידי בתי ספר באים אליה עם מוריהם.

התמחותה העיקרית של הספרייה הלאומית היא במדעי הרוח, במדעי היהדות, בתרבויות המזרח התיכון אסיה-אפריקה והאסלאם (עד כאן עפ"י ויקיפדיה).

הספרנים מקצועיים מאוד ומסייעים בחפץ לב לקוראים הזקוקים לסיוע או לעצה. בספרייה גם שוקדים על מפתח למאמרים במדעי היהדות שהתפרסמו בכתבי עת שפיטים המתעדכן כל הזמן. מפתח זה משמש סטודנטים וחוקרים התרים אחר מאמרים בתחום המעניין אותם.

בהרצאה שנשא, סיפר הספרן גולדברג, מנהלה לשעבר של מחלקת ההשאלה בספרייה הלאומית, כי משלוח הספרים הראשון לספרייה הגיע מד"ר חזנוביץ, רופא ציוני וביבליופיל, שחי בביאליסטוק (רוסיה באותם ימים). בין השנים 1895 עד 1919 שלח ד"ר חזנוביץ כעשרים אלף ספרים וכתבי עת. גולדברג סיפר כי מיהודי ביאליסטוק שלא היה להם כסף לשלם בעבור טיפולו, ביקש ד"ר חזנוביץ ספרים בתור תשלום. באותה עת בכל בית יהודי בביאליסטוק היו ספרים.

ארבעים שנים התגוררתי בירושלים והספרייה הלאומית הייתה מקום אהוב עליי מאוד. הארכיטקטורה של הבניין יפה וצנועה, שורר בה שקט מתוך כבוד למקום, והוויטראז'ים של שאגל מוסיפים נופך משלהם לאווירת המקום הקסומה. יש בספרייה הרבה קוראים קבועים כבר שנים רבות. בקפיטריה שלה נוצרו עם השנים חוגי קוראים המשיחים בה על גילוייהם ומחקריהם. הצלמת הוותיקה עליזה אורבך צילמה דמויות של קוראים מתמידים וקיבצה את הצילומים בספר יפה.

הכניסה לספרייה חופשית, וניתן גם להחליף בה ספרים. מעת לעת נערכים בה ערבי תרבות וספרות. קהל צמא תרבות נוהר אליהם. גם בעת מגפת הקורונה היו הרצאות מעניינות מאוד בזום, כגון הרצאתו השבועית של פרופ' אריאל הירשפלד בספרות, שמאות האזינו להן וצפו בהן.

והנה התבשרנו כי הספרייה מוציאה את עובדיה לחל"ת וסוגרת את שעריה בשל מצבה הכספי שאינו מאפשר את המשך פעילותה.

ואני תמהה ביותר כיצד שרי הממשלה ככלל ושר החינוך בפרט מאפשרים לדבר כזה לקרות. רבים חתמו על עצומה למניעת הסגירה, אך היא לא הועילה. רק לאחרונה דיבר ראש הממשלה על חשיבות ההשכלה. אני מצפה ממנו ומשרי הממשלה שיתמכו בספרייה הלאומית ולא יחשיכו את אולמיה. אסור שמוסד מפואר כזה מבחינה תרבותית-יהודית יסגור את שעריו. מה יעלה בגורלם של הקוראים הקבועים שקריאתם אומנותם? אנה יפנו? היכן יקראו בספרים יקרי המציאות הנמצאים רק בספרייה הלאומית?

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

  1. הכעס צריך להיות מכוון אל שר האוצר ואל ראש הממשלה

  2. החלונות הם מעשה ידיו של האמן הישראלי ארדון. חלונות הזכוכית של שאגל מצויים בבית הכנסת של בית החולים "הדסה" בירושלים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יונתן

מסתכלים קדימה

כיצד להגדיל את הסיכוי לבחירת מסלול מקצועי מיטבי