כלכלה בימי קורונה

מגפת הקורונה חשפה במערומיה את המדיניות הכלכלית של ממשלת בנימין נתניהו, כחלון ושותפיהם.

המרכיב העיקרי של מדיניות התקציב של נתניהו היה קמצנות: לקצץ ככל האפשר את התקציבים של כל משרדי הממשלה שמספקים שירותים ציבוריים, להפריט מה שאפשר, ולנסות לגלגל אותם על המגזר הפרטי. מובן שהכלל הזה לא חל על התקציבים המיועדים לחרדים ולמתנחלים. התקציבים האלה הוגדלו כדי להחזיק אותם בקואליציה.

נתניהו הצדיק את הקטנת התקציבים האזרחיים במשל האיש השמן שרוכב על האיש הרזה. כדי לממש את ההקטנה הריאלית הומצאו הגבלות למיניהן על תקציב המדינה, כמו ההגבלה שעוגנה בחוק: איסור להגדיל את התקציב, אלא כאחוז מסוים מן הגידול בתוצר; הגבלות על הגירעון בתקציב המדינה: בכל פעם שהכנסות המדינה גדלו במידה שיצרה עודפים – הופחתו המיסים באופן שהגירעון יגדל, וזאת בנימוק המופרך שהפחתת המיסים תאיץ את שיעור הצמיחה הכלכלית; וההמצאה של "הקיצוצים הרוחביים" בכל פעם שהממשלה אישרה הגדלה של תקציב הביטחון או של התקציבים שדרשו החרדים (ראו מאמר שפרסמתי באתר זה ב-14/8/2016 על הפחתת המס של כחלון).

כך נשחקו במשך 23 השנים האחרונות התקציבים לשירותים הציבוריים ואספקתם. בשפה של הסטטיסטיקה הכלכלית, בעוד שבמשך השנים 1995–2018 התוצר המקומי הגולמי גדל ב-3.7% לשנה בממוצע, הצריכה הציבורית גדלה רק ב-2.5% לשנה.

התוצאה היא שנוצרו מחסורים חמורים בשירותים ציבוריים רבים: השירותים הרפואיים שקרסו, שירותי הכבאות ושירותי ההצלה, הכשרות מקצועיות, משטרת התנועה, התקציב למניעת תאונות דרכים ועוד.

להלן דוגמאות אחדות ממגזר הבריאות:

המחסור באחיות: לפי נתונים של ארגון OECD בשנת 2016 היו בישראל 5 אחיות פעילות ל-1000 נפש, ואילו במדינות OECD האחרות היו בממוצע 9.3 אחיות ל-1000 נפש.

מיטות לאשפוז כללי בבתי חולים: על פי דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מדצמבר 2019: בשנת 2005 היו בישראל 2.09 מיטות לאשפוז כללי ל-1000 נפש. עקב גידול האוכלוסייה והיעדר הקמת בתי חולים חדשים או אי-הרחבה מספקת של בתי החולים הקיימים, עד שנת 2011 ירד מספר המיטות ועמד על 1.88 ל-1000 נפש. בשנת 2019 היו רק 1.78 מיטות לאשפוז כללי ל-1000 נפש. המחסור חריף במיוחד בחדרי מיון ובמחלקות לטיפול נמרץ. לשם השוואה, בארצות OECD יש בממוצע 3.6 מיטות ל-1000 נפש לאשפוז כללי (ראו מאמר שפרסמתי באתר זה על המחלות של מערכת הבריאות עוד ב-1/9/2016).

עכשיו, כשהגיע נגיף הקורונה, ניפגע כולנו מהתוצאות של שחיקת מערכת הבריאות שאין ביכולתה להתמודד עם המגפה. צריך לזכור שהרופאים והאחיות עומדים בחזית המאבק בנגיף. הם גם בין הנדבקים והחולים באחוז גבוה, לכן צפויות היעדרויות רבות של סגל רפואי. אין למערכת שום רזרבה. להיפך, כאמור, יש מחסורים רבים. כדי לחזור למצב שהיה לפני 8 שנים, דרושות בערך 4,500 מיטות אשפוז, כלומר סדר גודל של 3–4 בתי חולים גדולים. העלות של הקמת בית חולים היא כ-3.5–4.5 מיליארד שקל.

מרכיב אחר של המדיניות הכלכלית של נתניהו וכחלון היה לבטל את ההגבלות על יבוא של מוצרים תעשייתיים מסוימים ושל מוצרים חקלאיים כמו ירקות ופירות, גבינה ומוצרי חלב, כביכול כדי "להוריד את יוקר המחיה".

עכשיו אספקת מוצרי מזון טריים לאוכלוסיית המדינה תלויה ביבוא של ביצים ועגבניות מטורקיה ומפולניה, חמאה מיובאת מארצות אירופה, פירות כמו תפוחי עץ מיובאים מארה"ב ומאירופה, ולנוכח התפשטות מגפת הקורונה גם במדינות הללו, ייתכן שהיבוא הזה כולו או חלקו ייפסק.

בל נשכח שהיבוא הזה פגע בפרנסתם של החקלאים במושבי גבול הצפון, שרבים מהם מתבססים על שני ענפי החקלאות: תפוחי עץ וביצים; ובפרנסתם של החקלאים בעוטף עזה, שעיקר התוצרת החקלאית שלהם הוא ענף הרפת והחלב.

תקנו אותי אם אני טועה.