מה לומדות ילדות בגן?

על החינוך לשימוש שוויוני בשפה
תמונה של רות
ד"ר רות בורשטיין

בשנים האחרונות, בעקבות התגברות האלימות המילולית והפיזית בחברתנו החל בגיל צעיר, החלו לפתח תוכניות לימוד לגנים ולבתי הספר שמטרותיהן להגביר את האמפטיה כלפי הזולת, להבין את רגשותיו ולהתחשב בהן.

יש מוסדות שבהם נוקטים את גישת הקשיבות (mindfullness) כדי שהתלמידים יתמודדו טוב יותר עם הקשיים שהם חווים, יבינו אותם, ישלטו על כעסיהם ויגיבו בצורה חכמה ולא אימפולסיבית, וכדי שהם יחוו רגיעה. לשם כך מוסדות רבים משתמשים במדיטציה – מלמדים את התלמידים את דרכי הנשימה המקובלות כדי להשרות שלווה, יש בתי ספר שבהם מלמדים יוגה ועוד. כיום עומדות לרשות בתי הספר מגוון דרכים כדי לגרום לתלמידים להיות רגועים יותר.

נראה לי כי יש בדרכים אלו כדי לסייע לילדינו בהתנהגותם בהווה ובעתיד כבוגרים. אולם מה שחסר לי פעמים רבות הוא חוסר השוויון בנקיטת צורות הלשון בטקסט המשמש את התלמידים בתרגול.

הנה דקלום ששמעתי מפי בנות שלוש וחצי, וזו לשונו: "אכפת לי אכפת לך, עצוב לי עצוב לך, אני מרגיש, אתה מרגיש, ביחד זה נפלא". איני יודעת אילו פעולות הכנה, לימוד והתנסות נעשו לפני לימוד הטקסט. אולם כל הצורות בדקלום זה הן צורות זכר (שווא ב-ל' של 'לך'). הילדות מדקלמות את הטקסט באהבה רבה, ואינן מרגישות כי מבחינת הלשון הוא אינו מבטא את תחושותיהן, אלא את תחושות הבנים. לי, כאישה מבוגרת, הפריע מאוד לשמוע אותן ולהיווכח כי המודעות לצורות הלשון ההולמות אותן כבנות טרם נרכשה.

מאחר שכולנו יודעים שבכוחה של הלשון לעצב מציאות, אני מציעה לגננות ללמד טקסט זה פעמיים: פעם בהתאמה לצורות הזכר ופעם – לצורות הנקבה.

כשילדות קטנות לומדות את צורות הזכר בלבד בטקסט שאמור להביע את תחושותיהן, הן מפנימות מסר סמוי לקוי: שלצורת הזכר יש יתרון על צורת הנקבה, וכך השפה מנציחה מציאות שכולנו מתנגדים לה. הבנות אינן נחותות מן הבנים. יש להן צורות לשון משלהן, ויש לכבדן ולנקוט צורות אלו כבר בגיל הרך.

בעברית מקראית צורת הזכר נחשבת לצורה הבלתי מסומנת. היא מציינת גם את הזכר וגם את הנקבה. אין לי ספק כי צורת הזכר נבחרה לצורה הבלתי מסומנת כי בעבר הגברים הם שקבעו הכול, כולל שימושי לשון. האישה האידיאלית היא זו המתוארת במשלי ל"א (אשת חיל). איני חושבת שבימינו רבות תזדהינה עם דמות האישה הזאת ותרצינה לדמות לה. בימינו, לנשים רבות מאוד קשה לקבל את הקביעה שצורת הזכר משמשת לצורה הלא מסומנת.

רוב הנשים רוצות שוויון זכויות בחייהן וגם בלשון שנוקטים כלפיהן. אם יש בקהל מאה נשים וגבר אחד, איננו מוכנות שהפנייה תהיה בלשון זכר. גם הפנייה בלשון נקבה בלבד אינה מקובלת עליי, כי גם לגבר היחיד מגיעה התייחסות בפנייה. ככלל נראה לי עדיף לנקוט את שתי הצורות כדי לכבד הן את הנשים הן את הגברים, כגון "ברוכות הבאות וברוכים הבאים".

חשוב ביותר, לדעתי, שמקטנות תכרנה הבנות את הצורות המיוחדות להן בשפה כחלק מן הזהות שלהן כבעלות זכויות שוות לזכויות הבנים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

11 תגובות

  1. אפשר ליצור חברה איכותית עם חינוך נכון. אצלנו הולכים בכיוון ההפוך.

  2. חייבים לחנך בכיוון האמור גם את הבנות אך גם את הבנים. כולם חייבים ללמוד שכולם שווים. ולא רק מגדרית אלא גם דתית, גזעית וכן הלאה.

  3. משום מה גברים ונשים ברובם מקבלים המצב הקיים כמובן מאליו.

  4. זו משנתה של הלשון העברית. אפילו בתנ"ך כשאישה מדברת ננקטת לשון נקבה ולא לשון זכר. דרישתי היא התאמת הצורה לדוברת.

  5. להעריץ את מלכת הגן
    להחרים ילדות אחרות מסיבות ממש לא הגיוניות
    לצעוק ולקלל
    לעשות דברים אסורים ולשקר
    להזעיק את אבא בכל פעם שהגננת לא נכנעת להן
    וכן הלאה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך