מאמר זה הוא בבחינת קיום הבטחה לשני אנשים יקרים, אביטל גבע ובנו נועם. לפני 44 שנים ביקש אביטל, חבר קיבוץ עין שמר, לממש חלום ולהקים מרכז מחקר ולימוד רב-תחומי, אשר יפגיש אנשי מדע וחוקרים עם תלמידי בתי הספר שבמרחב הקרוב, תלמידים יהודים וערבים כאחד.
אביטל, בעזרת בנו ובעזרתם של מתנדבים נוספים, יצר כאן פנינה מדעית-חינוכית, המוכרת ברחבי העולם המדעי כניסיון חינוכי שיסחף בעתיד את העולם. לצערי, בישראל היא עדיין מוצנעת.
היום מבקרים במקום כ-800 ילדים וילדות במסגרת כיתתית. הם מגיעים למקום פעם בשבוע, לשיעור של שעה וחצי. יחד עם התלמידים הבוגרים ועם החוקרים הבוגרים הם מתמקדים באתגרי העתיד של כדור הארץ.
אני הגעתי לחממה האקולוגית שבשולי הקיבוץ בשעות הבוקר ומצאתי מקום שוקק מצהלות ילדים-תלמידים. החממה משתרעת על פני שטח של מגרש כדורגל בערך, ומחולקת לשערים-שערים. בכל שער כזה מצאתי כיתת בית ספר – תלמידים יהודים או ערבים – מאחד היישובים שבסביבה. העברית והערבית משמשות יחד בערבוביה. היה זה מפגש מרתק של שתי אוכלוסיות שכנות, אך מנותקות זו מזו בחיי היום-יום שלהן.
במקום פועלים כמה מיזמים. כל אחד מהם מתקשר לתקופה של שנה עד שנתיים. החממה גאה בארבע חברות כלכליות אשר צמחו במקום והיום עומדות בזכות עצמן.
סביבת הלימוד בחממה שונה לחלוטין מבית הספר המוכר לנו. אין כאן כיתה במתכונת המוכרת, הלימודים מתקיימים באווירה חופשית ובהתלהבות, הן של המורים-החברים והן של התלמידים. למעשה זהו מגרש משחקים גדול שבו מתנהלים הלימודים, והתלמידים אינם מחכים בכיליון עיניים לצלצול הגואל שיכריז על גמר השיעור.
נועם ואביטל סיפרו לי כי בקרוב הם ייסעו לכנס בין-לאומי ויציגו בו את החממה ואת הישגיה. העולם המדעי-אקדמי מגלה עניין, ורואה בחממה זו את התחליף למערכת החינוכית המוכרת, אולם בישראל נדמה שהיא עודנה במחתרת.
ראוי שהפנינה המצטנעת והמיוחדת הזאת תובא לידיעת הכלל, והנה אני מתחיל בחשיפתה לציבור הרחב.
2 תגובות
לתת לפעילויות כאלה תקציבים ולא לכל מיני תשלומים מושחתים לקבוצות אינטרסים פוליטיים.
ספר להם על מעשים טובים וחיוביים והאנשים מגלים אדישות