ארדואן הורס את כלכלת טורקיה

לטורקיה יש הרבה בעיות כלכליות. בעיות מיידיות, בעיות מבניות ובעיות מתמשכות לזמן ארוך. בשנים האחרונות אחת הבעיות העיקריות המעיקות על הכלכלה היא הנשיא ארדואן.

ב-40 השנים האחרונות הצליחה טורקיה להשיג צמיחה כלכלית נאה, ובשנים מסוימות גדל התוצר המקומי הגולמי (GDP) ב-7%. התפתחה בטורקיה תעשייה קלה וגם תעשייה כבדה. מפעלים להרכבת מכוניות שהרכיבו 1.3 מיליון מכוניות בשנת 2015. בטורקיה יש מספנות שמייצרות מיכליות עד 10,000 טון להובלת כימיקלים, מפעלים לייצור מכשירים חשמליים, מפעלים פטרוכימיים ותעשיית טקסטיל גדולה. החקלאות היא עדיין ענף חשוב שמעסיק כרבע מן המועסקים. בשנת 2018 התוצר המקומי הגולמי בטורקיה היה כ-1,206 מיליארד דולר והתוצר לנפש 9,140 דולר (לפי הערכת הבנק העולמי). להשוואה: התוצר לנפש של ישראל הוא 34,700 דולר ושל מצרים 2,907 דולר.

הצמיחה הזאת מומנה על ידי השקעות זרות – השקעות ישירות של חברות אירופיות ואמריקניות במפעלי תעשייה והלוואות במטבע חוץ של בנקים אירופים ואמריקניים, וגם על ידי השקעות בשוק ההון בניירות ערך טורקיים. במשך כל התקופה הזאת לממשלה היו גירעונות תקציביים גדולים, ואלה מומנו על ידי הנפקת אגרות חוב בריביות גבוהות, שנמכרו ברובן לבנקים הטורקיים. מנקודת ראות מאקרו-כלכלית, גירעונות הממשלה מומנו על ידי יבוא ההון הזר, שמימן את הבנקים. התלות הזאת בהלוואות ובהשקעות זרות היא בעיה מבנית של כלכלת טורקיה.

לטורקיה נוצר גירעון מבני בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, שמשקף בין השאר את הגירעון המתמשך בתקציב המדינה. כמו כן טורקיה צריכה לממן מדי שנה פירעונות של הלוואות בדולרים וביורו בסכומים שמגיעים למיליארדים רבים. הדברים הגיעו למשבר בשנים 1996– 1997, עקב אי היציבות הפוליטית שהייתה בטורקיה בשנים ההן. בשל התפרקות הקואליציה וחקירות שחיתות, משקיעים זרים משכו מטורקיה בערך 70 מיליארד דולר. כך התחיל להתגלגל משבר פיננסי. משקיעים נוספים איבדו אמון ביציבות הכלכלה והעבירו הון למטבע חוץ. שער החליפין של הלירה הטורקית ירד בשיעורים גדולים.

בנובמבר 2000, קרן המטבע הבין-לאומית (IMF) נתנה לטורקיה הלוואה בסך 11.4 מיליארד דולר – סכום לא גדול בהשוואה לסכומים שהמשקיעים הזרים הוציאו מטורקיה. בלחץ הקרן הפעילה הממשלה תכנית לייצוב המשק, הקטינה את התקציב ב-10 מיליארד דולר והתחילה הפרטה של חברות ממשלתיות. תכנית הייצוב כללה העלאה של שערי הריבית, וכתוצאה מכך נעצרה הצמיחה הכלכלית. עסקים רבים צמצמו את הפעילות והאבטלה גדלה.

ב-2003 נבחר לראשות הממשלה ארדואן – Recep Tyyip Erdoğan (בטורקית לא מבטאים את האות G בשמו), והוא הוסיף לקשיים של טורקיה. במשך שנות כהונתו לחץ ארדואן על נגידי הבנק המרכזי של טורקיה להוריד את הריבית כדי להגביר את הצמיחה הכלכלית. כאשר הנגיד התנגד ללחץ שלו, ארדואן פיטר אותו, ומינה נגיד שיקבל את הנחיותיו. הוא אינו מבין שריבית נמוכה משיעור האינפלציה היא מתכון לצרות כלכליות ולירידת ערך המטבע הטורקי.

בשנים הראשונות לכהונתו כראש ממשלה התרכז ארדואן בשיקום המשק אחרי המשבר בשנים 1997–2000. הוא יזם מספר פרויקטים של בניית תשתיות: כבישים, רכבות, סכר עצום על החידקל, גשר נוסף מעל הבוספורוס ועוד. אבל החל משנת 2015, עם הפסקת המשא ומתן עם המורדים הכורדים (PKK), אחרי ניסיון ההפיכה הצבאית ב-2016 והתערבותה של טורקיה במלחמת האזרחים בסוריה, התבלטה המוכנות של ארדואן להתעמת עם מעצמות חשובות כמו רוסיה, האיחוד האירופי וארצות הברית. הדבר מוסבר כנראה בשילוב של תכונות האישיות שלו, תערובת של שחצנות ומגאלומניה, ובחוסר הבנה נכונה של מעמדה וכוחה האמיתי של טורקיה ושל המציאות הכלכלית והתלות של טורקיה בהמשך זרימת הון מאירופה ומארה"ב.

מאז שנת 2017 נמשך הלחץ בשוק המט"ח, ושער הלירה הטורקית יורד. מינואר 2018 עד אוגוסט 2020 שער הדולר האמריקני עלה ב-95%. עם התגברות האינפלציה והפיחות בשער הלירה הטורקית התחיל ארדואן להאשים חלפנים טורקים ובנקים זרים שהם גורמים לפיחות הלירה. באופן כללי הוא מאשים (ואולי גם מאמין) שהסיבה לאינפלציה ולפיחות של המטבע הטורקי היא קונספירציה של גורמים פנימיים מתנגדי המשטר וגורמים חיצוניים שמסייעים להם.

בראשית 2018 התגברו ההאשמות של הממשלה נגד חלפני כספים. בנקים זרים וגורמים פיננסיים אחרים פועלים לכאורה לפיחות המטבע הטורקי ומפיצים ידיעות לא נכונות שגורמות בהלה בשוקי הכספים. עיתונאים טורקיים ועורכי עיתונים ואמצעי תקשורת אחרים זומנו לחקירות בהאשמות דומות. הם מרגישים מאוימים ונמנעים מלפרסם ידיעות על התפתחויות רלוונטיות.

בינואר 2018 זומנו לחקירה נציגי חברת דירוג האשראי הבינלאומית Fitch. כתוצאה מכך סגרה Fitch את המשרד שלה באיסטנבול. במרץ 2018 הורידה חברת הדירוג Moody's את דירוג האשראי של טורקיה. באוגוסט 2018 נאסר בטורקיה כומר אזרח ארה"ב בהאשמה שהוא מסית נגד הממשלה. ב-10 בחודש הודיע הנשיא טראמפ שאם הכומר לא ישוחרר הוא יטיל סנקציות על טורקיה. עוד באותו יום עלה שער הדולר ל-6.735 לירות טורקיות. תוך מספר ימים הכומר שוחרר. ב-15 באוגוסט הודיעה קטאר שתשקיע בטורקיה 15 מיליארד דולר. באותו יום ירד שער הדולר ב-6%. במרץ 2019, אחרי שהדולר עלה ביום אחד ב-4%, נפתחה חקירה גם נגד הבנק האמריקני החשוב J.P. Morgan.

בנובמבר 2019 ובהמשך בשנת 2020 הציבה טורקיה אסדות קידוח לחיפוש נפט וגז בים במקום שקפריסין טוענת שהוא בתחום הכלכלי שלה, במשבצת שעליה ניתן זיכיון לחברה האיטלקית Eni ולחברה הצרפתית Total. טורקיה שלחה אוניות צבאיות לשמור על האסדות. הדבר החריף את היחסים עם האיחוד האירופי, שמתנגד לנוכחות של צבא טורקיה בצפון קפריסין, מאז שהצבא הטורקי התחיל להתערב בנעשה בקפריסין. האיחוד הטיל סנקציות אישיות על עובדים בכירים של חברת הנפט הלאומית של טורקיה. המתיחות בעניין הזה הולכת וגוברת ועלולה להגיע לפיצוץ אלים.

והנה דוגמה להתנהלות של טורקיה עם הבנקים הזרים: ב-6 במאי 2020 זימן שר האוצר של טורקיה נציגים של הבנקים ואמר להם שיש לטורקיה מספיק רזרבות והיא תעמוד בכל התחייבויותיה. למחרת היום האשים משרד האוצר הטורקי את הבנקים Banque Paribas, UBS ו-Citigroup שהם אינם פועלים באופן ראוי, והשעה אותם משוק המטבע. באותו יום שער הדולר קפץ ל-7.27 לירות. לאחר מכן השוק נרגע. מובן שההתנהלות הזאת איננה מעודדת בנקים אירופים להלוות כסף לטורקיה.

מספר נתונים (מאמצע אוגוסט 2020) על כלכלת טורקיה:

שיעור האינפלציה מיולי 2019 עד יולי 2020: 11.8%

שער הדולר ב-19 באוגוסט 2020: 7.24 לירות טורקיות

תשואה לפדיון אג"ח ממשלת טורקיה לעשר שנים: 13.5%