מגיע להם, אבל צריך גבולות

שינוי במערכת החינוך לפני שהדמוקרטיה תהפוך לאנרכיה
כיתה ריקה
צילום: Will Merydith's photostream http://www.flickr.com/photos/merydith/5017178629/

שני אירועים חשובים – "יום המורה" ו"יום הילד הבין-לאומי" – חלים בסמיכות המאפשרת בחינת המשמעויות המשותפות להם. כתבות רבות פורסמו לאחרונה על הצורך להגן על ילדים מפני התנכלות מבוגרים; על מציאת אכסניה לילדים בסיכון; על זכויות הילדים; על דרישה להיטיב תנאי לימודים כמו הקלה בתשלומי הורים בבית הספר; על מניעת הרחקתם של ילדים מאירועים חברתיים, מטיולים וכדומה כי "מגיע להם". ואכן כל הדרישות הללו ראויות, משום שהשקעה בילדים היא ערך עליון בחברה הישראלית.

עם זאת יש לתת את הדעת להשלכות ארוכות הטווח של גישת ה"מגיע לי" האופיינית לדור הצעיר. חברה דמוקרטית מושתתת על מערך מוסכם ומאוזן של חובות וזכויות, אלא שנדמה כי בימינו לילדים יש רק זכויות ללא כל חובות. תופעת "המגיע לי, תנו לי", ובגרסה הפופולרית יותר: "בא לי" ו"עושה מה בראש שלי" רווחת במחוזותינו, כאילו אין כל מערכת של בחירה ושיקול דעת רצוני, רק כניעה למערכת דחפים אוטונומית כפייתית חסרת שליטה, הפטורה מהיענות לנורמות התנהגות חברתית מתחשבת וסולידרית. התופעה באה לידי ביטוי בריבוי מעשי האלימות בין ילדים לילדים, וגם כלפי מורים ומבוגרים (בעיקר קשישים חסרי ישע).

ב"יום המורה" הועלה נושא האלימות הבלתי נתפסת של ילדים כלפי מורים. התקשורת מדווחת על אין-ספור מעשי התנכלות של ילדים/תלמידים למורים, החל מהפרעה שיטתית מכוונת בכיתות הלימוד, דרך הכאת מורים בכיתות ובפרהסיה, וכלה, כפי שראינו לאחרונה, גם בירי באקדח אוויר במורים בתוך כותלי בית הספר, או בעיטה בבטנה של מורה הרה בשביל ה"צחוקים". מסגרת חינוכית שבה ילד לומד מהר מאוד, שאין כל מערכת של שכר ועונש, ושהוא חסין מפני קבלת אחריות אישית למעשי בריונות, ונדליזם ושאר מעשים לא רצויים ("אותך לקדמן"), מגדלת צעירים המאמינים שדמוקרטיה היא למעשה אנרכיה, שחוקים הם במקרה הטוב המלצות שאינן מחייבות, והכאוס בפתח.

וזאת עוד לפני שדיברנו על אלימות קיצונית של הורים כלפי מורים ומנהלים. בעבר הורה שהיה מוזעק לשיחת בירור עם הנהלת בית ספר, היה מקבל את הביקורת ומוכיח את הילד הסורר. היום הזמנת הורה לשיחת בירור, מהווה סכנה ברורה ומיידית לשלומו של המורה ולא של הילד. ההורים דוחים על הסף כל ביקורת כלפי ילדם ומעדיפים להכות את המורֶה או המורָה ה"סוררים". תופעה זו מתעצמת נוכח הימנעות הנהלות בתי הספר מלדווח על אירועים אלימים מחשש ל"שמו הטוב" של המוסד שבאחריותם, שכן איכות בית הספר נמדדת לפי מיעוט פניות למשטרה. לכך יש להוסיף היעדר תמיכה של ממש מצד משרד החינוך, המסתפק בהצהרות בומבסטיות כמו "אפס סובלנות", אך בפועל אינו עושה דבר ממשי, כמו גם את העובדה שהמשטרה ומערכת המשפט מקלות באופן מגוחך בהתייחסות ובענישה במקרים רבים של מעשי בריונות כלפי המורים, בטענה של "חוסר עניין לציבור" – נוכח מצב דברים זה אין תמיהה על הידרדרות המצב.

בימים אלו מנסה שר החינוך להעביר חוק חדש שיחמיר עם ההורים הבריונים. יש לשער שגם מהלך פופוליסטי זה לא יִצְלַח מהטעם שכבר קיימים די חוקים בנושא שאינם אפקטיביים משום שאינם ממומשים, אינם נאכפים והמורים ננטשים לגורלם. אין בתיאור זה משום הטפה לחזור לשיטתו של ספוק, או לימים שמורים הסתובבו בכיתה ובידם מגלב, אבל חינוך לדמוקרטיה שמשמעה חובות בצד זכויות, הפעלת מערכות בקרה, ולמרבה הצער גם הענשה אפקטיבית – הוא צו השעה.

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. הם הערובה לצמיחת ילדים ערסים וזאת היום תופעה המונית בארץ

    1. לא הייתי משתמש במונח הזה כאשר אנו בוחנים את תפקידה של מערכת החינוך בעיצוב הדורות הבאים.
      כמובן שיש להורים משקל רב אם לא מכריע בעיצוב תפיסת עולמם הערכי של ילדינו, אך יש לזכור ששילוב שתי המערכות החינוכיות הללו הן הקובעות את עיקרי ערכי התרבות, ולכן שיתוף הפעולה בין שתי המערכות המעצבות הוא תנאי הכרחי לבניית דור ההמשך

  2. מה הוא לומד ממנהיגי העם? למה כולם מתפלאים על ההתנהגות הבוטה?

  3. אכן, ללא ספק דוגמא אישית של המנהיגות היא בעלת ערך רב, אך אינה פוטרת את אחריותם של המערכות הראשוניות – המשפחה ובית הספר. אדרבא- דווקא נוכח תופעת "מנהיגי העם" -חשיבותם נעשית יותר קריטית

  4. ראה מה עושה מנהל ביהס התיכון בבית ג'אן הדרוזי.
    שם גבולות! מנהיג משמעת, כיבוד מורים, מונע אלימות בין תלמידים, והגיע לשעור זכאים לבחינות בגרות הגבוה ביותר בארץ!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של צביה

לא אוהבת

שיר על סדרי עדיפויות