האסטרטגיה המכוערת של "השוק השבוי"

על הניצול המונופוליסטי הציני של הצרכנים
תמונה: pixabay

לאחרונה מתפשט גל מחאות חדש בנוגע למחירים המופקעים בנתב"ג, נמל התעופה הלאומי של ישראל. הזכיינים בנתב"ג גובים מחירים מטורפים על שירותי מזון בדלפקים, תוך ניצול המונופול שלהם במתחם הסגור של שדה התעופה. לנוסע הישראלי אין כל ברירה, הוא תקוע בתוך שדה התעופה, לעתים ממתין שעות לטיסה (במיוחד לאור בדיקות הביטחון ומספר אין-סופי של תחנות בידוק בדרכו אל שער היציאה לטיסה) ונאלץ לרכוש לעצמו ולבני משפחתו את מוצרי השתייה והמזון בדלפקי הזכיינים במחירים מופקעים שלכאורה מגלמים מאות אחוזי רווח לזכיינים.

בכל מקום שבו יש מונופול נוצר שוק שבוי (captive market) שבו המונופול נהנה מבלעדיות מוחלטת ללא תחרות, ומשתמש בה לניצול הצרכנים השבויים ולהשאת רווחיו למקסימום האפשרי, בדרך כלל ברמת שירות ירודה כי לצרכן בעצם אין כל ברירה. נתב"ג אינו היחידי המשתמש באסטרטגיה מכוערת זו, ובעצם בכל פלח שוק שבו פועל זכיין מונופוליסטי ניתן להבחין בתופעת הנצלנות הצינית הזו.

מוכרת לכולנו רמת המחירים המופקעים בקיוסקים של בתי הקולנוע שבהם מוכרים פופקורן, שתייה קלה, קפה וכדומה, במחירים הגבוהים פי שניים ופי שלושה מהמחירים הרגילים מחוץ לתחומי הקולנוע, ומלווים באיסור מחוצף של הנהלות בתי הקולנוע להכניס דברי מזון ושתייה שנרכשו מחוץ לאולם. לאחרונה החלה רשת "קופיקס" למכור ספל קפה במחיר של 4 שקלים בלבד, ולטענתה היא מרוויחה. אם כך כמה מרוויח הזכיין בנתב"ג או בקיוסק בקולנוע כשהוא מוכר את אותו קפה ב-18 שקלים…?

גם בדואר ישראל תבחינו בשוק שבוי של עשרות צרכנים הממתינים בסניפי הדואר זמן רב מדי לצורך רכישת בולים, קבלת דואר רשום או שליחתו, ולמרות ההמתנה הארוכה בצפיפות המעצבנת, אין להם כל חלופה – הם פשוט שבויים של הדואר.

לא חסרות דוגמאות נוספות במשק הישראלי: רכבת ישראל מרכזת כח מונופוליסטי ומתייחסת לציבור הנוסעים כשוק שבוי הנתון לגחמותיהם של מנהליה ושל עובדיה, ומציגה השבתת קווים, איחורים בלוחות זמנים ותחזוקה ירודה של קרונות. החלופה של הנוסע המצוי היא גרועה יותר – רשת האוטובוסים שאף היא סוג של מונופול. גם מונופול הנמלים הפך מזמן את היבואנים והיצואנים לשוק שבוי שלו, ומתעלל בהם כראות עיניו בהשבתות חדשות לבקרים, תוך גרימת נזקים כלכליים אדירים. לאחרונה אף נחשפו חשדות בגריפת מיליונים באמצעות שוחד וכופר למיניהם.

ועוד לא מנינו את חברת חשמל, רשות מקרקעי ישראל ומונופולים אחרים המתעללים בנו, הצרכנים, כמעשה יום ביומו. איך הפכו המוני הצרכנים בישראל למחנה שבויים אחד גדול? האם זו גזירה משמיים? ממש לא. כבר נוכחנו איך באבחת החלטה אחת של השר לשעבר כחלון קרס כל מונופול הסלולר, שחלש על שוק של מיליוני צרכנים שבויים. מי בעצם יוצר את השוק השבוי במשק הישראלי? כוחות הטבע? אולי גאוני הכלכלה? אולי כורח המציאות? ובכן, מי שמאפשר את יצירת האסטרטגיה המכוערת של "שווקים שבויים" ואחראי לה היא לא אחרת מאשר ממשלת ישראל. והיא עושה זאת באמצעות הענקת זיכיונות מונופוליסטיים ביד אחת והתחמקות מרגולציה ופיקוח ביד שנייה. זכייני נתב"ג משלמים דמי זיכיון כבדים מאוד לרשות שדות התעופה, והם עונים להם במחירי המוצרים המופקעים. בסופו של דבר את דמי הזיכיון לממשלה משלמים אנחנו, הצרכנים. בבתי הקולנוע נהוגים מחירים מופקעים למזון ולמשקאות כיוון שהרגולטור טומן ידו בצלחת. דואר ישראל מעניק שירות ירוד ויקר לשוק הצרכנים השבוי כיוון שזו חברה ממשלתית המחזיקה במונופול שירותי הדואר. רכבת ישראל ונמלי הים ונוגש השבויים הגדול ביותר – רשות מקרקעי ישראל – גם הם כנ"ל בדיוק.

אז השליט העליון ב"מחנות הצרכנים השבויים" הוא בעצם הממשלה. ומי בחר בה ומינה אותה? כן, אנחנו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

2 תגובות

  1. גם אתה אומר את זה תמיד
    אנחנו בוחרים את המנהיגים שלא דואגים לנו
    ואנחנו בוחרים בהם שוב ושוב

  2. בשיטה הפוליטית הנוכחית, אין קשר ישיר בין האזרח לח"כים, בבחירות אנחנו מצביעים למפלגה או למנהיג מפלגה, ולכן לח"כים לא כל כך אכפת מהאזרחים.אבל דווקא במקרה של נתב"ג, התערבה ח"כ עדי קול וגרמה להנהלת נתב"ג לבדוק מחדש את מחירי המזון והשתייה, ואף הובטח שיכניסו אוטומטים למזון במחירים מוזלים. אז אולי יש תקוה. בארה"ב יש נבחרי ציבור כמו קונגרסמן שנבחרים אזורית ואז שומרים על קשר הדוק עם האזרחים ונלחמים עבורם בבית הקונגרס. אולי צריך גם אצלנו כאלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך