האובססיות הלא רציונאליות של הישראלים

ככלכלן מנוסה לא ברור לי הטירוף הזה של ישראלים בתחום הדירות והמכוניות. מסתבר שאין כל בסיס למיתוס העממי ש"ישראלים לא פרייארים". התשובה נמצאת כנראה בתחום הפסיכולוגיה.

מחירי הדירות

לא ברורה האובססיה של הישראלים לרכוש דירה בכל מחיר, גם כאשר הוא חסר כל פרופורציה לעומת מדינות ה-OECD.

מקובל שכל אדם או משפחה זקוקים לקורת גג כמו לכל צורכי היסוד, כמו ביטחון, מזון, חינוך וכו'. משפחה ממוצעת של ארבע נפשות זקוקה לדירה של ארבעה חדרים, ועל פי תמהיל העדפותיה בוחרת באזור המגורים. בפניה עומדות שתי אפשרויות עיקריות: לקנות או לשכור. הצורך עצמו מובן מאליו, אך משום מה ובחוסר כל היגיון רציונאלי, הישראלי הממוצע רדוף אובססיה לקנות דירה גם כאשר אין לו אמצעים לכך.

מבחינה כלכלית צרופה הכדאיות לשכור את אותה דירה במסגרת העדפותיו (גודל, מיקום, סביבת מגורים, איכות, קומה וכו') גבוהה הרבה יותר מכדאיות רכישתה. שיעור השכירות ממחיר הקניה הוא כ-2.5% ממחיר הדירה. לדוגמה: השכירות לדירה במרכז בשווי 3 מיליון ש"ח הוא 6,000–6,500 ש"ח לחודש, ומהווה תשואה של 2.5% לבעל הדירה. גם אם למשכיר יש 3 מיליון ש"ח במזומן ללא משכנתות, עדיף להשקיע בהשקעה בטוחה כמו אג"ח ממשלתי בריבית של כ-5%, שתיתן כ-12.5 אלף ש"ח בחודש. לאחר תשלום שכירות של 6,500 ש"ח, ייוותרו 6,000 ש"ח בכיס מדי חודש, שהם 72 אלף ש"ח לשנה. אותם ניתן להשקיע בחיסכון לטווח ארוך עבור הילדים, וכעבור 30 שנה יצטברו 4.8 מיליון ש"ח!

לשוכר יש יתרון של גמישות מירבית בכל נקודת זמן: מעבר לדירה גדולה או קטנה יותר, לאזור מגורים אחר, פיצול במקרה גירושין, להיפטר מהדירה לצורך רילוקיישן וכו'…

אז למה לקנות ולהשתעבד לכל החיים למשכנתות שהולכות ומתייקרות?

מרבית האנשים לא מבינים שהחלטה לקנות דירה היא בתחום ההשקעות ולא המגורים. אפשר לגור בשכירות, ומי שמאמין בעליית מחירי הדירות, יכול להשקיע בדירה ולהשכיר אותה תמורת שכר דירה ששוויו 2.5% משווי הנכס, לעומת השקעה פיננסית בשוק ההון.

למי שלא יודע – באירופה ובארצות הברית שכר הדירה הוא 7%–8% משווי הנכס, לעומת 2.5% בישראל. מכאן שישראל היא גן עדן לשוכרים, שמשלמים כשליש משכר הדירה המקובל בחו"ל.

לסיכום, ממש לא ברור מדוע הישראלים באובססיה לרכישת דירה למגורים. זה כמו לרכוש פרה כדי לצרוך 2 ליטר חלב ביום…

מכוניות חשמליות

גם בנושא המכוניות לא ברורה האובססיה של הישראלים לרכוש מכונית חשמלית בכל מחיר, גם כאשר אין בכך כל היגיון מבחינה כלכלית.

מכונית חשמלית ידועה ביתרונות של חיסכון בדלק ותחזוקה. על יתרונות אלה משלמים פרמיה כבדה במחיר הרכישה – 50,000–100,000 ש"ח, שלמעשה מוחקים את כל החיסכון. נקודת האיזון מתייצבת על 8–10 שנים.

נוסף לכך, בגלל מחדלים בנושא עמדות הטעינה, תדלוק החשמליות הפך לנטל של חוסר ודאות, בזבוז זמן יקר ותוספת עלויות. שיקול נוסף הוא חוסר הוודאות הנוכחית בירידת הערך הצפויה לחשמליות, הן בשל התחרות המתגברת בין היבואנים והן בגלל תוחלת החיים של הסוללות.

למי שנוסעת קילומטרים רבים, יש כאן התלבטות לא קלה באשר לכדאיות מעבר לרכב חשמלי. אך עבור מי שנוסעת מעט, אין שום התלבטות. פשוט לא כדאי.

קצת חומר למחשבה.