עם פתיחת שנת הלימודים החדשה התחדש גם הוויכוח הנושן בעניין שיעורי הבית, וגברו הקולות הקוראים להפסיקם – הן מצד הורים הן מצד מורים. ואכן הם הופסקו בכמה מקומות בשני טיעונים: הראשון, דאגתם המופרזת של הורים רבים והתערבותם היתרה, המשמיטות את השטיח האקדמי בעל הכוונות הטובות מתחת לרגלי התלמידים; שנית, הסתמכות על מחקרים שהצביעו על קשר רופף בין שיעורי הבית להישגי לימוד, בעיקר בכיתות העממי, בכל אופן בהשוואה לחטיבת הביניים ולתיכון. ואמנם, מי שחושב ומניח שהישגי לימוד הם חזות הכול ואין בלתם, ודאי שיצדד בכך, ואם הוא גם מניח שאין תקווה להורים דאגניים, אלה הקרויים הורי-הליקופטר – אז באמת שיפסיק עם צרה צרורה זו, כביכול.
מי שהיה חניך ובוגר האסכולה הישנה, של המילניום הקודם, ומי שהיה בעצמו גם עוזר לבנותיו ולבניו, סביר שתהא לו הסתכלות שונה על הנושא. אני מאמין ומשוכנע כי שיעורי הבית שקיבלנו בזמנו, באדיקות אך בתבונה, נטעו בנו לא רק ידע רחב ויסודי אלא גם תכונות כמו אחריות, השקעה, התמדה, עצמאות בעשייה ובחשיבה, והעניקו לנו תחושת מסוגלות, כל אחד לפי מידתו ויכולתו, כל אחד ודרך יישומו בהמשך החיים. בהקשר זה חשוב לציין ולהזכיר כי באותן שנים התערבותם של הורים לא מעטים הייתה מצומצמת ביותר. לעתים משום שהיו מהגרים, שאז יותר משלימדו ההורים – לימדו הילדים את ההורים, שרובם לא יכלו לעזור לילדיהם כלל וחלקם יכלו לעזור רק בחשבון או באנגלית. ההורים אמנם דאגו לקיום השיעורים, אך מלבד הליכתם ליום הורים, חלקם בכל נושא בית הספר לא דמה להתערבות הדביקה של ימינו.
כשזכיתי להיות הורה, מודה שעזרתי, אך אבוש שלעתים עזרתי יותר מדי. אב אחד התוודה בפניי, חצי בגאווה חצי בבושה, כי הוא כתב פעם עבודה לאחד מבניו. כיום שומעים יותר ויותר על הורים היושבים עם ילדיהם להכנת השיעורים, ולעתים מצויות עושים זאת בעצמם. מדוע? נראה כי תופעה זו, שהלכה והתפשטה במקומותינו, כרוכה במגמת הפרמסיביות ששולטת בהורות בדור הנוכחי ומגיעה עד פינוק-יתר. הורים רבים איבדו את סמכותם המנהיגותית ונעשו מפקחי-על, צופים משמים כחלליות על מעשי הילדים, ומוסיפים חטא על פשע כשהם עושים למענם מטלות ומכשירים שבילים בחייהם כמכסחי-דשא, בלשון האמריקנים. ניכר כי הם רוצים להבטיח את הצלחתם של הילדים ואת הישגיהם, אך בדרך זו הם הופכים אותם למפונקים, נרפים, לא משקיענים, שאי-הצלחתם רובצת לפתח. אֵם אחת אמרה, ובצדק, שמי שאינו לומד להיכשל – גם לא ילמד להצליח.
בשלהי שנות החמישים של המאה הקודמת כתב ג'ון הולט, אז מורה בבית ספר יסודי ולימים אבי החינוך הביתי באמריקה: "אנו הורסים בילדים את אהבת הלימוד, אהבה שאינה תלויה בדבר […] שהיא כה עזה בקטנותם […] על-ידי תגמולים בזויים של ז'יטונים […] רשימת כבוד על הלוח […] עידודם להישגים, לתחרות, להרגשה שהם טובים מאחרים, שעליהם לספק ולפייס אחרים […] ועל ידי הרס הסקרנות הטבעית עד כי בגיל 10 מרביתם יפסיקו להסתקרן ולשאול, אף יביעו בוז לשואלים". אין ספק שהפתרון הביתי אינו ריאלי במרבית הבתים, אך הנה פינלנד מיישמת חינוך הפוך, ומדינה בת חמישה מיליון תושבים הפכה לסמל. תלמידיה מגיעים להישגים בין הגבוהים בעולם, אף שאינם מונעים מהישגיות, מבחנים ותחרותיות יתר. החינוך הפינלנדי נוקט מעט שיעורים ומעט שיעורי בית, אך מבטיח עצמאות בעשייה, ביוזמה ובדמיונם של תלמידיו.
אין ספק שאסור לוותר במחי יד על שיעורי הבית, אך יש לעשות כמה שינויים בנושא. יש להמשיך ולתת שיעורים במידתיות ובהדרגה, מכיתה א' והלאה, כפי שאכן נעשה, אך יש להכין את השיעורים בבית הספר ולא בבית. להעביר את המושכות מההורים למורים. כך אכן נעשה בהרבה מקומות, אך יש למסד את הנוהג ואולי אפילו להקדיש שעה לשיעורי בית, בבחינת "שיעור להכנת שיעורים". תלמיד שאינו מסיים – יסיים בבית. זה ייתן למורות ולמורים אמות מידה נכונות לגבי רמתו ויכולתו של כל ילד, ולא אמות מידה מסולפות ולא מדויקות בשל טביעת ידם של ההורים; מומלץ כן לתת לתלמידים למלא בבית משימות שיעשו בעצמם, כמו סיכום על ספר, על קטע שקראו בחוברת או אף על סרט שראו. ומלבד זה אין ספק שיש להבטיח כי כל תלמיד ישנן וילמד בעל פה יסודם של דברים, החל מאל"ף-בי"ת או ABC וכלה בלוח הכפל ושאר יסודות.
שיעורי בית אינם שיעורי משפחה. הם מיועדים בפירוש לילדים ולא להוריהם, ואם אפשר – מוטב לבצעם בבית הספר ולא בבית. יחסי הורים-ילדים סבוכים ממילא, טעונים ומורכבים דיים מבלי הוסיף עליהם את עול השיעורים. שיעורי הבית הם משימתם הבלעדית של הילדים, ועל ההורים להיות עזר בלבד, מעורבים אך לא מתערבים, מתעניינים אך לא מפקחים. עדיף שלא לחזות במראות ההורים היוצאים מבתי הספר נושאים ילקוטי ילדים על גבם. הילדים הם שצריכים להירתם לפני העגלה, ועליהם למשוך אותה גם אם תלך ותתמלא, כמוטב. מי שמושך בעדינות במושכות אלה אנשי ההוראה, המחנכים. אלמוני אחד אמר כי מחנך מחונן מוביל את חניכו על הגשר לעברו השני, אך חוזר והורס אותו כדי שהחניך יבנה חדש בעצמו. עליו לחנכו ללמוד ולווא דווקא להרביץ תורה, כי למידה מקנה אולי ידע, אך חינוך מקנה ערכים וחוכמת הלימוד; מוטב לו למחנך שיותר משיפתח את החשיבה, יקפיד על פיתוח הדמיון, כי כדברי איינשטיין, מחשבה יכולה להובילך מנקודה א' לנקודה ב', אך הדמיון יכול להובילך לכל מקום שהוא.
13 תגובות
לשם כך צריך רמת לימודים גבוהה, מורים בעלי יכולת, משמעת גבוהה, ועוד – וכל אלה חסרים לנו מאד.
רשימה משכנעת המבוססת גם על כרעי ניסיון אישי מכמה וכמה צדדים. כל הורה יכול להפחק ממנה לא מעט – הן לטובת הילד והן לטובתו כהורה. אני מצפה מהכותב שבעתיד יאיר את עינינו כיצד ניתן להיפטר משרי חינוך ותרבות שרמתם כשל מכסחות דשא.
לא כל כך הגיונית
בהמשך לדבריו דלעייל של מר רז אלמוג, המקובלים עלי, יש צורך בכיתות קטנות בהרבה מהכיתות המקובלות כאן (לפחות בחינוך הממלכתי חילוני),
וכן הגדלת מספר שעות השֵהות בביה"ס.
– כולל ארוחות
אני בהחלט חושבת ששיעערים לבית מיותרים! מה גם שמפוצצים את הילדים עדיין בשיעורים לחופשות חג. אין בהם שום תועלת. הילדים מחכים לגמור את השיעורים ולהתפטר מהם.
אני כן חושבת שכמו שכתבת, כאשר מלמדים חומר חדש, קודם כל שימחישו להם את הנושא. שיראו להם הפועל איך מי מה. בנוסף, שיתרגלו איתם בתוך בית הספר. למה בבית? יש כל כך הרבה מה לשנות במסגרת החיונוך בארץ- קודם כל לבטל בגרויות- זה עולה מליוני שקלים ולא נותן כלום! שייקחו את הכסף הזה, יורידו ממספר התלמידים בכיתה, עם פחות תלמידים המורה יכולה להסתדר הרבה יותר טוב, והיא יכולה לענות לשאלותיהם. לא פעם ילדיי מרימים אצבע לשאול שאלה. למורים אין כוח לענות. זה מצב עגום ביותר של מערכת החיונוך.
אני בעד שיעורי בית שהם לא חובה, אבל מאתגרים מספיק בשביל שהילד ירצה לעשות אותם…
הבעיה היא רמת מערכת החינוך שהולכת ומתדרדרת.
מודה לכל המגיבות והתגיבים על דבריהם הטובים והדואגים. אכן מערכת החינוך "על-הפנים", ולא בעברית צחה. מה לעשות שיש לנו עתה צרת תרבות וסר חינוך, שדואג לתפילת הגשם ולא לשכרם של המורים ורווחת התלמידים. אך, אלכס, יש מה לעשות: וועדי-הורים ואף תלמידים ש י ת ק ו מ מ ו ויפגינו. ולא רק הם. לגבי ההורים, גרשון, הדגשתי שעליהם להיות מעורבים, לא מתערבים, ולסיגל, אכן יש לגרות את התלמידים ליוזמות חשיבה ודמיון.
יש בעיה של השפעת רמת ההורים על רמת הילדים וזה יפגע מאוד בדרך של הנחלת נחשלות.
ההורים צריכים להיות מעורבים אבל לא להכין עבודות במקום הילדים. שיהיו עצמאיים ויחשבו קצת לשם שנוי. שהילדים יהיו פעילים .
יש להפעיל את הילדים, שיהיו יותר עצמאיים מבחינת החשיבה והשיפוט.
אינני מומחה להוראת ההיסטוריה ולכן אינני רוצה לבטא את דעותי על התמודדות עם פתרון תרגילים ומשימות אחרות בתחומים שאינני בקי בהם.
המקצועות חשבון ואנגלית הובדלו במאמר הזה כי ללא תרגול לא ייתכן ללמוד אותם. מבלי לפתור בעיות בחשבון לא תתממש רכישה של מיומנויות בחשבון. בלי להתמודד עם בניית משפטים עצמית, לא תושג רמת שליטה סבירה בכל שפה שהיא.
המאמצים לבטל את "שיעורי הבית" יפגעו ברמת השליטה בעיקר במתמטיקה, ולכן במדעים. כאשר המורים בעצמם אינם מתביישים בבורותם ברכיבי החשבון הבסיסיים) נכשלנו.
במערכת החינוך שלנו שניצמדת לדפוסים ישנים