הורדת יוקר המחיה לקמעונאים

הרפורמה בחקלאות לא מטפלת בגורם האמיתי ליוקר המחיה
תמונה של יהונתן
יהונתן טריפטו

בתקופה האחרונה שר החקלאות מוביל מהלך לפתיחת המשק הישראלי ליבוא תוצרת חקלאית. טענת השר ותומכי הרפורמה היא כי עליהם לפעול למען הורדת יוקר המחיה בארץ. רעיון יפה ומבורך, אך האם הפעם יחליטו לפעול נגד הגורמים המרכזיים ליוקר המחיה? נראה שלא. כבוד השר מודע לכך כי פעילות אשר תפגע בבעלי ההון – שהם לדעתי הגורמים המרכזיים ליוקר המחיה – לא תהיה פופולרית במסדרונות הכנסת ואף תעמיד את מעמדו בסכנה.

לטענת השר, פתיחת המשק ליבוא חקלאי תיצור תחרות גדולה יותר בשוק התוצרת החקלאית, וזו תוביל את החקלאים הישראלים להתייעל בתהליך הייצור וחשוב מכך – תוריד את המחיר ללקוח. אך האם זו הדרך? האם החקלאי הוא האשם העיקרי במחיר המופרז ללקוח? לדעתי לא. שר החקלאות בוחר להנהיג רפורמה בתחומו וזו יוצרת הד תקשורתי נרחב ואף תקנה לו פופולריות רבה בעיני הצרכנים שניזונים מהתקשורת. כנראה השר בחסות הממשלה בחר לפעול, גם הפעם, תוך כדי פגיעה בחלשים במקום לטפל במקור האחראי על יוקר המחיה, הלוא הוא בעלי ההון – הקמעונאים.

כיום עלות של תוצרת חקלאית לקמעונאי נמוכה במאות אחוזים מהמחיר לצרכן. הקמעונאים בוחרים להשתמש בכוחם הרב ולפגוע ברווחי החקלאים. ברפורמה החדשה אין שום הסדרה בנושא מחיר התוצרת לצרכן, כמו מחיר מפוקח. אמנם פיקוח ממשלתי אינו דרך טובה והוא פוגע בעקרונות השוק החופשי, אך אם המשק ייפתח ליבוא אין שום הבטחה שהצרכן ייהנה מכך, ובד בבד מאות חקלאים ימצאו עצמם חסרי אונים ועל סף פשיטת רגל.

אינני מתעלם מהמענקים אשר החקלאים יקבלו ומההטבות אשר הענף נהנה מהן כיום. אך התשובה המרכזית של הממשלה לטענות החקלאים בדבר הרפורמה מעלה בי גיחוך, עצב וכעס יחדיו. התשובה היא – תתייעלו וכך תוכלו להוריד את תשומות הייצור. הייעול מבורך ובכל תהליך שאפשר לייעל רצוי לעשות כך. אך האם זה הפתרון והדרך להתחרות במחירי היבוא? לא, כי ככל הנראה היבוא יהיה ממדינות שבהן מחירי המים זולים במאות אחוזים, אין פיקוח על שכר העבודה ועלות תשומות הייצור האחרות נמוכה יותר. לכן היצרן הזר יסתפק במחירים נמוכים שאינם רלוונטיים לחקלאים המקומיים, שכן מחירי תשומות הייצור בארץ גבוהים יותר.

אשתף אתכם במקרה אמיתי על חקלאי אשר נפל קורבן לאחד מגדולי הקמעונאים במשק.

חקלאי זה מגדל את גידוליו בערבה וגם בית האריזה שלו נמצא בערבה. החקלאי סגר עסקה הוגנת עם הקמעונאי ממרכז הארץ לשיווק תוצרתו החקלאית. חשוב לציין שששני הצדדים בעסקה הסכימו על המחיר והתנאים. ביום קבלת המשלוח מהחקלאי הגיע האחראי על קבלת הסחורה מטעם הקמעונאי וטען כי טיב הסחורה אינו תואם את תנאי העסקה, וזאת לאחר עיכוב של מספר שעות עד לבדיקת הסחורה ופריקתה. הבודק הציב אולטימטום לחקלאי, "או שתמכור לי במחיר מופחת או שאחזיר את המשאית והסחורה חזרה." הוצאות התפעול הנוספות הכרוכות בהחזרת הסחורה ומכירתה לאחר מכן הן רבות. הבודק ידע זאת ולכן הציב אולטימטום שכזה. החקלאי, בחוסר אונים, הסכים להצעת הבודק. חשוב לציין כי איכות הסחורה תאמה את תנאי העסקה. ממקרה בודד זה, ואני בטוח שיש עוד רבים כאלו, אפשר להבין שהקמעונאים משתמשים בכוח הרב שלהם ופועלים בחוסר תום לב כלפי שני הצדדים, החקלאי והצרכן.

לסיכום, יש לפעול לייעול החקלאות בארץ, אך הרפורמה המוצעת אינה הדרך. אם השר מעוניין בהפחתת מחירי התוצרת החקלאית ראוי שיפעל להורדת מחירי התשומות לחקלאים, כגון מחירי המים, עלות העסקת עובדים זרים וכדומה. חשוב לא פחות לאפשר לחקלאים להרוויח את לחמם בכבוד. כמו תמיד המדינה בוחרת להפנות אצבע מאשימה כלפי אחרים וכלפי החלשים. השר יודע כי פעולה נגד הקמעונאים אינה פופולרית ועלולה לפגוע במעמדו האישי. יתרה מכך, הרפורמה אפילו לא תוזיל את התוצרת החקלאית, משום שחסר בה סעיף המבטיח כי הצרכן ישלם פחות. לאור ניסיון העבר סביר להניח שהקמעונאים יתאמו מחירים, והכי חשוב – תירוצים, כדי להצדיק את המחיר הסופי של התוצרת החקלאית. בסופו של דבר המחיר, ככל הנראה, לא ישתנה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

14 תגובות

  1. לחקלאים מגיעה עזרה מהמדינה בזמן משבר. אבל החקלאים צריכים להיות הוגנים עם הלקוחות בימים נורמליים

    1. לאוראל כרמי –
      לחקלאים אין קשר עם הלקוחות מקרב הציבור. אף פעם, למעט בשולי השוליים, לא היה לחקלאים קשר עם הלקוחות. רוב רובה של התוצרת החקלאית נמסרת למשווקים שמנסים לשלם לחקלאים כמה שפחות ולגבות מהלקוחות כמה שיותר. מי שעושה את הכסף הגדול ממוצרי החקלאות הם הסיטונאים, וכמובן רשתות השיווק: מגה, חצי חינם, יוחננוף, יינות ביתן, חנויות הירקות והפירות ודומיהם. יש לברך את יהונתן טריפטו על העלאת הנושא.

  2. כתבתה נכון ויפה, אם תרצה יש עוד המון דוגמאות.
    כולל נטישת קרקעות חקלאיות בעקבות החזריות הרשתות,
    אין ואקום (הקרקע הזאת עוברת בסוף למגזר הלא ציוני).
    דרור גדיש
    חקלאי מהערבה.

  3. סוף סוף מישהו מדבר על החקלאות. איפה הציונות של המנהיגים. גם הממשלה הקודמת וגם הנוכחית לא סופרים את החקלאים.

  4. צודק אבל…
    מליוני מילים נכתבו כבר בנושא אבל אין שינוי מכיוון ש.
    הממשלה לא רוצה.
    והארגונים החקלאים לא משקיעים כסף ביחסי ציבור

  5. פעם לחקלאים היתה אחיזה בשילטון. היה להם כוח. היום איבדו את כל הכוח וזאת התוצאה.

  6. כולם נפגעים. השאלה למי לתת. הממשלה הקודמת נתנה הרבה מיליארדים למיליארדרים וזה לא הגיוני.

    1. זה בהחלט הגיוני. איך היו נוצרים מיליארדרים אם הם לא היו מקבלים מיליארדים מהממשלה?
      רק ממשלות יכולות לחלק סכומים כאלה כי הן דוחפות ידיים לכיסים של כל מי שיש לו קצת כסף.
      את השאלה למי לתת פותרים באמצעות בחירות, או הפיכות, או הסדרי מונרכיזם.
      לדוגמה (תאורטית בלבד) – שר ממנה יועצת משפטית, שעבדה במשרד עו"ד, שנתן שירות משפטי לטייקון,שנתן ערבות
      בנקאית למפלגה של אותו שר, כדי שיכניס כמה חברים לכנסת, שישפיעו על חקיקה על פי מאווייו של הטייקון. חד גדיא.

  7. אם זה רק בעיית שיווק מדוע החקלאים לא מתארגנים לשווק ישירות תוצרתם, שבמקור היא כנראה זולה בהרבה? הכוונה לפתוח חנויות באיזורי מגורים או במרכזי קניות כמו ביג. יש פה ושם אפשרויות לקטיף עצמי אך אלה לא על יד הבית. באזור מגורי יש שווקי איכרים שבהם החקלאים משווקים ישירות פירות וירקות שהם מגדלים. השווקים ממוקמים ממש באיזורי המגורים – בישוב שלי מקסימום 5 דקות נסיעה מבתי התושבים. והמחירים? כמו ברשתות השיווק המושמצות.

    1. כמו שאתה בטח יודע בעל המאה הוא בעל הדעה במדינה. יש לא מעט חקלאים שניסו את מזלם בפתיחה של חנות אך הקשיים שהערימו עלייהם הם בלתי נתפסים. והקשיים האלו? נועדו בכדי לדחוק אותם מחוץ לתמונה ומי שעומד מאחורי זה הם הרשתות הגדולות. כשסופר שוכר ממרכז קניות ביג 3000 מטר רבוע ידו היא העליונה להציב אולטימטום למרכז הקניות שאם והם יאשרו לחקלאי או חנות מתחרה (לא מאלו שחברות בקרטל המחירים) לפתוח חנות המוכרת ביותר זול הם יעזבו את המקום. ומצד בעלי המתחם? כמובן שעדיף לקבל את השכירות של רשתות השיווק מאשר החנות שמושכרת על ידי החקלאי שככל הנראה גודלה יהיה קטן פי 30 לפחות.
      לגבי המחירים? בכדי למכור בשוק החופשי ליחידים צריך מערך בירוקרטי שלם אשר התשומות שלו הן רבות. לכן חקלאי לא יכול למכור ביותר יותר זול. מנגד לזאת הסופר מחזיק את אותו מערך לא בשביל למכור רק קילו עגבניות לאדם אחד אלה בשביל למכור אלפי מוצרים נוספים, כך שהתשומות מכירה מתחלקות בין כל רווחי אלפי המוצרים עד שהן כמעט אפסיות.
      הסופרים הם מקור הבעיה וכל מי שאומר אחרת מוזמן לבדוק את המחירים של החקלאים, הידעת שחקלאי מוכר (בממוצע) טון אפרסמון ב1500 שח? ואילו מבדיקה קצרה באינטרנט רשת מובילה בתחום הקמעונאות מוכרת ב 13.90 לקילו! בחישוב מהיר זה 926 אחוז רווח!. בכל מקרה לפני שבעלי הסופרים טוענים שאין ביררה אלה למכור ביוקר קודם שיורידו את השכירות של המבנים שבבעלותם שהם משכירים לחברה של עצמם (מוזמן לבדוק את הסיפור על "רובין הוד לוי"- רמי לוי)

  8. כל שמקבל סובסידיות, ותמיכות, ופיצויים, צריך גם להתחשב באוכלוסיה שהיא הרי משלמת את המיסים.

    1. מסכים לגמרי, אך הינה עובדה קטנה- חקלאי מוכר לקמעונאים או לסיטונאים קילו דלעת ב1.5 שח בממוצע, ואילו, אנחנו משלמים בסופר על אותו קילו דלעת 10 שקלים. נכון אומנם זה רווח גולמי בלבד, אך ניתן להסיק מהדוחות הכספיים של הסופרים כי הם פשוט גונבים אותנו. הקצר הוא אצלם, לא אצל החקלאים. רוצים תחרות? צריך לעודד רשתות שיווק מחו"ל להגיע לארץ בכדי שיצרו תחרות לרשות השיווק המקומיות.

  9. אם כל החקלאים היו מתאחדים ביחד, אבל כולם, עם הנהגה באמת של חקלאים, הם היו יכולים לשמור על האינטרסים שלהם. למה זה לא קורה?

    1. השערה שלי בלבד- מה שתיארת זו סיטואציה שהיא מטרת המדינה. החקלאים יתאגדו וישבתו, המדינה תציג את זה כפגיעה באוכלוסייה ותפתח ללא הרף את היבוא, הציבור ילך עיוור אחרי הצהרות הממשלה כי "הם דואגים לעם", מרבית מהחקלאים יתמוטטו כלכלית, המון אנשים יאבדו את הפרסה שלהם ויותר מזאת גבולות המדינה יהיו נטושים.
      בקיצור, הדרך היחידה היא שהעם יבין שהבעיה לא בחקלאים שלנו שבזכותם הגבולות מוחזקים. החקלאים הם אלו שמעבדים את האדמה בגבולות המדינה, ולכן יש ליחס חשיבות רבה לענף ולא להיות אטומים לצד שלהם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

צילום של גדעון

הפתעה שלא הייתה

החלטות שגויות של הדרגים המדיני והצבאי ערב המלחמה