האם הכלכלה מהתלת בנו?

לאחרונה אני מוצף בעוד ועוד שאלות של מכרים לגבי התמורות החלות במשק ולגבי הצפוי בעתיד הקרוב. אך כידוע, כלכלנים אינם נביאים, הם מתקשים לחזות את המגמות וההתפתחויות הכלכליות הצפויות, אפילו בעתיד הקרוב. אז האם מה שקורה במשק במהלך השנה האחרונה הוא תוצאה של תהפוכות גורל או של תהליכים כלכליים רציונאליים הנובעים מסדרת אירועים גיאו-פוליטיים כלל-עולמיים, קצב צמיחה, התפתחות טכנולוגית, קצב גידול האוכלוסייה וכו'?

בעשור האחרון התרגלנו לשיעורי אינפלציה נמוכים ולריביות אפסיות, ואלה דחפו את המשק לצמיחה מהירה, לגידול בהשקעות ולעלייה ברמת החיים. רמת הריבית הנמוכה על פיקדונות דחפה משקיעים רבים להסיט את כספם מהפיקדונות לרכישה של דירות להשקעה תוך מינוף גבוה (מימון הרכישה באמצעות הלוואה או משכנתה הנפרעת כנגד דמי שכירות) ויצרו לחץ של ביקוש כבד על שוק הדירות.

בה בעת זוגות צעירים שכמהו לרכישת דירה התפתו לריבית הנמוכה, לקחו משכנתות בשיעורים של 50%–70% ממחיר הדירה תוך התחייבות להחזרים חודשיים כבדים, וכך הגבירו את לחצי הביקוש בשוק הדירות ותרמו להתייקרות של עשרות אחוזים במחירי הדירות, לנוכח קצב הבנייה הנמוך של הקבלנים.

אם כן המשקיעים הרוויחו, כי ההלוואות היו זולות ומומנו באמצעות גביית שכר דירה, ובד בבד ערך הנכס שלהם עלה בשיעור גבוה יותר מכל השקעה חלופית. הקבלנים הרוויחו מהעלאת מחירי הדירות בעשרות אחוזים. הבנקים הרוויחו מהכפלת היקפי המשכנתות וההכנסות מריבית. המדינה הרוויחה ממכירת קרקעות במחירים גבוהים, מגביית מע"מ, ממיסי רכישה על דירות, ממיסים מרווחי הקבלנים… בקיצור נהדר, כולם הרוויחו. ומי שילם את המחיר? חסרי הדיור: זוגות צעירים ושוכרי דירות.

בהיסטוריה הכלכלית אנחנו עדים למחזוריות קבועה של עליות וירידות. ולאחר עשור של עליות וחגיגות בשווקים, כולל בהייטק, הגענו כנראה לשלב הירידות. האינפלציה מסתחררת כלפי מעלה, בארצות הברית ובאירופה היא הגיעה ל-8%10%, ואצלנו כ-5%. על פי ההיסטוריה הכלכלית יש לאינפלציה נטייה מרגיזה להסתחררות בלתי נשלטת כלפי מעלה. לדוגמה עלייה במחירי חומרי גלם גוררת עליות במחירי מוצרים, קרי לאינפלציית מחירי מוצרים ושירותים, ואלה בתורם גוררים דרישות שכר מצד העובדים, וכך לעוד העלאות מחירים של היצרנים וכו'.

בימים אלה, בתגובה היסטרית, כל הבנקים המרכזיים מעלים את הריבית כדי לרסן את הביקושים ובהמשך את האינפלציה. כתוצאה מכך רווחי היצרנים והקבלנים יורדים בגלל ירידה בביקושים וגם בגלל עלייה בהוצאות המימון. הירידה ברווחים מובילה לפיטורי עובדים, ואלה גורמים לירידה בביקושים מצד המפוטרים. הכנסות המדינה ממיסים נשחקות והיא נאלצת להקטין את התקציב, ולכן גם את התמיכה במגזרים החלשים, ולהגדיל את המיסים הישירים (מיסי הכנסה) והעקיפים (מע"מ ומכסים). כתוצאה מכך לווי משכנתה, שנאלצים להתמודד עם כל הרעות החולות האלה – ירידה בהכנסות, התייקרות החזר המשכנתה, פיטורין וכו' – מתקשים לפרוע את המשכנתות על הדירות.

הבנקים נקלעים ללחצים פיננסיים ונאלצים לעקל דירות ולהזרימן למכירה בשוק. מכירות מוגברות גורמות להגדלת היצע הדירות ולירידות מחירים. הקבלנים נלחצים בידי הבנקים לפירעון הלוואות ולהגדלת ביטחונות (הביטחונות שלהם הם קרקעות ודירות בבנייה) כתוצאה מירידת ערכן ומקשיי רוכשי דירות לפרוע תשלומים לקבלנים. במקביל המשקיעים ממהרים להיפטר מהדירות שברשותם, שמחירן יורד מדי יום, ולמכור אותן. במקומן הם עוברים לפיקדונות בריבית מובטחת. בזאת הם מגבירים את ירידת המחירים.

המשק נגרר למיתון של מספר שנים, ולא סתם מיתון אלא סטגפלציה, שהיא שילוב של מיתון וירידה בצמיחה תוך כדי אינפלציה דוהרת. המיתון משפיע גם על תיקי ההשקעות של הציבור, לרבות קופות גמל ופנסיות. שערי המניות והאג"ח צונחים מדי יום כעלים בשלכת, ומצמקים את שווי החברות ואת תיקי ההשקעות של הציבור.

כפי שעולה מהדברים, המערכת הכלכלית מסובכת ומורכבת מהשפעות של גורמים רבים. בסופו של דבר המצב הכלכלי בכל עת הוא תוצאה מעורבת של כל הגורמים המשפיעים, עוצמתם וטווח הזמן שבו הם פועלים. וזה בדיוק מה שמקשה להציג תחזיות כלכליות עתידיות.

כאמור, קשה לחזות את מצב המשק בשנים הקרובות. כל השחקנים נמצאים כעת בפעילות אינטנסיבית. האינפלציה מסתחררת, הריבית מזנקת, מלחמה ומשברים ביטחוניים בין-לאומיים, לחצים, הקצנה ואי ודאות בפוליטיקה המקומית, עלייה בסיכונים הביטחוניים (חמאס, חזבאללה, אינתיפאדה, איראן…), חולשה בקטר הכלכלי (הייטק) ושווקי חו"ל המצויים בטלטלה פיננסית ומקרינים על המשק הישראלי.

כל תחזית של תרחיש זה או אחר, גם של מיטב המומחים, עשויה תוך זמן קצר להתברר כעורבא פרח.