מי מפחד משד האינפלציה

מהו יעד האינפלציה הנכון
תמונה של אודי
פרופ' אודי מנור

כותרת באחד מהעיתונים הכלכליים כמעט הקפיצה אותי מרוב שמחה ותקווה. "לראשונה מזה עשרים שנה", כתוב שם, "בנק ישראל שוקל לשנות את יעד האינפלציה". הללויה, התנגנה מנגינה בלבי, ובהתרגשות גדולה פתחתי את הקישור, רק כדי לגלות שכל מה שעומד לעשות נגיד בנק ישראל הוא לבטל את המדיניות המאפשרת גמישות בקביעת יעד האינפלציה לטווח של בין 1% ל-3%, ולאמץ מדיניות קבועה של יעד אינפלציה בן 2%. איך אומרים בהקשר אחר? "הים אותו הים" וכן הלאה.

לא משנה מה מתרחש במציאות. לא משנה מה נלמד ברחבי העולם אחרי המשבר הפיננסי של 2008, שהיה כל כולו כשלון מהדהד ומוחלט של גישת כוחות השוק, והביא לא רק להלאמת (כן, הלאמת!) בנקים בארה"ב (בארה"ב!!), אלא גם למדיניות של הרחבה תקציבית חסרת תקדים. לא משנה מה תרמו תיאורטיקנים כמו שטיגליץ, צ'אנג, מצוקאטו ורבים אחרים. אצלנו, אומת הסטארט-אפ היצירתית, מדינת עם הספק, הכלכלנים הבכירים אינם מתפעלים לא מתמורות במציאות ולא מתמורות במחשבה הציבורית.

כמה קל למכור את האינפלציה כאילו היתה הסטרא-אחרא בכבודה ובעצמה. כמו בספר הילדים הידוע של אפרים סידון, האינפלציה היא אותה "החומה" – וכולם משתתקים באימה. "האינפלציה!!" גוועלד. ואם למישהו יש חלילה ספק שמדובר בצרה האיומה ביותר שמרחפת מעל תהום ומאיימת לגרור לתוכה את האנושות כולה, מיד שולפים הדמגוגים או העמארצים את הדוגמאות של ויימאר מלפני 100 שנה, או את האינפלציה המהוללת של 1984.

מה זו בסך הכול אינפלציה, ואם היא כל כך איומה מדוע לאפשר לה אפילו שיעור של 2%? ובכן, אינפלציה במונחים מילוליים היא פשוטו כמשמעו – גדילה. כשילד בריטי רוצה להגדיל את הכדור הלא-מנופח שקיבל ליום ההולדת שחל במקרה בדיוק ביום שבו שיחקה הנבחרת בגמר היורו 2020, הוא מבצע פעולה של אינפלציה. הוא מכניס אוויר אל תוך הכדור והכדור גדל בהתאם.

הכלכלה גדלה בכל שנה משתי סיבות ברורות: א. הגידול במספר התושבים. ב. הגידול בדרישות של בני האדם בתחום רמת החיים. בישראל שני הנתונים הללו מביאים אוטומטית ליעד אינפלציה מינימלי של 3.5%. כל מספר מתחת לזה פירושו דיכוי עקרוני של הכלכלה בישראל. כיצד מתבצע הקסם הזה? כפי שאת ניפוח הכדור של הילד ניתן למנוע על ידי יצירת סתימה מכוונת במשאבה או בנקודת החיבור, או על ידי ניקוב חור במעטפת הכדור או בריאות של הילד, כך מניעת אינפלציה טבעית של 3.5% ניתן לבצע בכל אחת מהדרכים הנמשלות המתבקשות: פגיעה בציבור בשלל דרכים, כמו למשל קיצוץ בתקציבי רווחה, קיצוץ בהשקעות בתשתיות, קיצוץ קיצוץ קיצוץ קיצוץ.

הילד הבריטי יבכה בסופו של דבר (או ימות, אם השיטה לדכא את האינפלציה אצלו הייתה ניקוב חור בריאות שלו), אבל בישראל הציבור ימשיך להתנהג כאותו קתולי מימי הביניים שהכומר הממולח מכר לו אינדולגנציות תמורת מקום בעולם הבא: יפחד וייבהל מכל מלומד-מעונב שכל מה שהוא יודע לומר זה את מה שהוא למד בשנה א' במבוא לכלכלה בשיטת מילטון פרידמן. ובעניין מילטון פרידמן, נגיד בנק ישראל לא יגלה לציבור מה אמר פרידמן בשעתו על האינפלציה: "מיסוי רגרסיבי ללא חקיקה". ומה שפרידמן אמר על האינפלציה נכון גם למדיניות יעד-האינפלציה: ריסון הביקושים, הקיצוצים בכל תחום שלא-לצורך, ההימנעות מהשקעות ומעל לכול קביעת מחיר אשראי – ריבית, בשפה המוכרת – מופקע, משרת בדיוק את אותם אלו שפרידמן כתב עבורם, דיבר עבורם וניהל מדיניות כלכלית לטובתם. לא, לא ציבור העובדים, השכירים והעצמאים של שמונת העשירונים התחתונים, אלא מעמד המולטי-מליונרים, אלו שבחסות מדיניות בנק ישראל הכניסו לכיסם, ב-20 הדקות שעברו מאז שהתחלתי לכתוב את המאמר הזה, בערך 10,000 ש"ח.

אז מה אתה מציע? אני שומע את שלושת קוראי המאמר הזה חושבים בקול רם. אני טוען שיעד אינפלציה לא יכול להיות פחות מ-4%. השקעה בתשתיות מכל הסוגים איננה הוצאה כי אם הכנסה עתידית. היטיב לנסח זאת קפיטליסט אמיתי, בנג'מין פרנקלין, כשאמר לפני 250 שנה: "אגורה של מניעה שווה שקל של תרופה". באנגלית זה נשמע עוד יותר טוב. וחשוב מכול, ובפראפרזה על אמרה המיוחסת לשארל דה גול על חשיבותה של הפוליטיקה: "הכלכלה היא עניין חשוב מדי מכדי למסור אותה בידי כלכלנים". למי כן? לנציגי ציבור עם שכל ישר. לא חסרים כאלו באומת הסטארט-אפ ובמדינת עם-הספר.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

  1. כנראה כלכלה זה לא מדע מדוייק. האם הירידה התלולה במחירים של מוצרים אלקטרונים כגון מסכי LC, אמצעי אכסון נתונים, מחשבים, וכו' האם זה מראה על נסיגה כלכלית? האם ירידת המחירים של פנלים סולרים ומתקני התפלת מים קשורות בקיצוצים כלכליים? בעתיד סביר שמחירי המצברים למכוניות החשמליות ירדו פלאים ומכונית חשמלית תעלה כמו מכונת כביסה אז אודי מנור יפסוק שתעשיית המכוניות נמצאת בנסיגה. כל הדוגמאות האלה מסבירות מדוע אין אינפלציה. שכר דירה עולה, דירות עולות, שרותים עולים, מזון עולה, חומרי גלם עולים אך כל מה שקשור עם טכנולוגיה יורד והאיפלציה יכולה להיות אפסית ובכל זאת המשק מתקדם. בעייה נוספת היא התייעלות. ההתייעלות כרוכה לעתים בהשקעות, למשל הכנסת רובוטיקה אבל אחר כך התפוקה עולה וההוצאות השוליות יורדות כך שהמחירים יורדים. האם זו נסיגה כלכלית? דוגמה נוספת ל"דיכוי" האינפלציה זה הורדת מחירי הגז הטבעי במהלך מתקדם של ניצול המאגרים החדשים האם זוהי נסיגה כלכלית? ולבסוף, גורם נוסף הוא שער המטבע. "לצערנו" השקל מתחזק ומחירי היבוא מוזלים – עוד מכה לאינפלציה- האם זה סימן לסטגנציה?

  2. מסכים מאוד עם המאמר. אינפלציה איננה בעיה, אם היא מבוקרת ונשלטת.

  3. כל מה שכתבת גיורא היקר נקרא 'פעילות כלכלית', או אולי 'מיקרו כלכלה'. יעד האינפלציה הוא מרכיב במדיניות מאקרו כלכלית. בקיצור, בזמן שאני כתבתי על חתולים, אתה התווכחת על חמניות. חתולים זה יופי, גם חמניות, אבל הקשר בין חתולים לחמניות קלוש בכלל ובפרט. שא ברכה.

    1. יש לי הצעה לבטל את ההתחממות הגלובלית בישראל בלבד. נשנה את יחידות הטמפרטורה בישראל ונוריד כל שנה מעלה אחת. כלומר אם הטמפרטורה הממוצעת חודש אוגוסט בתל אביב היא כיום 26 מ"צ תוך שבע שנים היא תהיה רק 19 מ"צ כמו במוסקבה ונרגיש הרבה יותר נוח בקיץ. זה מה שקוראים מקרו כלכלה – שינוי סקלת המדידה.

  4. אסור להיות לא ריאלי ולשאוף לאינפלציה אפס. מצד שני אסור גם להתיר אינפלציה גבוהה מידי. צריך כרגיל למצוא את גרך המלך. כל מקרה, כל מדינה, כל שנה, לגופו של עניין

  5. האם בעצם לא מדובר במינוף?
    ומינוף מעבר לפרופורציה מסויימת ומבלי ביסוס בהיקף סביר עלול לקרוס

  6. אודי מנור הנכבד,
    אפשר להסכים אתך או לא להסכים אתך על מספר "אקסיומות" שהבעת בכישרון רב במאמרך. אפילו אפשר לטעון שחתולים יכולים להסתתר בין צמחי החמניות, כך שיש קשר ביניהם. אולם על דבר אחד במאמרך יש לחלוק – על הקביעה שישנם נציגי ציבור עם שכל ישר באומת הסטרט אפ. עצם העובדה שמישהו או לעניינינו מישהי (נמל תעופה בת גוריון) הופכים לנציגי ציבור זו כבר הוכחה שאין להם שכל ישר. רוצה דוגמאות: מואטי לוועדת חו"ב, זנדברג לאיכות הסביבה, מרענה כמחליפה בוועדת חו"ב, סמוטריץ' שדפק לביבי את השלטון – בוודאי אתה יכול להביא דוגמאות נוספות.

  7. משך השנים הרבות דיברתי בעולם למדתי שהעמדה שאתה מייצג כאן היא הנכונה.

  8. רוב הפרשנים אינם בעצם פרשנים. הם מנתחים לאחר מעשה. וזה לא פרשנות. הנה בא פרשן ואומר מה צריך לעשות. ימים יגידו אם צדק או לא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

צילום של מירב

אכזבה

פוסט-ציונות ופוסט-יהדות של מפלגת מייסדי המדינה

תמונה של גד

הזדמנות

שיר על חיים כאן ועכשיו