מדינה עשירה, אזרחים עניים

על פערים בחברה הישראלית
תמונה של שי ענבר
ד"ר שי ענבר

מגפת הקורונה איתנו כבר כמעט שנתיים והיא מבליטה מצוקות כרוניות של המדינה והחברה בישראל. מצוקת מערכת החינוך אשר אינה מצליחה לספק חינוך הולם לילדי ישראל, מצוקת השסעים בחברה הישראלית בין יהודים לערבים, בין דתיים/חרדים לחילונים, מצוקת האלימות, הפשע והפגיעה בנשים בחברה הערבית בפרט ובחברה בכלל, ולבסוף מצוקת הבריאות שבאה לידי ביטוי ביתר שאת מאשר בימים רגילים.

במאמר זה אני רוצה להתמקד במצוקות החברתיות והכלכליות בישראל, אשר מתעצמות בד בבד עם התחזקות תפיסת העולם הקפיטליסטית. הגישה הקפיטליסטית הקיצונית שאנחנו חווים בישראל, מעצימה את הפערים החברתיים-כלכליים ופוגעת בלכידות החברתית ובתחושת השייכות.

שנת 2020 – שנת הקורונה – הייתה שנה חריגה בכל קנה מידה. מבחינת נתוני התוצר והצמיחה, מדובר, כנראה, בשנה הגרועה ביותר שחווה המשק הישראלי ב-73 שנות קיומו. על פי נתוני הלמ"ס, בשנת 2020 התכווץ התוצר המקומי הגולמי בשיעור ריאלי של 2.6% לעומת שנת 2019. למרות זאת, דווקא השנה החולפת מדגישה את חוסנה של הכלכלה הישראלית מול כלכלות מובילות אחרות, שחוו את השפעת המשבר הכלכלי באופן קשה וחמור יותר. בעוד שבישראל התכווצה הכלכלה בשיעור מתון יחסית, בעיקר בשל היקף הייצוא שרשם גידול הודות לסקטור ההיי-טק, כלכלת ארה״ב התכווצה בשיעור של 3.5%, וכלכלות גרמניה ויפן התכווצו בכ-5% כל אחת, צרפת בכ-8%, איטליה בכ-9%, בריטניה ב-10% ובספרד נרשם שיעור התכווצות חד של כ-11%.

לאור זאת, ישראל מוצאת עצמה לראשונה במועדון היוקרתי של 20 הכלכלות המובילות בעולם, עם תמ"ג לנפש המסתכם ב-43.7 אלף דולר בשנה החולפת, מה שממקם אותה במקום ה-19 ברשימה, על פי נתוני קרן המטבע הבינלאומית. ניתן אם כן לומר כי ישראל היא מדינה עשירה.

עם זאת, בניגוד למצב הכללי של המדינה, מצבם של אזרחים רבים בישראל שונה לחלוטין. לאחרונה התפרסם דו"ח חדש של ארגון "לתת", הצועק כי בישראל העשירה יש כשני מיליון בני אדם הסובלים מאי-ביטחון תזונתי. על פי הדו"ח כשליש מכלל ילדי ישראל סובלים מאי-ביטחון תזונתי. כלומר בישראל העשירה לפחות שליש הם עניים! כיצד חברה עשירה כישראל, עם מורשת ואתוס של ערבות הדדית, יכולה להרשות לעצמה נתונים מזעזעים כאלה?

הפערים החברתיים והכלכליים בישראל הם מהגבוהים בעולם ומהווים איום מרכזי על יכולתנו לטפח מדינה מפותחת ומצליחה. אפשר לבחון את הפערים באמצעות שלושה מדדים:

מדד ג'יני לשנת 2018, בישר על שינוי מגמה: אחרי כעשור של ירידה, אי-השוויון בישראל גדל – מ-0.351 ל-0.355. מדובר בגדילה קטנה יחסית בחוסר השוויון, אך בעלת משמעות ציבורית נרחבת: כל שינוי במדד זה משפיע על האופן שבו אנחנו מספרים לעצמנו מה קורה בכלכלה שלנו.

מדד מרכזי נוסף לחוסר שוויון הוא שיעור העוני – החלק באוכלוסייה שהכנסתו נמוכה מ"קו העוני", המוגדר כמחצית ההכנסה הפנויה החציונית לנפש. את שיעור העוני מפרסם מדי שנה המוסד לביטוח הלאומי, ואם מסתכלים עליו בשנים האחרונות מגלים תמונה די דומה לזו שמשתקפת ממדד ג'יני – עלייה חדה בשיעור העוני לאחר הגזירות הכלכליות של 2003, שהתמתנה עם השנים, ובשנים האחרונות רשמה ירידה קלה לשיעור דומה לזה של 2003. אלא שנתונים שהציג פרופ' דניאל גוטליב, סמנכ"ל המחקר של המוסד לביטוח לאומי, מציגים תמונה קודרת הרבה יותר.

אם מתבוננים על מדד חומרת העוני בישראל מאז 2003, עולה שבעוד ששיעור העניים באוכלוסייה גדל ולאחר מכן הצטמצם, חומרת העוני רק הלכה והעמיקה. במילים אחרות, חלק מהישראלים ש"הצטרפו" למעגל העוני ב-2003 יצאו לעבוד והצליחו להישאר עם הראש מעל המים, בעוד חלק אחר הידרדרו ונעשו עניים יותר.

נוסף על כך, על פי דו"ח של מרכז המחקר של הכנסת, שפורסם לאחרונה, אנו למדים על מחדלי הממשלה (הקודמת) בשנתיים האחרונות. מכיוון שהמועצה לביטחון תזונתי לא הייתה פעילה בשנתיים האלה, בוצעה הערכת חסר הקובעת כי 200 אלף משפחות מצויות באי-ביטחון תזונתי, בעוד שבפועל ישנן 633 אלף משפחות במצב של אי-ביטחון תזונתי – יותר מפי שלוש מההערכות. הממצאים מלמדים על ניתוק מוחלט של הממשלה והמועצה מהמצב בשטח, אשר רק הולך ומחריף, אך לא צריך היה להפתיע, בוודאי לא עד כדי כך!

סדרי העדיפויות של ממשלות ישראל בעשורים האחרונים הם בעייתיים, בלשון המעטה. בעוד שתקציב הביטחון לא מפסיק לגדול, בעיקר עבור רכישת כלי משחית יקרים להחריד (צוללות שאין בהן צורך, מטוסים יקרים בצורה מופרכת ועוד), אין תקציבים לדאוג לדבר הבסיסי ביותר – אוכל לילדי ישראל העניים! האין ביטחון תזונתי מהווה בסיס לביטחון הלאומי?

השיטה הקפיטליסטית מאפשרת, מצד אחד, שוק חופשי, תחרותי ויעיל אשר מייצר צמיחה וקִדמה. אולם, מצד שני, השיטה פוגעת בחלשים ומחזקת את החזקים. השיטה כנראה טבעית יותר לבני האדם אבל זקוקה לאיזונים.

מדינת ישראל צריכה שוק חופשי עם פיקוח שנועד לתקן עיוותים, מצד אחד, ותמיכה בחלשים, מצד שני. האינטרס של החברה, ככלל, הוא לתמוך בחלשים כך שיוכלו לעזור לעצמם להתקדם ולתרום חזרה לחברה ולא לאפשר לקבוצה כל כך גדולה של אוכלוסייה להיות במצב של אי-ביטחון תזונתי. אנשים אלה צורכים משאבים ציבוריים ולא מייצרים הכנסות למדינה ובנוסף הופכים לאזרחים מתוסכלים ופגועים. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

חשוב לזכור, מדינת ישראל הוקמה על בסיס סוציאליסטי, כלכלה ריכוזית ואתוס של ערבות הדדית. עם השנים, ההתנהלות הסוציאליסטית הריכוזית התגלתה במלוא חולשתה והמדינה זנחה את הגישה הזאת, עד כדי כך שכיום סוציאליזם בישראל נתפס כמגלם את כל הרע והכושל בהתנהלות הכלכלית-חברתית. מתנגדי הסוציאליזם הצליחו להביא למצב שסוציאליזם היא כמעט מילת גנאי.

השיח קפיטליזם מול סוציאליזם משתק כל חשיבה יצירתית בנוגע לדרך ההתנהלות החברתית-כלכלית של הממשלות. התפיסה הרווחת בישראל, בדומה לזו בארה"ב, היא שסוציאליזם הוא דבר רע באופן מוחלט. החשיבה הזו פוגעת ביכולת לפעול בצורה מתחשבת באוכלוסייה חלשה ואינה מאפשרת לראות את הפגיעה בחברה כולה, כאשר לא מאפשרים לחלשים להתחזק ולתרום לחברה כולה. אנו זקוקים בדחיפות לשיח פתוח ומכבד אשר יתנתק מן הדיכוטומיה של סוציאליזם או קפיטליזם.

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

19 תגובות

  1. אני מתרשם שהמודל הסינגפורי עונה על חלק ניכר מהבעיה
    לפיו- כול אדם נדרש לעבוד למחיותו- כפי כישוריו ויכולתו. והכנסתו מובטחת וגם עתידו לעת זקנה. העם הסינגפורי אינו מוכן לתמוך במי שנמנע מלעבוד ולתרום לקהילה, אינו מעודד משפחות מרובות מאד ילדים שאין ראשי המשפחה מסוגלים לפרנס בכוד, הממשל אינו נתון לסחטנות פוליטית מצד מגזר המעדיף להימנע מעבודה ולהותיר את מאמיניו בעוני משווע.
    אז לאחר שמאשימים את הקפיטליזם החזירי (בצדק), לא בהכרח הסוציאליזם הנאור הוא הפתרון השוויוני הצודק.
    מודל הקיבוץ הישראלי לפיו "כול חבר עובד כפי יכולתו ומקבל כפי צרכיו"- עבד כול עוד חבריו עמדו בתנאי הראשון "עובד כפי יכולתו" , אך כשזה לא מומש- הכול התפרק. טפילות כלכלית היא גורם מכריע לפערים בממשל דמוקרטי – אנרכי

  2. תודה רבה על התגובה המעניינת. אכן חלקים מן המודל הסינגפורי עונים אבל המכלול בעיתי. לא הייתי רוצה לתת כותרת עם מודל כזה או אחר משום שזה מגביל, מצד אחד ומעורר תגובות מתנגדותמצד שני.
    ברור כי הטבע האנושי מעדיף שוק פתוח ותחרותי אבל זה מוביל לחוסר שוויוניות קיצונית ולצבירת כוח רב מידי בידי מעטים מידי. השוק הפתוח חייב להיות מפוקח עלמנתלתקן עיוותים ולא לאפשר צבירת כוח עודף. לא מעניין אותי אם נקרא לזה סוציאליזם נאור או קפיטליזם חברתי נאור. ברור כי החברה צריכה לאפשר לכמה שיותר להנות מהעושר הכלכלי על מנת להגדיל את העושר והאושר של החברה. זה אפשרי בלי הענקת תוויות ויצירת מחנות אידאולוגים אשר יוצרים מריבות לא רציונליות.

  3. מבין המדינות המפותחות אצלנו הפערים הכי גדולים. מה שאצלנו נחשב הלוקסוס וההצלחה, הוא פחות יבינו כי בחו"ל.

    1. אכן בישראל הפעריםכמעט הכי גבוהים ואת זה חייבים לתקן ומהר!
      אין לנו אתהלוקסוס שאולי יש בארה"ב משום שהיא מדינה גדולה הרבה יותר. ישראל חייבת, הישרדותית לשמור על לכידות וערבות הדדים על מנתלהמשיךלהתקיים כמדינה יהודית ודמוקרתית.

  4. גם המדינה לא עשירה. יש לה גרעון בהיקפים חסרי תקדים. כולם עוצמים עיניים ומקווים שהפיצוץ לא יהיה במשמרת שלהם

    1. אז מה אתה אומר, שלא צריך לתמוךבעניים כדי להפוך אותם ליצרניים יותר ולהעשיר את המדינה?
      עלפי כל המימדים שקיימים המדינה במצב הרבה הרבה יותר טוב משני מיליון הרעבים!

    2. מישהו הגיב לגדעון שניר והתבלבל כנראה- מה שגרם לשי להגיב היכן שלא נדרש
      לגופו של עניין-מדינת ישקראל עשירה למדי, הגירעון הוא נמוך יחסית לשאר העולם המערבי- ארהב לדוגמה היא בחוב לאומי בסד"ג לפחות של התוצר הלאומי שלה, וכך גם יפן עם חוב הכפול מכך וישראל לפני הקורונה הייתה בחוב מחצית מהתל"ג שלה , כך שלא זו הבעיה , אלא אופן חלוקת העושר הנגוע באינטרסים פוליטיים מגזריים מקומיים שאינם מן ההיבט הכלכלי או הסוציאלי הנקי.
      אני מסכים עם שי ש "ישראל חייבת, הישרדותית לשמור על לכידות וערבות הדדים על מנת להמשיך להתקיים כמדינה יהודית" כי לשם כך הוקמה מדינת ישראל!!. היא לא הוקמה כדי לשמר שיטת ממשל ספציפית (כמו ארהב אולי) אם זו אינה מקדמת את המטרה האולטימטיבית. כי שיטת הממשל היא אמצעי להשגת מטרה גבוהה יותר, ולא המטרה בפני עצמה.
      לצערינו- קשה לאמר שיש בישראל דמוקרטיה כפי שאולי שאפו לכך אבותינו, היא יותר אנרכיה חסרת משילות בה איש הישר כעיניו יעשה, ועל כן רב העוני בקרב העם- אבל זה כבר נושא אחר לדיון

      1. בעניין הדמוקרטיה אני בהחלט מסכים שיש לנו הרבה בעיות ודברים לשפר. אבל לגמרי לא מסכים שאין דמוקרטיה – בינתיים. יכול להיות שאם השלטון הקודם היה מצליח להקים ממשלה שוב הפגיעה בדמוקרטיה היתה יכולה להיות אנושה.
        אכן זה נושא למאמר אחר.

  5. יותר מדאיג ממספר העניים זה רמת הפערים. זה פתח למלחמות פנימיות.

    1. אכן זו הבעיה הקשה יותר, הן מבחינת הסובלים מהעוני והן מבחינת הפתרון לבעיה.
      יש בהחלט סכנה שאוכלוסייה זו תתנהג בצורה קיצונית כתוצאה מהיאוש.
      חשוב מאוד לכן לנסותלתקן את הבעיה הקשה הזו.לצערי לא רואה את הממשלה הזו פועלת בכיוון.

  6. איך אתם מסבירים את העובדה שהאזרחים בחרו כל השנים את הממשלה שכל כך עשתה למען הפער בין העשירים לעניים

    1. אכן קשה להסביר את הסוגיה הזו.אבל ישראל איננה ייחודית בתופעה הזו.
      לכאורה מרביתממצביעי הליכוד מצביעים מבחינה חברתית-כלכלית כנגד האינטרסים הברורים שלהם – פרדוקס.
      נראה שההצבעה בישראל בעיקרה היא מדינית-ביטחונים וכן אמוציונאלית.זה עניין למאמר אחר.

  7. איך אתה מסביר שדוקא רבים העשירונים התחתונים חושבים שפה כל כך טוב?

    1. גם זה פרדוקס בעיני. אולי בגלל שאנחנו כל הזמן מקטרים זה מזכך.
      האמת התשובה הזו איננה מספקת. לא ברור לי כיצד אנשים עניים יכולים להיות מרוצים ממצבם.

  8. אני ממש לא מתחבר לעם הבחירה. אני חושב שכבני אדם מוסריים אי אפשר לקבל את הפערים האלה! אני גם חושב שמרבית העניים אינם אשמים במצבם אלה השיטה. בכל מקרה האינטרס של החברה הוא לשנות את המצב לטובת כולם.

  9. לא במקרה יש הרבה תגובותלטווח ארוך זו הסוגיה הכי חשובה שעמה נצטרך להתמודד.

  10. אכן זו בעיה חריפה מאוד שעלולה לערער את יסודות החברה הישראלית. העניין הוא שצריך להכיר בבעיה, במקורותיה ובפתרונות הנחוצים!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך