כשהחזק מפסיד

"המחלה ההולנדית" הוא השם שניתן בספרות הכלכלית לתסמונת (מספר תהליכים שיש קשר ביניהם) כדי לתאר משק לאומי הסובל מהתחזקות שער החליפין של המטבע שלו, מה שנקרא גם "ייסוף". כלכלת ישראל סובלת מן המצב הזה – המחלה הזאת – למעלה מעשור. לפני 20 שנה, ב-10.5.2002, שער הדולר היה 4.932 שקל. ביולי 2008, בעקבות המשבר הכלכלי העולמי, שער הדולר ירד ל-3.34 שקל לדולר, ובמאי 2022 הוא כ-3.3–3.5 שקל לדולר. רבים סוברים שהתהליך הזה הוא חיובי ומשקף את "חוסנו" של המשק. כתוצאה ממנו סחורות יבוא הוזלו והנסיעות לחו"ל הוזלו. אבל יש קבוצה מסוימת של האוכלוסייה שמשלמת מחיר גבוה על ההוזלה הזאת.

השבועון הבריטי The Economist, כשרצה לתאר את הבעיות הכלכליות של הולנד (בכתבה שהתפרסמה בגיליון של 26.11.1977), טבע את המונח "המחלה ההולנדית". זאת הייתה התחכמות, מפני שיש מחלה של עצי בוקיצה, עצים נפוצים בצפון מערב אירופה, הנקראת כך.

הזרעים של המחלה ההולנדית הכלכלית נזרעו ב-1959, כאשר בים הצפוני מול חופי הולנד התגלו מאגרים גדולים של גז טבעי. בשנים שעד 1973, כשמחירי הנפט היו עדיין נמוכים, ההכנסות של הולנד מהפקת הגז הטבעי לא היו גדולות, והן לא הספיקו כדי לייצר עודף במאזן המסחרי שלה. בשנים 1967–1972 הגירעון הממוצע של הולנד היה 130 מיליון דולר בחשבון השוטף של מאזן התשלומים. אך בעקבות משבר הנפט שפרץ בסוף 1973 גדלו מאוד ההכנסות של הולנד ממכירה של גז טבעי לגרמניה, לבלגיה ולצרפת. בשנים 1973–1976 היה להולנד, בממוצע, עודף של כ-2 מיליארד דולר בשנה בחשבון השוטף של מאזן התשלומים. התוצאה הייתה שהמטבע ההולנדי, הגילדר, התחזק בין 1974 ו-1977 ב-16.4% (כל הנתונים לקוחים מן ה-Economist). ההתפתחות הזאת הזיקה להולנד.

התחזקות המטבע ההולנדי הביאה לכך שמוצרים מיובאים הוזלו ואילו התמורה ליצואנים ההולנדים קטנה, וכך פחתה רווחיות הייצור בהולנד. בין 1974 ו-1977 הכלכלה ההולנדית לא צמחה. ההשקעות בענפי המשק ירדו ב-15% ושיעור האבטלה עלה מ-1.1% ב-1970 ל-5.1% ב-1977. הקצבאות למובטלים גדלו פי שלושה.

ממשלת הולנד עשתה מספר פעולות כדי להחליש את הגילדר: היא ביטלה את ההגבלות על רכישה של מטבע חוץ, שהיו נהוגות עד ראשית שנות ה-70, עודדה חברות זרות לגייס הון בבורסה באמסטרדם, אפשרה לחברות הולנדיות להשקיע בארצות הברית ובמדינות אחרות והגדילה את היתרות של מטבע החוץ מ-3.2 מיליארד דולר ב-1970 ל-8 מיליארד דולר ב-1977.

השימוש המקורי במונח "המחלה ההולנדית" התייחס לסיבה שגרמה למחלה – ההכנסות מן הגז הטבעי, אך ברור שעשויים להיות גורמים אחרים לאותה מחלה, גורמים שמגדילים באופן ניכר את ההכנסות במטבע חוץ של מדינה, כגון ממענקים גדולים של סיוע חוץ או זרימת הון משמעותית של משקיעי חוץ.

כיום ישראל סובלת מהמחלה ההולנדית בעצמה, והסיבה העיקרית למחלה היא ההכנסות הגדולות מיצוא מוצרים ושירותים של ענפי ההייטק לגווניהם. מטרת המאמר הזה להצביע על ההשלכות של התסמונת המכונה "המחלה ההולנדית", ולהסביר איך היא משפיעה על יוקר המחיה ועל חלוקת ההכנסה במשק.

המחלה ההולנדית גורמת למספר תהליכים. הניתוח הקלאסי של המחלה ההולנדית (של מקס קורדן) מבחין בהשפעת התחלופה והשפעת ההכנסה.

השפעת התחלופה היא שכתוצאה מהתחזקות השקל מוצרים סחירים שאפשר לייבא או לייצא נעשים זולים יותר. מי שצורך הרבה מוצרי יבוא (שמפניה, מכוניות, ביגוד יוקרתי, נסיעות לחו"ל וכיו"ב) מרוויח ומי שמתפרנס מייצור מוצרים ליצוא (למשל אבוקדו) או מוצרים שמתחרים עם מוצרים מיבוא (למשל מרצפות קרמיקה, ברזים, צינורות ואביזרי אינסטלציה אחרים) מפסיד.

השפעת ההכנסה היא שהעובדים בענפי ההייטק והפיננסים, שהכנסותיהם גדלו, מגדילים את הצריכה של שורה של מוצרים ובעיקר שירותים שאי אפשר לייבא. הם מגדילים את הביקוש למוצרים והשירותים האלה וכתוצאה מכך עובדים נוספים נקלטים באותם שירותים – בתי קפה, מסעדות, מספרות, מכוני יופי ועוד – שמעסיקים עובדים בשכר נמוך, עובדים בלתי מקצועיים או כאלה שנפלטו מענפי התעשייה שמצטמצמים.

יש מספר גורמים ליוקר המחיה בישראל:

1. עליית מחירי הדירות (המשקל במדד המחירים יותר מ-24%), שהיא בעיקר תוצאה של הריבית האפסית, שמושכת משקיעים להשקיע בדירות. מתעשרי ההייטק, שרוצים לגור בדירות מרווחות יותר, יכולים להרשות לעצמם לשלם 4 או 5 מיליון על דירה שמוצאת חן בעיניהם, וכך הם גורמים להתייקרות של דירות יוקרה.
2. עליית מחירי חיטה, תירס, סויה, גרעיני תבואה אחרים ובאופן כללי מזון מיובא, עליית מחירי ההובלה הימית ועוד, שגרמו לאינפלציה של עלויות. בידי מעמד הביניים הבינוני והגבוה היו יתרות כספים נזילות, שהצטברו בשנתיים של מגפת הקורונה, והעלויות התממשו כעלייה של המחירים לצרכן.
3. עליות מחירים שבאחריות הממשלה: מים, חשמל, מיסים ואגרות עירוניות.
4. שינויים בסל התצרוכת – עליית משקלם של מוצרים יקרים על חשבון מוצרים זולים. לדוגמה הגידול הדרמטי בלחמים מיוחדים ובחנויות מיוחדות ללחמים כאלה, הגידול בהוצאה על מסיבות ואירועים כמו חתונות וימי הולדת, תוך העלאת מחיר התשומות לאירועים כאלה על ידי הוספת תקליטן, מארגני אירועים, צלמים וכדומה. השינויים בסל התצרוכת הם אחת התוצאות של המחלה ההולנדית. העובדים בענף ההייטק, שמספרם במרץ 2022 היה 425 אלף, משתכרים בממוצע יותר מ-30 אלף שקלים בחודש ויכולים להוציא על מוצרים משופרים יותר כסף, ובכך הם מגדילים את הביקוש למוצרים האלה וגורמים לגידול בהיצע שלהם.
5. השפעה של שער החליפין – אפשר להגדיר את ההשפעה הזאת כהשפעה אופטית. היא רלוונטית רק כאשר משווים מחירים בין ישראל ובין מדינות אחרות. ככל ששער החליפין (מחיר הדולר) נמוך יותר, המחירים בחו"ל נראים זולים יותר ובישראל המחירים נראים בהשוואה יקרים יותר.

אנסה להסביר בעזרת דוגמה: בשנת 2002 הייתי בפריז, וקניתי חלב במינימרקט על יד המלון שבו התאכסנתי, סמוך לגני לוקסמבורג. ליטר חלב עלה 1.5 יורו. שער היורו בשקלים היה אז בערך 4.9 שקל – כלומר החלב עלה לי 7.25 שקל, יותר ממחיר החלב באותה תקופה בארץ. ואילו עכשיו (10 במאי 2022) שער היורו הוא בערך 3.6 שקל, וליטר חלב ב-1.5 יורו זה 5.4 שקלים – כלומר החלב בפריז נעשה זול יותר בשקלים ונמוך מן המחיר בארץ (5.7 שקלים). בשנת 2002, בעיצומו של המשבר הכלכלי, שער היורו ירד ל-3.3 שקלים, ולפי השער הזה החלב בפריז נעשה כביכול זול עוד יותר – בערך 5 שקלים. החלב בישראל היה יקר יותר.

בניו יורק ליטר חלב עולה 2.8 דולר. שער דולר הוא 3.4 שקלים, ולפיכך מחיר הליטר 9.52 שקל. ולפי שער הדולר כפי שהיה לפני 20 שנה (במאי 2002) מחיר החלב בניו יורק 14 שקל. שוב, לשם השוואה – מחיר ליטר חלב בסופרמרקט בארץ 5.7 שקל.

תושבי ישראל קונים חלב בשקלים וגם מקבלים שכר בשקלים, ותושבי ניו יורק קונים בדולרים ומקבלים שכר בדולרים. השוואות שנעשות על פי שער החליפין אינן משמעותיות. עם זאת, בהקשר זה אפשר להזכיר קבוצה נוספת שמפסידה מהתחזקות השקל. ישראלים שמועסקים על ידי חברות אמריקניות ומקבלים שכר נקוב בדולרים. ככל שהשקל מתחזק הם מקבלים פחות שקלים עבור אותו שכר בדולרים.

ישראל עשתה כבר את מרבית הצעדים שעשתה הולנד בשנים 1970–1977. הגוף העיקרי שממשיך לפעול ומשתדל להאט את התחזקות השקל הוא בנק ישראל, שקונה דולרים ומגדיל את יתרות מטבע החוץ שהוא מחזיק. מה שנעדר הוא שהאוצר ומשרדים אחרים יפעלו, תוך גילוי חמלה, למניעת סגירה של מפעלי תעשייה מסורתית. רווחיותם של מפעלים אלה נשחקה והם מתקשים להחזיק מעמד וחלקם אף עומדים בפני סגירה. לדוגמה היה צריך לפעול כאשר מפעל "מגבות ערד" נסגר ומאתיים עובדות ועובדים איבדו את מקום העבודה שלהם. בערד 200 מקומות עבודה הם מרכיב חשוב של היציבות הכלכלית והחברתית של העיר. משרד הביטחון או משרד הבריאות היו יכולים להזמין מהמפעל מגבות עבור בסיסים ובתי חולים, ולהתחייב להמשיך לקנות ממנו מגבות במקום לקנות תוצרת זרה, כדי לאפשר את המשך פעילותו.