הלוואה על חשבון העתיד

על ניתוב מושכל של כסף שמגיע מן העתיד אל הכלכלה
תמונה של אליהו
אליהו וידן

יש החוששים מהגדלת היחס חוב-תוצר; יש החוששים להעמיס חובות על הדורות הבאים; יש החוששים לקחת הלוואה על חשבון העתיד – לכל אלו אני אומר: בעתיד אנחנו לא נהיה כאן, אז מה אכפת לנו? ולחלופין, גם הדורות הבאים יעמיסו על הדורות הבאים, הבאים, אז מה אכפת להם? הרי החוב הלאומי אינו אלא שורות של ביטים ובייטים במחשב, או בענן, אז מה אכפת למישהו?

האומנם זה כה פשוט? ההיסטוריה מלמדת אותנו שלפעמים הדבר אכן כה פשוט. במאה ה-20 היטלר הציל את כלכלות העולם. זה אולי לא פולטיקלי קורקט, אבל הכול יודעים זאת. בגרמניה בשנת 1933 היית צריך ללכת למכולת עם מריצה מלאה מארקים, כדי לקנות כיכר לחם. ואז היטלר עלה לשלטון ותוך שש שנים הייתה גרמניה למעצמת-על, שהוכיחה את עוצמתה לכל מדינות העולם. איך היטלר עשה זאת? הוא השקיע סכומי עתק במערכת אוטוסטראדות מפוארת, בתעשיית נשק אדירה ובצבא ענק. ומאין היה לו כסף לכך? הרי הוא קיבל לידיו כלכלה הרוסה וחובות אסטרונומיים מהסכמי ורסאי. מי הלווה לו את הכסף?

התשובה: הוא לווה מן העתיד.

בשנת 1929 התרסקה כלכלת ארה"ב ועימה כלכלת העולם. "השדות המוריקים נשמו והמפעלים הפכו לגרוטאות פלדה" ("ענבי זעם", סטיינבק). במשך עשור הייתה אמריקה מת מהלך. ואז בשנת 1939 גרר אותה היטלר למלחמה בניגוד לרצונה. תוך שש שנים של מלחמה, ובזבוז טריליונים של דולרים על כלי משחית הפכה ארצות הברית למעצמה הגדולה בתבל ובהיסטוריה האנושית. איך היא עשתה זאת? מי הלווה לה את הכסף להשקיע בייצור משחתת אחת ליום? מי בעולם היה יכול אז להלוות משהו למישהו?

התשובה: היא לוותה מן העתיד.

יתרונה הגדול של הלוואה מן העתיד, הוא בכך שהעתיד לא יכול לגבות את החוב, כי הוא – בעתיד. אם הדבר קל כל כך, ואם כולם יודעים זאת, למה לא כולם לווים מהעתיד? ואיך, בעצם, עושים זאת?

והתשובה: עושים זאת על ידי ניתוב נכון ומושכל של הכסף שמגיע מן העתיד אל הכלכלה, באופן שלא יפגע ביציבות המחירים. להלן ארחיב בכמה סוגיות מרכזיות:

כסף – בכלכלה כסף הוא אמצעי חליפין. בחיים – מעט כסף הוא אמצעי חליפין, הרבה כסף הוא כוח. בעת כתיבת שורות אלה, שוויו של ג'ף בזוס הוא 193.1 מיליארדי דולרים; הוא אינו נזקק למיליארדים הללו כאמצעי חליפין, אין לו מה להחליף, הוא מסודר טוב AS IS. כספו הוא כוחו, וכל המרבה הרי זה משובח.

יציבות מחירים – יציבות מחירים היא התנאי לקיומו של מטבע כסף כלשהו כאמצעי חליפין ו/או כאמצעי של כוח. היציבות נובעת מאמון הציבור כי המטבע ישמור על ערך קבוע לאורך זמן. האמון נובע מהיציבות. דבר אין לאמון או ליציבות עם כמות הכסף המודפסת ברגע נתון על ידי בנק מרכזי כלשהו, או עם יחס חוב-תוצר כזה או אחר. יציבות המחירים היא פועל יוצא של איזון בין ביקוש להיצע; ולא של כל דבר אחר. כאשר סך הביקושים גדול מסך ההיצעים במידה ניכרת ולאורך זמן אז  המחירים עולים, ערך הכסף יורד והכלכלה מתרסקת. כאשר סך ההיצעים גדול מסך הביקושים במידה ניכרת ולאורך זמן אז המחירים יורדים, המטבע מתחזק, עסקים נסגרים, האבטלה גוברת והכלכלה מידרדרת. הכלכלה צומחת ומשגשגת כאשר סך הביקושים גדול מסך ההיצעים, בשיעור קטן ויציב לאורך זמן. וזאת ללא קשר ליחס חוב-תוצר.

ביקושים – הביקושים, או תמונת הראי שלהם – המכירות, הם החלק החשוב והעיקרי של כל בית עסק שאינו מלכ"ר, יהא זה גידול ירקות, ייצור רהיטים, פיתוח תוכנות, או מתן שירותי הסעדה. ללא מכירות העסק מת, יהיו מוצריו מוצלחים ומנהליו מוכשרים ככל שיהיו. כאשר יש ביקושים – פורחות המכירות. כאשר הכלכלה במשבר (למשל: עקב מגפת הקורונה) הביקושים יורדים; יש לנקוט צעדים תומכי ביקושים, וזאת, באופן זמני, מבלי לחשוש מהגדלת החוב הלאומי, לאמור: לקחת הלוואה על חשבון העתיד.

הגדלת הביקושים – עידוד הביקושים על ידי הממשלה יכול שייעשה בדרכים הבאות:

א.   הגדלה דרסטית של קצבת הבטחת ההכנסה: הגדלת קצבת הבטחת הכנסה תגדיל את הביקושים, ועל הדרך תקטין את אי-השוויון ותעלים את העלבון שיש בקצבה ברמתה הנוכחית. ההגדלה תהיה בשיעור שיספיק למחיה מינימאלית בכבוד, אך לא יאפשר חיסכון. ההוצאות על צריכה חוזרות אל הכלכלה ומקדמות אותה. חיסכון, לעומת זאת, נותן כוח בידי החוסכים, אך לא יוצר ביקושים. אין זה מן הראוי להעניק כסף של משלם המיסים לנזקקים, כדי שייצרו כוח לעצמם; לשם כך עליהם להשתתף בכוח העבודה.

ב.   העלאה דרסטית של שכר המינימום: העלאת שכר המינימום תקטין את אי-השוויון ותתרום לביקושים. את שכר המינימום יש להעלות לרמה שתאפשר מחיה מינימאלית בכבוד, אך לא תאפשר חיסכון, שכאמור נותן כוח בידי העובדים ולא תורם לביקושים. כדי לחסוך יש להתקדם בסולם הדרגות או ברמת התפקידים. העלאת שכר המינימום תתרום לכלכלה בטווח הארוך; עם זאת, היא תפגע באופן מיידי בעסק הבודד; ועל כן היא צריכה להתבצע בהדרגתיות, בנחישות וברגישות.

ג.    כיסוי הגירעון האקטוארי: אם המגמות הקיימות תימשכנה, בעוד כשלושים שנה יקרוס הביטוח הלאומי. הפתרון הנבון והנכון הוא הגדלת התשלומים לביטוח הלאומי, עובד ומעביד כאחד. חסרונו של פתרון זה בהיותו, למעשה, מס נוסף. מס הוא פתרון נחות גם פוליטית וגם כלכלית, מאחר שהוא חונק ביקושים. הפתרון המטופש והמקובל על מדינות העולם (וגם על ישראל, כמובן) הוא העלאת גיל הפרישה. העלאה זו  היא שילוב של שני תהליכים הרסניים, וזאת בתקופה של טכנולוגיה המשתנה בקצב מעריכי, שתגרום לירידה כוללת בדרישה לכוח אדם ובוודאי לכוח אדם מבוגר. התהליך הראשון: הוספתם לכוח העבודה של זקנים שנמצאים בשפל, שאף הולך ומעמיק, ביכולתם הקוגניטיבית, ובשיא של עלותם למקום העבודה; וכתוצאה מכך, התהליך השני: מניעת כניסתם לכוח העבודה של צעירים שנמצאים בשיא, ההולך ומשתדרג, של יכולתם הקוגניטיבית ובמינימום של עלותם למקום העבודה.

יש לבחור בפתרון הנכון והנבון. הזקנים יֵצאו לפנסיה ויתרמו לכלכלה בייצור ביקושים. הצעירים ילכו לעבוד ויתרמו לכלכלה בייצור היצעים. עד שיבשיל המועד להעלאת התשלומים לביטוח לאומי, יכוסה הגירעון על ידי הדפסת כסף, לאמור: הלוואה על חשבון העתיד.

היצעים – הגדלת הביקושים אפשר שתיעשה במהירות יחסית, במשיכת קולמוס ממשלתית, מה גם שהיא תהיה פופולארית (או פופוליסטית). הגדלת ההיצעים, לעומת זאת, תלויה בהחלטות פרטיות של מאות ואלפי בתי עסק שיתארגנו לספק את הביקושים הגוברים. כאן נכנסים לתמונה "נערי האוצר". הם יידרשו לתאם את קצב הגדלת הביקושים עם זה של הגדלת ההיצעים, באופן שיישמר האיזון הנכון, תוך התרחבות המשק על פי היעד שייקבע. לשם השוואה, גידול התמ"ג בשלושים השנים האחרונות, בממוצע לשנה, היה בארה"ב כ-2.5%; בישראל כ-4.0%; בסין כ-9.0%.

לסיכום, אני טוען שאל לנו לפחד מהלוואה על חשבון העתיד.

הטבלה שלהלן מעידה על הקשר, או חוסר הקשר, בין חוב לאומי לביצועי הכלכלה, במדינות נבחרות:

מדינה          יחס חוב לאומי לתמ"ג (%)           תמ"ג לנפש (US$)

יפן                           238                                42,928

ונצואלה                    214                                1,542

יוון                           174                                16,973

מוזמביק                   124                                 425

ארה"ב                     107                                 68,309

צרפת                       97                                   44,995

מצרים                      87                                   3,832

בריטניה                    86                                   48,344

זמביה                      80                                   974

אירלנד                     62                                   94,556

פינלנד                     60                                   54,330

ישראל                     59                                   47,602

גרמניה                    56                                   51,860

סין                          55                                   11,819

תימן                        54                                   754

דנמרק                     33                                   67,218

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

28 תגובות

  1. אתה באמת מתכוון שאפשר להכנס לעוד ועוד הלוואות ואין מה לפחד? זה לא אחראי!

    1. דגש כל עוד נשמר האיזון בין ביקוש להיצע. השמים הם הגבול.
      ראה מה קרה עם חריגות התקציב של ביבי בעקבות הקורונה.
      זה היה אמור לגרום לשואה כלכלית. בפועל- הכלכלה לא הרגישה שיש קורונה.
      מאיפה לקח את הכסף? מהעתיד.
      זה גם מה שעושה בידן עם תקציב 3 הטריליונים שהוא מעביר. כאשר הוא בגרעון
      תקציבי ענק. מאיפה הוא לוקח את הכסף? מהעתיד. הכל בסדר. רק לשמור על האיזון הקדוש

      1. ציניק חקר
        הייתי עושה זאת ברצון, למרות שאתה/את ציניק.
        אבל הלוואה מן העתיד היא פררוגטיבה של הממשלה ושלה בלבד.
        יש לה את המדפסת של בנק ישראל
        שנה טובה

  2. כמובן,
    זה מה שעשה ביבי בתקופה ללא תקציב, שפך כסף לכלכלה
    והכלכלה לא רק שלא קרסה אלאל ששגשגה.
    כך עושה בידן בארה"ב עם תקציב 3 הטריליונים

  3. האם "אחרינו המבול" זה חשש מופרך?
    הנדרוש בעצת בעלת האוב מעין-דור?

    "ובמעגל הקסמים, בגופרית משוח,
    שם יעמוד המלך, לא לבו ינוח.
    ויזכר המלך את גבע ועלומיו,
    אביב חלדו, טרם יקדרו עוד שמיו.
    ותמונות מרהיבות עיניו תחזינה:
    כר נרחב יופיע, ופרות תרעינה.
    ותכלת רום שחק, גם ריחות עדנים.
    אל תחת צל אלה, חסן כאלונים.
    שם שלו ינוח הרועה העלם,
    ולנגדו ירקדו הבקרים בתלם.
    אך שלווה ונעם, אך יפעה והדר…
    מה נעמו צלצלי פעמון העדר!
    (בעין-דור – טשרניחובסקי)

    התסקיר ברור ובהיר וערוך ומוקפד, אבל רק בעלת האוב/עוב אולי תנחנו בנתיבי העתיד
    אבל בעלת האוב היא כבר בעלת-עוב וכבר לא עובדת במשרד האוצר או משרד ראש הממשלה.

  4. למר אליהו וידן
    האמת – אני קצת מתפלא על מאמרך.
    היטלר לא הציל את כלכלת העולם. ההפך הוא הנכון. הוא הכין את גרמניה למלחמה ע"י דיקטטורה על חשבון העם הגרמני.
    במלחמה ההוא שדד כמעט את כל אירופה והרג כ- 60 מיליון בני אדם. ההרס בגרמניה ולא רק בה היה בממדים ללא תקדים.
    ארה"ב לא הצטרפה למלחמה ב- 1939. פרל הרבור הופצצה ב- 31 בדצמבר 1941. רק אחרי זה (קרוב ל- 3 שנים) ארה"ב הצטרפה למלחמה.
    כאשר ארה"ב הצטרפה למלחמה היציאה מהמשבר הגדול כבר הייתה בעיצומה.
    אתה מתייחס בטבלה המעניינת והנכונה שהבאת בסוף המאמר לשני משתנים: תמ"ג ויחס חוב לתמ"ג.
    למעשה הנתונים שבטבלה מושפעים מהרבה יותר משתנים. על זה צריך לכתוב סדרת מאמרים נפרדת. את זה יודע כל מי שלמד קורס במקרו-כלכלה.
    ולגבי המימון על חשבון העתיד – אחיתופל היה נהנה לקרוא המלצה זו. אפשר לקיים מדיניות כלכלית כזו לתקופה קצרה בלבד. גם לא בכל מדינה.

    1. למר דגני שלום,
      ראשית, הרשה לי להודות לך על ההתייחסות. אני תמיד פתוח לוויכוח טוב.
      כולם יודעים על ההרס שהיטלר זרע; ושהוא היה דיקטטור, גם בלי קורס במקרו כלכלה. אבל הוא לא היה קומוניסט, הכלכלה הייתה כלכלת שוק והיא הייתה חזקה דיה כדי לשרוד מ- 1933 כמעט עד סוף המלחמה, לבדה מול העולם. אני ניצול שואה, כך שאל תחשוד שאני מחבב את היטלר. אבל צריך לראות את האמת הכלכלית מתוך הזוועה.
      ארה"ב אמנם נכנסה למלחמה בדצמבר 1941 אבל היא פרנסה את בריטניה ואחר כך את רוסיה במסגרת החכר והשאל From day 1.
      ביחס התאוששות של ארה"ב במסגרת הניו דיל של רוזוולט- היא הייתה זניחה ומקרטעת, עד תחילת המלחמה, אף כי בפולקלור האמריקני מייחסים לה רבות. הפריצה הכלכלית החלה עם תחילת המלחמה הרבה לפני פרל הרבור.
      מעבר לכך, הייתי שמח לשמוע את התייחסות לטיעונים עצמם. ככלל אצבע, אם צריך בשבילם סדרת הרצאות- הם כנראה לא שווים הרבה.

      1. מר אליהו וידן הנכבד,
        אינני מתכוון להיכנס לוויכוח טוב (כפי שהנך כותב) אולם מכיוון שביקשת התייחסותי ל"טיעונים עצמם" אבקש להעמיד מספר דברים על דיוקם:
        1. היטלר תכנן לשדוד את אירופה בתכניתו לכבוש "מרחב מחיה" (LEBENSRAUM) כדי לתמוך בכלכלה הגרמנית. את התאוריה לעניין זה הוא כבר
        פרסם ב- "מיין קאמפף" עוד לפני עלייתו לשלטון ב- 1933.
        2. תכנית החכר והשאל (LEND-LEAD) לא התבצעה מ DAY- 1 (כפי שהנך כותב). החוק שאפשר לנשיא להפעיל את התכנית התקבל ב- 11 במרץ
        1941 והתייחס לבריטניה בלבד. רק 4 חודשים לאחר מכן, ב- 13 ביולי 1941 נחתם ההסדר שאפשר הפעלת התכנית כלפי בריה"מ.
        3. המשבר ב- 1929 החל בארה"ב כתוצאה מחוסר יכולת של פירמות לעמוד בהתחייבויותיהן (אולי בשל מימון מהעתיד?) ב- 1932 נבחר בפעם
        הראשונה לנשיאות ארה"ב מר רוזוולט. הוא יזם את ה"ניו דיל" והחל מ- 1933 החלה כלכלת ארה"ב לשוב בהדרגה לאיתנותה.
        4. לגבי הטיעונים עצמם: ראשית, כפי שביקשת" הרי כלל אצבע – אין ארוחות חינם. וכן במקום סדרת ההרצאות אני מבקש להפנות אותך
        לגדולים ממני: סמואלסון, מבוא לכלכלה, פרקים ט'-י"א, וכן סטיגלר, תורת המחירים פרק 16 העוסק בשיווי משקל כלכלי.

        1. שלום יצחק דגני,
          ביחס להעמדת הדברים על דיוקם, אני מניח שאתה צודק, אבל זה לא העניין.
          להלן העתק מתשובתי לחבר בשם ישראל, אולי זה יסייע להבהרת הנקודה ואולי זה רק יבלבל.

          ישראל, לא תפסת את הפרינציפ. הריבית תגיע מהמקום שממנו הגיעה הקרן- מהעתיד. אין גבול למספר האפסים שאפשר לרשום ברשומות המחשב שמנהלות את העתיד. זה לא מה שקובע את יציבות המטבע.

          אתה מקבל שטר של 100 שקל שהממשלה התחייבה שתוכל לקבל עבורו טובין ב- 100 שקל. למה שתאמין לממשלה, הרי כולם מושחתים או מטומטמים או שניהם? ראשית זה לא נכון, הם אנשי מקצוע; שנית, אתה תאמין להם רק אם תיכנס לסופר ותקבל טובין ב- 100 שקל עבור אותו שטר; רק אז וללא קשר למספר האפסים בחוב הלאומי; וללא קשר אם היו חריגות מהתקציב או לא. בוונצואלה אתה נכנס לסופר ומקבל קדחת עבור שטר של 100 זלוטי, או 1000 בוליברס.

          תשאל, אז למה צריך תקציב? התקציב, החשבונות הלאומיים, הוצאות הממשלה, תקבולי המיסים, ההלוואות וההשקעות- אלה הכלים שבעזרתם 'נערי האוצר' יוכלו לפקח על יציבות המחירים, על הביקושים ועל ההיצעים. שזה קונץ לא קטן, בהתחשב בכך שיש מיליוני צרכנים, מאות אלפי בתי עסק, עשרות אלפי מוסדות- שמייצרים ללא הרף ביקושים והיצעים. כדי לנצח על התזמורת הזאת דרושים מקצוענים אמתיים. וישנם כאלה, גם בממשלות הימין וגם בממשלות השמאל.

          הטעות של המקצוענים ושל כולנו, היא שאנו רואים בעמידה בסעיפי התקציב והקטנת החוב הלאומי- איזה מטרה מקודשת בפני עצמה, כאשר זה בסך הכל אמצעי לשמירת יציבות המחירים.

          לדוגמה: שנתיים ללא תקציב באשמת ביבי, וחריגות איומות, היו אמורים להביא שואה כלכלית. זה לא קרה. לביבי היה שכל (טיפש הוא לא) לשלם חל"ת בנדיבות. מה שאפשר למלצרים לייצר ביקושים כאילו הם ממשיכים לעבוד, והכל בא על מקומו בשלום, הכלכלה המשיכה לשגשג.

          כדוגמא הפוכה ורעה מהיום ממש- הרעבת בתי החולים בגלל סעיפים תקציביים מטופשים, כך אני מניח. תנו לבתי החולים את הכסף שייצרו ביקושים לעובדים ולציוד ויטפלו בחולים בשקט. על תדאגו לסעיפי התקציב- זה ימריץ את הכלכלה והעתיד ידאג לעצמו.

          1. למר אלי וידן היקר
            בקשר להעמדת הדברים על דיוקם אתה מניח שאני צודק. ברור שאני צודק וזה בעצם לא רק העניין אלא עיקר העניין.
            כשאתה בונה טיעון ומסתמך על עובדות היסטוריות שגויות כמובן שהטיעון שלך שגוי. לא במקרה הפניתי אותך למקורות.
            הליכה בכיוון שאתה מתווה הנה מתכון בטוח לקטסטרופה. ראה כלכלת הליכוד של שר האוצר הדילטנט שמחה ארליך.
            ומה – אסור לציבור הפלבאים לחסוך? בוא נסגור את הוויכוח. אמרת את דברך. ישפטו הקוראים בעצמם.

        2. מר יצחק דגני הנכבד,
          אף אני ברצוני להעמיד דברים על דיוקם, לפי המספור של טענותיך:
          1. סיפורי היטלר, "מרחב מחיה" ומיין קאמף- מקומם ביום השואה ולא בטיעון כלכלי.
          2. ארה"ב נכנסה לכלכלת מלחמה – from day 1, ללא קשר ל"החכר והשאל", להלן אינדקס נתוני התפוקה התעשייתית הרלוונטית, לשנים 1940 ו- 1941, כאשר שנת 1939=100
          1940 1941
          מטוסי קרב 245 630
          תחמושת 140 423
          כלי שיט, אניות 159 375
          אלומיניום 126 189
          גומי 109 144
          פלדה 131 171
          3. הניו דיל היה הצלחה תקשורתית וכישלון כלכלי. בשנת 1938 היה שיעור האבטלה בארה"ב – 19%. בשנת 1944 ירד השיעור ל- 1%.
          4. לגבי הטיעונים: סמואלסון הגדול, לו היה חי היום, היה מוסיף לספרו נספח בשם "הלוואה מן העתיד", ומביא כדוגמא אולטימטיבית את כלכלת ארצות הברית ב-WW2, שהוכיחה שיש ארוחות חינם: כל הטריליונים שהושקעו בכלי משחית, ויצרו רק הרג והרס ללא תקדים, תוך חריגות תקציביות מחרידות- הביאו את ארה"ב לשגשוג הגדול בתולדותיה.
          תודה על תשומת הלב

  5. בקיצור, כל התאוריות הקלאסית של הכלכלה הסתברות כלא מציאותיות

  6. אלי יקירי,
    מאמר מאלף.
    אם ההיגיון הזה היה עומד לרשותך כשהיינו ילדים, היינו חוסכים חודשים של פירוק הגדר כדי לבנות מטוס.
    כל טוב ושבת שלום,
    צפל.

    1. צפל יקירי
      או מוטב, יצחק'לה,
      מי יתנני מפרק גדרות ובונה מטוסים.

  7. לאלי ישר כח
    מאמר מאלף ונותן השראה. מקומך עם מובילי הכלכלה ולא עם הגימלאים

  8. לאלי
    הנושא שאני חולק עליך הוא ענין העלאת
    שכר המינימום. אתה טוען שצריך להעלותו לדרגה שתתן רמת חיים בכבוד. מה זו רמת חיים בכבוד ומי יחליט מה הם הסטנדרטים של חיים בכבוד. האם זה רק ביטחון תזונתי ובריאותי או אולי גם מגורים ברמה מסוימת.
    ובאשר לחיסכון: זוג צעיר עובד וחוסך לקניית דירה, רכישת דירה מפעילה את הכלכלה. האם גם חיסכון כזה הוא יצירת כח ?

    1. היי דני,
      לגבי מחייה בכבוד, ישנם כל מיני מדדים שקיימים, או שיפותחו על ידי כלכלנים, סוציולוגים וסטטיסטיקאים. בתור דוגמאות מהמותן: סף העוני ועוד 10%, רמת חיים חציונית חלקי שניים ועוד כהנה וכהנה.
      כל סכום, מעל "מחייה הוגנת", נחשב, לצורך הדיון, לחיסכון והוא "יצירת כוח", וזה דבר בהחלט חיובי, אבל לא על חשבון משלם המסים. עם זאת מדד "המחיה בכבוד" כולל, כמובן, גם מרכיב מגורים. בפועל, כל בית אב, יכול להצטמצם בדברים מסוימים כדי לחסוך לדירה, וזה בסדר, מבחינת המשחק הווירטואלי שלנו.
      בכל מקרה, הדברים מורכבים.

  9. הלוואה היא סיכון
    ולקיחת סיכונים ללא ניהול סיכונים חכם ומבוסס מוביל ברוב המקרים לבעיות קיומיות

  10. בתור פרובוקציה או מעודד מחשבה זה טוב
    בתור תאוריה חדשה- לא כל כך

  11. אליהו וידן כתב הרבה דברים לא מדוייקים וגם חלק מן המגיבים כמו דניטל הארט שהסיק מן המאמר שכול התיאוריות הכלכליות "הקלאסיות " אין תוקף. אינני מתכוון לתקן את כול השגיאות על עובדות היסטוריות בדברים של וידן ובדברי המגיבים, " חבל לכתוב שגיאות – תבדקו בספרי היסטוריה טובים !!! מה שנוגע ללב העניין מתי גרעון בתקציב מועיל מאד (כמו במצב בשנה שעברה והשנה !) ומתי הוא מזיק . תבדקו בספר טוב על מאקרו כלכלה או תיקחו קורס במבוא לכלכלה באוניברסיטה טובה. ותלמדו על החידוש החשוב של John Maynard Keynes ואחרי זה אפשר להמשיך.

    1. אליהו בורוכוב שלום,
      "הטעויות ההיסטוריות" הן עניין של הערכה לא של עובדות והן נועדו, כמובן, לגרות. והצליחו. את העובדות כולנו מכירים. הפנייה לספרי לימוד במקום לטעון לגופו של עניין- זה לא לעניין. במקום לשלוח אותנו למבוא לכלכלה ולקיינס – תמצא טעות בלוגיקה שלי. אם צריך לקרוא הרבה ספרים לשם כך- זה סימן שהלוגיקה שלי כנראה די בסדר.
      תודה על תשומת הלב

  12. ומה קרה עם יוון כאשר לקחה חובות מעל לסביר לפיתוח תשתיות וכדומה?

    1. הרשימה נועדה לענות בדיוק על שאלה זו,
      אין לי מה להוסיף על מה שנאמר, אם כי כנראה זה לא היה כל כך ברור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך