"עצם לעתיד" (על פי הגשש החיוור)

מכנה משותף לרוב אזרחי המדינה הוא המצב שבו כולנו שבויים. לא שבי בידי אויב ביטחוני, לא שבי בידי שונאי ישראל, אלא שבי בידי ה"חברים הטובים ביותר" של המדינה. זהו מהלך שהתבצע בחסות המדינה המתירה לשבות אותנו האזרחים. שובינו מחזיקים מידע אישי רב על אודותינו וכמעט את כל הנכסים הנזילים שלנו. אך ניתן לנשום לרווחה – הגוף מטעם המדינה הממונה על משא ומתן איתם משקיע את מלוא משאביו כדי לא לשחרר אותנו. מדובר על "חברי הנפש" של בנק ישראל והממונה על הבנקים, הבנקים בישראל.

פתיחת חשבון בנק, זהו רגע שרוב אזרחי המדינה חוו. לשבת מול הפקיד החייכן, לשמוע מילים שלא ידעתם שאתם לא יודעים, להתבלבל, לצחוק יחד ואף לקבל עט מתנה. עד כה נשמע חוויה חברותית ואף סימפטית. לאחר פתיחת החשבון אנו מרגישים בגרות ועצמאות. ואילו מצד הבנק שבו זה עתה נפתח חשבון חדש שוררת תחושת התרגשות וסיפוק בעקבות שביית אזרח נוסף בהצלחה.

הסימון אשר מופיע לפני היתרה בחשבונך הוא מקדם המתאם שלך בבנק. כל עוד הסימון הינו פלוס ואתה כלקוח נענה להצעות הבנק לקחת הלוואות בריבית גבוהה תמורת פיקדונות לביטחון בריבית נמוכה, ועדיין מצליח לעמוד בהחזרים ובתשלומי העמלות שאתה מחויב להן – הבנק נחמד אליך, דואג להתקשר לשאול לשלומך ואף שולח הודעת חג שמח לך ולבני משפחתך. ביום שבו תתקשה לעמוד בהתחייבויותיך הבנק לא יזכור לך את הזמנים האחרים, שבהם הפקדת סכומים גדולים ועמדת בכל התשלומים בזמן, וללא היסוס ינעל בפניך את כל האפשרויות ויעמוד על כך שתפרע מיד את כל חובותיך.

בעקבות האינפלציה אשר ממשיכה לעלות הרבה מעבר ליעד שהוגדר על ידי בנק ישראל, החליטו קובעי המדיניות על העלאת הריבית במשק. העלאת הריבית נועדה לצמצם את הביקושים ואת ההשקעות במשק, וכך לגרום לירידת מחירים. בין השאר לקרר את שוק הנדל"ן הרותח ולאפשר לאזרחים השקעות פיננסיות בריבית הולמת. בפועל הריבית אכן עלתה, כוח הקנייה של האזרחים הצטמצם, שוק ההון בעיצומו של משבר קטן והביקושים אכן החלו לרדת. אך מטרה אחת לא הושגה ואולי נשכחה בכוונה תחילה – סיפוק חלופות להשקעות פיננסיות בריבית הולמת.

במערכת הבנקאות קיבלו את ההודעה על העלאת הריבית, אך ככל הנראה רק במחלקות הגבייה. את זאת ניתן להסיק מכך שמחד גיסא כל המשכנתאות וההלוואות התייקרו והריבית על המינוס רק תופחת ודוחקת, ומאידך גיסא, הריבית על הפיקדונות נשארה עומדת דום, כחיילת המגינה בגופה על מולדתה. הכנסות הבנקים בעקבות העלאות הריבית במשק גדלו במיליארדים בחסות בנק ישראל ובמימון האזרחים. ואם לא די בזאת, בה בעת נכנס לתוקפו התיקון לחוק השימוש במזומן, אשר מקטין את הסכום החוקי לתשלום מזומן בעסקאות. משמע, כדי לבצע עסקאות על סך גבוה מ-6,000 ש"ח באופן חוקי עלינו להיות בעלי חשבון בנק. רבים אומרים שכסף שנשמר במזומן מאבד מערכו, אך למעשה כסף שנשמר בחשבון בנק מאבד מערכו מהר יותר, שכן בגינו נשלם דמי ניהול.

אין בכוונתי להמליץ על רגולציה מלאה במערכת הבנקאות הישראלית. לטעמי רגולציה הדוקה פוגעת בחופש הכלכלה. אך מנגד, כאשר המדינה כובלת את ידי האזרחים בחוק ולא מותירה ברירה אחרת אלא להיות בעלים של חשבון בנק, הייתי מצפה כי היא תסייע ואף תגן על אזרחיה מפני קרטל הבנקים או לכל הפחות תקל במתן רישיונות לגופים פיננסיים נוספים המבקשים להתחרות במערכת הבנקאות בישראל.

דרך הפעולה של בנק ישראל לטיפול באינפלציה נכונה וצודקת. העלאת הריבית, מדיניות מוניטרית מצמצמת, זוהי ככל הנראה המדיניות הנכונה. אך מעבר לכך, כדי להשיג את מטרת-העל של המדינה – לצמצם את הביקושים – יש לדאוג לחלופת חיסכון לאזרחים. את החלופה הזאת ניתן להשיג על ידי חוק או תקנה אשר תחייב את הבנקים לספק מגוון אפשרויות להשקעות פיננסיות תוך הבטחת ריבית מינימום ההולמת את תנאי השוק.

בעתיד הנראה לעין לא נראה את סיומו של המשבר כל עוד אנו חווים עלייה מתמדת ביוקר המחיה, שמביאה אותנו לשלם יותר על כלל מוצרי הצריכה ועל ההתחייבויות הפיננסיות של כל משק בית (משכנתא, הלוואות, משיכת יתר ועוד). כל זה בזמן שעבור ההשקעות הפיננסיות (פיקדונות, תכניות חיסכון, קופות גמל ועוד) אנו מקבלים ריבית אפסית. הדרך לפשיטת רגל מובטחת.

לטעמי, מערכון מפורסם של הגשש החיוור מסכם את כל הסיטואציה אשר נוצרה במשפט אחד מדויק: "אתה מפקיר היום 1500 לירות, ובעתיד מקבל עצם".