עקרון ההדרגתיות לעומת שינויים רדיקליים

האם ההדרגתיות הכרחית להתפתחות מוצלחת?
צילום של שפי גבעון

התפתחות, בניגוד למהפכה, נחשבת בעינינו כתהליך הדרגתי של שינויים, כאשר כל צעד מבוסס על קודמו. לעומת זאת, אנו אוהבים להתייחס אל שינויים משמעותיים כאל מהפכות, ומתעלמים משורשים קודמים שלהם. כך יש לנו מהפכת הדפוס, מהפכת המחשוב, המהפכה הדיגיטלית, מהפכת האינטרנט ועוד. מצד שני, בתחומים מסוימים, כמו בחינוך, אנו מתנגדים למהפכות. בחינוך מקובל להתייחס אל התלמידים כמי שאינם מסוגלים לבצע קפיצות במחשבתם, ולכן תכניות לימודים מתוכננות בקפידה כדי לאפשר ללומדים להתמודד עם החומר בהדרגה, צעד-צעד, החל מן הצעד הראשון.

כתוצאה מכך, תכניות הלימודים מגישות ללומדים תכנים כמחית שאינה דורשת לעיסה. מומחי ההוראה ממליצים להשתמש במטפורות ובאמצעי הוראה ציוריים כדי להציג תכנים חדשים כאילו היו ישנים ומוכרים. חוקרי חינוך מפורסמים שלא הסכימו אלה עם אלה על מהות ההתפתחות השכלית של ילדים, הסכימו שהתפתחותם חייבת להיות הדרגתית. פרדריק סקינר (1904–1990) טען שההתפתחות השכלית של ילדים היא תוצאה מוחלטת של הגירויים שהופעלו עליהם. ז'אן פיאז'ה (1896–1980) טען שההתפתחות השכלית של ילדים היא תהליך אוטונומי המתגלה בשלבים מוגדרים. לב ויגוצקי (1896–1934) טען שהתפתחות זו מעוצבת על ידי התרבות, החברה והכלים. שלושתם מייצגים תפיסות חינוכיות שונות בתכלית, אך הם הסכימו שהתפתחות זו היא התפתחות מדורגת.

הגדיל לעשות לב ויגוצקי, שניסה לשפץ את תורת ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאז'ה בהגדירו את "עקרון ההתפתחות הקרובה" (באנגלית "The principle of proximal development"). מאחר שהמתרגמים אצלנו לא היו בקיאים מספיק בשפות זרות, ולא הבינו את משמעות המלה "proximal", הם עיוותו את שם העיקרון ל"עקרון ההתפתחות המקורב", או "טווח ההתפתחות המשוער". אבל העיקרון במקורו טוען שלכל אדם, בכל תחום של תכנים ופעולה, יש טווח קרוב לאזור שבו הוא מרגיש בנוח, וזהו האזור שאליו צריכה להתכוון למידה מוצלחת. לפי עיקרון זה, אסור לאתגר תלמידים בתכנים השונים מדי מהתכנים המוכרים להם.

אנשי החינוך הפרוגרסיבי (כך הוא נקרא לפני קרוב למאה שנים, והיום הוא נקרא "פדגוגיה חדשנית") האמינו, ומאמינים עד היום, שסביבת הלימודים של תלמידינו צריכה להיות דומה לסביבה המוכרת לתלמידים, מן הבית ומן הרחוב, כדי שיימשכו אל הלמידה. חינוך כזה, למעלה ממאה שנים, מתייחס אל ילדים צעירים כאל בעלי חיים חסרי תבונה, הזקוקים לקביים ולמסלולי למידה נוחים, הרצופים בפיגומים, כדי ללמוד.

נשאלת השאלה, האם עקרון הלמידה ההדרגתית הוא הכרח בל יעבור? אדסחר דייקסטרה (1930–2002), במאמרו הנוקב משנת 1988 בדבר "האכזריות שבהוראה אמיתית של מדעי המחשב" (סימנוֹ ברשימת מאמריו הוא EWD1036), טען שהמצאת המחשב היא חידוש רדיקלי שרבים אינם מוכנים לקבלו ככזה. הוא הבהיר: חידוש רדיקלי, בזמן נתון, הוא שינוי במציאות הדורש שינוי מוחלט בתפיסות המקובלות באותו הזמן. מי שלא מוכן להתמודד עם חידושים רדיקליים, ממשיך להשתמש במושגים מיושנים, מכיוון שהשינויים נתפסים בעיניו כשינויים הדרגתיים. לדוגמה, הוא יחשוב ש"המחשב הוא מכונת חישובים קצת יותר משוכללת". הוא גם יתנגד לרעיון שכדאי להבין את פעולת המחשב בטענה שאפשר לנהוג במכונית מבלי להבין את פעולתה. כאילו ניתן ללמוד משהו מהשימוש במכוניות על השימוש במחשבים ובשאר הכלים הדיגיטליים.

על חידושים רדיקליים לא ניתן ללמוד בתכניות לימודים מדורגות, מכיוון שהשלב הראשון יהיה כבר קפיצה לגובה רב מדי. לפני שנקבע סופית שמדעי המחשב אינם ניתנים ללמידה הדרגתית, כדאי לבדוק אם המצאת המחשב היא באמת שינוי רדיקלי ולא תולדה התפתחותית המבוססת על המצאת החשבון של אל-ח'וואריזמי מן המאה ה-9. המצאת החשבון אינה מפחיתה את הרדיקליות של המצאת המחשב, מכיוון שהוראת החשבון מצומצמת ללמידת טכניקות, באמצעות שינון וללא הסתמכות על הבנה. היא מיושמת מתוך התעלמות מהבנת הטכניקות האלה כטכניקות האופייניות לתהליכי עיבוד הנתונים המבוצעים בכלים הדיגיטליים שלנו. לימוד ראוי של החשבון כתהליך חישובי של עיבוד נתונים יכול אולי לצמצם את הפער – הפער בין הרקע של הלומדים הנרכש בלימוד הולם של החשבון לבין המצאת המחשב. אם כך, ייתכן שהרדיקליות של מדעי המחשב נובעת מהוראת חשבון לקויה.

ובכל זאת, האם ניתן ללמוד חידושים רדיקליים? מסתבר שקיימת הוכחה עובדתית ליכולתם של ילדים להתמודד בהצלחה רבה למדי עם משימת למידה רדיקלית. בשנות החיים הראשונות, עם מעט יוצאים מן הכלל, ילדים מפגינים יכולת שכלית מדהימה בלימוד שפת האם. לאחר מכן, עם שיעור כישלון גבוה יותר, הילדים שלנו מתמודדים עם יכולת הכתיבה המופשטת של השפה העברית, המבוססת על אלפבית מופשט המנותק מהדיבור. ולאחר מכן, עם שיעורי כישלון גדולים מדי, מורים ומורות מנסים ללמד את ילדינו חשבון מבלי להבין עד כמה מיוחדת היא המצאת החשבון.

יכולת הילדים ללמוד לדבר שפה בגיל 2–4 לא נחקרה מספיק כיכולת שכלית מיוחדת, כדי לבדוק אם יכולת זאת ניתנת לניצול בלמידת תכנים אחרים. גם לא ברור לנו אם יכולת זאת ניתנת לניצול בהוראת תכנים במסגרות החינוך. בכל אופן, ההוראה שאנו מספקים לילדינו, המבוססת על יישום עקרונות של הדרגתיות, איננה מנצלת את טווח היכולות המוכחות שלהם. במקום לעודד את ילדינו להמשיך בחשיבה מתחדשת באמת – חשיבה שכבר הפגינו בשנות חייהם הראשונות, ולא רק בלמידת הדיבור – אנו מדכאים אותם באפרוריות משעממת ומרגילים אותם לגרירת רגליים אינטלקטואלית.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. אבל האנשים ברובם בורחים ממאמרים כאלה. מפחדים להתמודד. רובם לא יבינו למה אתה מתכוון. שכנעו אותם שהם מוגבלים. נוח להם לחיות כך. עצוב.

      1. ובין עקרון הלמידה ההדרגתית. היסודות מגדירים את התוכן הנלמד ולפעמים הם דורשים שינוי רדיקלי בחשיבתנו מתחילת לימוד הנושא. כלומר, בעצם למידתם אין הדרגתיות. זהו המצב ביחס ליסודות מושג החישוב הדיגיטלי. המושג נשען על מושג הטקסט ועל מושג החישוב החשבוני, אבל הוא דורש כמה קפיצות רדיקליות, אל מושג המכונה הדיגיטלית ואל ריבוי הממשויות שלה. התעלמות מהיסודות האלה היא עוול הנעשה לתלמידי מדעי המחשב והנדסת תוכנה.

    1. 1. מדוע ההגדרות שלי הן רלבנטיות לנושא המאמר?
      2. האם לדעתך אנשי הייטק עוסקים במחקרים מדעיים?
      3. האם לדעתך מדענים, בעיסוקם המדעי, עוסקים בפיתוח מכשירים חדשניים?
      4. כיצד שאלתך התעוררה מקריאת המאמר?

      אני, לפי הכשרתי, מתמטיקאי ומדען ואין לי כל קשר להייטק. ואין לי הגדרות משלי. אולי לאנשי הייטק יש הגדרות שלהם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

הדגל הסיני האדום

שחקנים חדשים

האם יש מקום לסין כשחקנית בהסכם הגרעין?

תמונת דוד

הענקים

חמשיר על מנהיגים ומהלכיהם