סממני עכו״ם בימינו: וירוס חשיבתי אלים

מה מאחורי הסיסמה "התאמת החינוך למאה ה-21"
צילום של שפי גבעון
פרופסור יהושפט גבעון

האמונה שיש ידע בשרתים ובמחשבים באינטרנט היא אמונה נפוצה מאוד. אפילו עמיתיי המתמחים בשילוב פדגוגיה וטכנולוגיות מידע מתעקשים לא ללמוד כדי להבין מה באמת יש במחשבים, ובו בעת מאמצים ללבם אמונות הבל. כאשר אנשי חינוך נדבקים באמונה כזו, הם פוגעים במרקם העדין שמחבר את התלמידים לידע הרב שפותח במאות האחרונות בתחומי דעת רבים. האמונה שכל הידע מצוי במכשירים הללו מורידה את רמת הלמידה הנדרשת מהתלמידים לתהליך פשטני של קליטת תכנים מוכנים מראש שהוזנו למכשירים.

אמונה זו גורמת גם להתעלמות מתוכני ידע שאינם ניתנים לייצוג ספרתי (דיגיטלי) ולכן אינם ניתנים לייצוג במחשבים ובאינטרנט. תחומי הדעת המילוליים, אשר שליטה בתוכניהם היא שליטה במילים, אולי לא ייפגעו מהסתכלות צרת אופקים זו על מושג הידע. אבל אנו חיים בתקופה שבה מקצועות יצירתיים נמחקים, ולכן חשוב לדעת באיזה מחיר בורות זו מתקבלת על דעתנו. מקצועות שהמומחיות בהם אינה ניתנת לסיכום מילולי יאבדו מערכם, כי התלמידים לא ימצאו עליהם פרטים בויקיפדיה: פרשנות של מבצעי מוזיקה, תכנון ניסויים מתוחכמים בפיזיקה ובמדעים אחרים הדרושים כדי לפרוץ את גבולות הידע הנוכחיים, שיטות הוכחה מתמטיות חדשות, התנהגות מוסרית ומי יודע מה עוד.

האמונה התפלה ההרסנית ביותר היא האמונה התמימה שהחינוך חייב להתאים עצמו למאה ה-21. אני מעלה כאן את ההשערה שיש זיקה בין הדרישה המוזרה שחינוך של דור העתיד צריך להתאים עצמו לעתיד ובין האמונות התפלות הדביקות ביחס לטכנולוגיה החדשה.

החינוך מכוון מעצם הגדרתו לעתיד, כי בחינוך אנו מגדלים את דור העתיד, אבל אנו עושים זאת באמונה שדור העתיד ישכיל להשתמש בכל לקחי ההווה ובכל משאבי הדעת שנצברו עד כה, כדי לבנות עתיד חדש לאנושות. החינוך מיועד אפוא להתאים את העתיד לצורכי דור המתחנכים ולא להתאים את המתחנכים לעתיד מוכתב כלשהו.

את המאה ה-20 אנו מכירים. מה הייתה יכולה להיות משמעות הצהרה דומה ביחס למאה ה-20 בראשיתה? נדמיין לנו אנשי רוח הקוראים בראשית המאה ה-20 למחנכים שיתאימו את החינוך למאה ה-20. היות שאנו מכירים היטב את המאה ה-20, אנו יכולים לשאול איך היה נראה חינוך בראשית המאה ה-20 שמתאים למאה ה-20? מה יכולה להיות המשמעות לחינוך שמותאם למאה מסוימת? ומי ומה יכולים היו לעזור בראשית המאה ה-20 להתאים את החינוך למאה ההיא?

ליתר דיוק, האם בשנת 1914 יכולנו לדעת כיצד להתאים את החינוך למאה ה-20? מה כבר ידענו ב-1914 על המאה ה-20 כדי להסיק על צורכי החינוך שלקראת המאה ה-20? הדרישה, בימינו, להתאים את החינוך למאה ה-21 מבטאת יוהרה עצומה. לכן כדאי לבדוק מה מקור הרעיון של התאמת החינוך למאה ה21. האם הוא נדון ביסודיות ובאיזו מסגרת? האם הוא נדון או רק נדבק?

לפי מיטב הנתונים שיש בידי, הביטוי "המאה ה-21", בהקשר של תכנון לימודים להכשרת מיומנויות ש"מתאימות למאה ה-21", הועלה על הפרק בכנס מיוחד שבו היו שותפים היצרנים הגדולים של התוכנות והחומרות. אלה יזמו פרויקט מיוחד להגדרת הדרישות מהחינוך שיתאים ליצירותיהם.

אין זה סוד שיצרני הטכנולוגיה הם השולטים בהיבטים שונים שלה. הם מתעלמים מהצרכים האמתיים של המשתמשים. הם אינם מאפשרים למשתמשים להיות שותפים אמתיים בתהליכי קביעת ההחלטות לגבי עיצוב מוצריהם. כל מילה שלהם נחשבת כדברי אלוהים חיים, בייחוד לאנשי החינוך. האם הם אלה שיצרו את הדימוי המדביק הזה או שהוסיפו לו חמצן? האם אנשי החינוך, שנדבקו בו, סוברים שיצרני הטכנולוגיה הם מקור אמין להבנת העתיד? לפי הנתונים שבידי, העתידנים פועלים כך. הם מתחקרים יצרנים לגבי מגמות עתידיות של פיתוחים טכנולוגיים ובונים מממצאיהם סיפור לתיאור העתיד. הקתדרות ל"עתידנות" שצצות באוניברסיטאות אינן אלא עדות שגם האקדמיה איננה מחוסנת מפני ההטמעה של תהליכי חשיבה תפלה שכזו.

ואחרון אחרון: כיצד אנשי חינוך דתיים ומסורתיים מקבלים ללא הסתייגות את המשמעותיות ההיסטורית של תאריך לידתו של משיח הנוצרים כנקודת מוצא להבנת ההיסטוריה? מדוע יש משמעות היסטורית למאה ה-21 להולדתו ולא למאה ה-57 לבריאת העולם לפי אמונתם? ומה הבסיס לאמונה שהלוח בכלל קובע את דברי הימים? היכן נמצא האדם בתפיסה הפילוסופית והחינוכית הזאת?

בימינו האדם נרמס בכל המערכות התרבותיות שלנו. זה לא התחיל במחנות הטבח של הנאצים והקומוניסטים וזה לא הסתיים שם. השתנה רק הסגנון. המהפכה הקופרניקאית מוגדרת זה דורות כאירוע המכונן שבו סולק האדם ממרכז עולם. מכונת הדפוס מוערצת כמקור של שינויים תרבותיים מרחיקי לכת. התקדמויות מדעיות שונות משכנעות אותנו שאין לאדם משמעות אובייקטיבית. הטכנולוגיה של עידן התעשייה נוצלה כדי להשמיד מיליונים. בימינו הטכנולוגיה החדשה מנוצלת כדי להאדיר את ההמונים ואת החשיבה ההמונית ולהחליף את היחיד בטכניקה של מאגרי ענק של נתונים. החינוך בימינו מגויס לביצוע שארית המהפכה של מחיקת היחיד בתוך האדרת הלמידה הקבוצתית והטכנולוגיה החדשה.

מערכות החינוך שנולדו בימי הביניים והתפתחו במשך מאות שנה כדי להעצים את היחיד בעזרת הקניית מיומנויות שליטה בטכניקות המידע (ידיעת קרוא וכתוב אז), מעדיפות היום ללכת שבי אחרי סיסמאות השיווק של יצרני טכניקות המידע החדישות. היצרנים קובעים להם מה זו כיתה חכמה ומה זו פדגוגיה חדשנית.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

14 תגובות

  1. ללא טכנולוגית המידע אי אפשר לעשות היום שום דבר רציני
    את זה יכולות רק חברות הטכנולוגיה לספק
    מצד שני צריך ערכים אותם צריכה לספק מערכת החינוך
    והשילוב בין שניהם יתן תוצאה מרבית

  2. מקובל על המזדקנים שבינינו 🙂 למה אתה לא מציע פתרון בסוף המאמר?

    1. אנו חיים בתקופה של אמונות טפלות שונות ומשונות. המסוכנות שבהן, לדעתי, הן אלה המוצגות לציבור (ולדור הצעיר) כידע וכחוכמה.

      גם הסובייטים העמידו את הפטיש והמגל כסמל להערצה. זה לא אומר שצריך להיפטר מהכלים. צריך להכיר בהם כמעשי ידי אדם להבין אותם ולהימנע מלהעריץ אותם.

  3. בוודאי שיש הבדל בין מצב תודעה (אי הסכמה) לאובייקט לשוני (כינוי) אבל זה לא מפריע לי מלנחש את כוונתך. מה שמדביק הרבה אנשים ומחליא את מחשבתם יכול להיקרא "וירוס". הרי סדרה של ביטים המועתקת שוב ושוב ברשת נקראת "ויראלית". ייתכן שאתה סובר שהערצת כלים מעשה ידי אדם כאילו היו בעלי כוח תרבותי החזק מהאדם, איננה ראויה לגינוי. אז יש גם הבדל בין השקפותינו.

  4. לפי עניות דעתי הרעיון כולו בחינוך הנוער בניתוח המידע הרב שיכול להתקבל בקלות ברשתות התקשורת השונות וכך להפוך את המידע לידע. כמו שנאמר -לרכוש ידע– לא אומרים לקבל ידע. רכישת ידע זה תהליך שצריך הלומד לעשות מהחומר שיש. הרי אנחנו מבססים את כל התורה על העבר כדי לבנות את העתיד בכל מקצוע. בשביל להגיע לידע צריך לעשות תהליך חשיבה. תמיד הידע יהיה תהליך של חשיבה, עבר ועתיד, הסקת מסקנות, טפל ועיקר. התוצאה בסוף תהיה מידע. שלא נתבלבל בין ידע למידע (אינפורציה). הידע הוא של הפרט – המידע לכלל.

    1. קשה לי לראות את ההבדל. אם ניתן להבין את יכולות המחשב ללא לימוד תכנות, רבים יחושו בהקלה עצומה.
      לפי מיטב הבנתי, הדבר אינו אפשרי וכ=גם לא נהוג. בכל הכשרה רצינית במקצוע הנשען על שימוש במחשב, קורס בתכנוץ מתפקד בתכנית הלימודים כמבוא.
      בנוסף על כך, המלה "מיעוט" (בהקשר החינוכי-מקצועי) מדליקה אצלי נורה אדומה. לדעתי השער צריך להיות םתוח לכולם.

      1. גם לא על הזכרונות והמעבדים
        ויש לי כל מידע שאני צריך
        מגיליונות האקסל
        ממנועי החיפוש
        מהרשתות החברתיות
        משאילתות ודו"חות שאני שולט בהם במערכת המידע הארגונית
        וכן הלאה
        לא חסר לי שום ידע

        1. כי לך לא חסר שום ידע, כאילו במערכות מידע ארגוניות יש ידע, או מידע. כי "יש לך כל מידע שאתה צריך".
          על מי לעג אדמס עם הדוגמה של 42 ואחר-כך, צוות הפיתוח של "המפץ הגדול", ב"מוזרות של 43"???
          על מנהלים כמותך כתב ראשקופף "תכנת ולא, תתוכנת", כי אתה מסתפק במה שאחרים הכינו עבורך ומאמין שהם דאגו לכל מחסורך ונתנו לך להאמין שאתה שולט במערכות המידע הארגוניות שלכם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של רות

צדק לימודי

כיצד ניתן לצמצם פערים ולדאוג לשוויון במערכת החינוך

צילום ש/ל של גולדה

אז כמו היום

הרהורים בעקבות נאום אבו-מאזן באו"ם