מדליית זהב בתרומה לתרבות

פרופ' ברינקר ז"ל הנחיל כבוד אמתי לישראל
תמונה של רות
ד"ר רות בורשטיין

האולימפיאדה שהתקיימה בריו דה ז'נרו לאחרונה הייתה אחד האירועים החשובים ביותר בחיי רבים מתושבי ישראל בעידודם הרב של ראש הממשלה, שרת התרבות ושר החינוך. הכבוד שהנחילו למדינה הג'ודאים בקבלם שתי מדליות ארד הועלה על נס גם כמעט בכל דברי הפרשנים בכלי התקשורת, בעיקר הדבורה. פה ושם היו כתבים בעיתונות הכתובה שהעמידו את השמחים והמתגאים בהישגים על הממדים הנכונים של האירוע. אכן, כל הכבוד לספורטאים על הישגיהם האישיים, על התמדתם, אימוניהם וכישרונותיהם, אך המדינה לא זכתה בשום כבוד. שום מדינה אחרת בעולם, חוץ מאתנו, לא ראתה כל הישג בשתי מדליות הארד שקיבלו שחקנינו. הג'ודו אינו מן הענפים הנחשבים במיוחד בספורט וגם מדליית ארד אינה המדליה הנחשקת.

באותה עת שהתקיימה האולימפיאדה הלך לעולמו אחד מאנשי הרוח הגדולים שלנו, פרופ' אמריטוס מנחם ברינקר, פרופסור לספרות עברית ולפילוסופיה כללית באוניברסיטה העברית. הוא היה חתן פרס ישראל בחקר הספרות העברית והכללית לשנת תשס"ד וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 2008. אין לי ספק שאנשי רוח ומשכילים ישראלים רבים ידעו מיהו, קראו מכתביו, האזינו להרצאותיו ומעריכים אותו על תרומתו לתרבותנו. ברינקר היה בשבתונים פרופסור אורח באוניברסיטאות הרווארד, קולומביה ושיקאגו. באוניברסיטת שיקאגו הקים קתדרה ללימודים עבריים מודרניים והיה בה פרופסור לתחום זה. הוא העמיד את ישראל, את תרבותה ואת מחקריה במרכז העולם האקדמי באוניברסיטאות יוקרתיות בארצות הברית. הוא הנחיל כבוד אמתי לתרבות שנוצרה על ידיו ועל ידי אנשים כמוהו במוסדות האקדמיה במדינה.

למיטב ידיעתי, לא ראש הממשלה, לא שרת התרבות ולא שר החינוך ספדו לו, ולא דיברו על תרומתו לתרבות, למחקר ולשם ישראל בעולם. הוא הנחיל לנו כבוד אמתי, כבוד של תרבות, של לימודים, של השכלה ושל מחקר מעשיר ומפרה. לתומי חשבתי כי ראשי הממשלה גאים בדמויות כאלו של אזרחי המדינה. מתברר כי טעיתי. כל אלו כנראה כבר אינם נושאים חשובים. הם שריד של העולם השייך לאליטה הישנה שהאמינה בלימודים, בידע ובהשכלה. כל אלו עבר זמנם. היום בהשקפת עולמם של ראש ממשלתנו, של שרת התרבות ושל שר החינוך, הג'ודו הוא חזות הכול.

אם אנו רוצים להעלות את הישגי תלמידינו במבחנים הבין-לאומיים ולהעשיר את עולמם הרוחני עלינו לטפח את אהבת התרבות, הלימודים וההשכלה. כשאדם בשיעור קומתו של פרופ' ברינקר הולך לעולמו יש לדבר עליו בכל אמצעי התקשורת ואף להנגיש פרקים מתורתו לקהל הרחב. זו ההתנהגות שאני מצפה ממדינת היהודים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

  1. לא מדובר כמובן רק במקרה הפרטי בו מתמקד המאמר. לא לשרת התרבות, ולא לשר החינוך, ולא לראש הממשלה יש מושג בספרות ובהגות העברית בת זמננו. ססמאות ריקות, אייל גולן, ג'ודו, והרמת קול. לאן אנו הולכים?

  2. 1.לא תמיד, רק כשהנושא קשור אליהם:
    הם שיבחו והיללו את הגו'דאים, ציפיתי שיאמרו גם כמה משפטים על האבדן שלח אדם חשוב כל כך כפרופ' מנחם ברינקר ז"ל.
    2. השרים הם מנהיגי העם הם צריכים לשמש דוגמה לעם ולכוון בהתנהגותם לרמה שמקימי המדינה שרפו אליה.

  3. כאשר הם בוחרים את קורסי הבחירה הם מציהים נודאים אופנתיים ולא נושאים חדובים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יאיר

שירה

שיר