טיפוח חשיבה ואוריינות יוביל למצוינות

כפי שנודע לאחרונה, תוצאות מבחני פיז"ה ומבחנים בין-לאומיים אחרים אינם מחמיאים למדינת ישראל. בתור מדינה קטנה באזור לא אוהד השקועה בבעיות רבות פנימיות וחיצוניות איננו יכולים להרשות לעצמנו הישגים עלובים ברמת הידיעות של הדור הצעיר. נכון, מצד אחד אנו מעצמת הייטק שמדינות רבות מתקנאות בה ושולחות נציגים לכאן ללמוד איך מגיעים להישגים כאלה. אך עלינו לזכור שמדובר בקומץ אנשים – אחוז בן ספרה אחת בלבד. חובת המדינה לדאוג לרמת הידיעות וההצלחה של כלל התלמידים, לא רק המצטיינים.

כדי שתלמידינו יגדלו להיות אנשים אורייניים היודעים לקרוא קריאה שיש עמה הבנה, יש להתחיל לקרוא להם ספרות טובה בעברית עשירה ונכונה כל יום כבר בגן הילדים. יש להמשיך בכך בכיתה א' ובכיתה ב'. שמיעת טקסטים, שיחה עליהם, שאלות מכוונות עליהם, מרגילים את הילדים להאזין בתשומת לב לנקרא וליהנות מן ההאזנה ואחר כך לקרוא בעצמם.

לא בכל בית ההורים קוראים לילדיהם. ולא בכל בית ההורים עצמם קוראים ספרים להנאתם. יש יותר בתים שבהם מעדיפים צפייה בטלוויזיה או עיסוק בסמרטפון. לכן חשוב מאוד שמוסדות החינוך יטפחו בתחילה את ההאזנה ואחר כך את הקריאה. ילדים קוראים הם ילדים שגם כותבים טוב יותר, אוצר המילים שלהם גדול יותר, אין להם בעיות בהבנת הנקרא ולכן גם הצלחתם במקצועות אחרים רבה יותר. כל מקצוע ומקצוע מבוסס על הבנת הנקרא. כשאין מבינים את הכתוב בבעיה במתמטיקה אי אפשר לפתרה.

עלינו לרכז את כל מאמצינו בשינוי המצב. איני חושבת שזקוקים לוועדות שתשבנה על המדוכה. ניסיון העבר מוכיח בוודאות עובדה אחת: כשמשקיעים בחינוך בהוספת שעות לימוד במקצוע מסוים, ההישגים בו עולים.

כך היה בשנים שהוסיפו שעות תגבור למתמטיקה, וכך היה כשהוסיפו שעות תגבור ללשון העברית. הוספת שעות לימוד משפרת את הידיעות של התלמידים במקצוע. כשיש עוד שעות המורים יכולים להסביר את חומר הלימודים בכמה דרכים כדי שכל התלמידים יוכלו להבין את הנושאים. כשיש יותר שעות אפשר לתרגל יותר תרגילים ברמות קושי שונות ובדרכים שונות.

הפעלת התלמידים בשיעורים חשובה ביותר כי היא נותנת למורה ידע אמתי על ידיעות תלמידיו. הידע המתקבל משיעורי הבית יכול שלא להיות אמין כי לא פעם הורים עוזרים לילדיהם או מכינים במקומם את השיעורים. המצב האידאלי הוא הוראה שיש בה זמן די הצורך לתרגול בכיתה.

השאלות בשיעורים צריכות להיות שאלות מעניינות המטפחות חשיבה יצירתית, חשיבה שיש בה "יציאה מן הקופסה" לרעיונות חדשים. כיום ברוב השיעורים השאלות הן חיקוי לשאלות במבחני המיצ"ב או בכיתות גבוהות יותר – במבחני הבגרות. התלמידים נחשפים רק לסוגי השאלות שבבחינות. זו רעה חולה. אסור להרגיל תלמידים לתבניות קבועות של שאלות. צריך לחבר שאלות מקוריות שיש בהן חשיבה מזוויות שונות ולא על פי תדמית אחת.

יש לנתק את הלימודים מבחינות הבגרות. צריך לאפשר למורה ללמד בנחת, לא במהירות "כדי להספיק חומר". המורה צריך ללמד את הנושאים החשובים ביסודיות ולהקפיד על הקניית הבנה רבה לתלמידים. אסור לתת לתלמידים פטנטים לזיכרון בלי להבין את הנושא. יש ללמד כדי שהתלמידים יבינו ולא יזדקקו לפטנטים כדי לעבור את הבחינה.

לדעתי, דרושה חשיבה מחודשת לגבי הנושאים האלה. ראשית, ביטול בחינות הבגרות והסתפקות בתעודת גמר של בית הספר שהציונים בה מבוססים על השתתפות בכיתה, עבודות, מיזמים ולימוד עצמי על פי מקורות מידע; שנית, שינוי מבנה הלימודים בבתי הספר: כל שיעור ייפתח בקריאת טקסט הקשור לנושא או בהצגת נושא מסוים, והתלמידים ישאלו את המורה שאלות לגביו. המורה ידריך את התלמידים כיצד ימצאו תשובות על השאלות שלהם והיכן. כך נחנך תלמידים מתעניינים וחושבים שידעו לפתור בעיות באופן עצמאי. שיעור מוצלח התורם לתלמידים הוא שיעור שהם פעילים בו.

בימינו, כשהמידע זמין ביותר, המורה אינו צריך למסור מידע לתלמידיו, אלא ללמדם כיצד למצאו ואיך לעשות בו שימוש מושכל, איך להבחין בין טפל לעיקר ואיך להפיק את המרב מן המידע שמצא.