חובות וסיכונים

העובדות באשר להלוואות שלא נפרעו בבנקים
תמונה של אליהו בורוכוב
ד"ר אליהו בורוכוב

בימים אלה, כאשר בחדר הישיבות של ועדת הכנסת מתכנס בית דין שדה בראשותו של חבר הכנסת איתן כבל ובהשתתפותם הפעילה של חברי הכנסת יואב קיש ושלי יחימוביץ' (שמעוניינים רק לקבל חשיפה בתקשורת, רצוי עם כותרות של לוחמים ללא חת לטובת הציבור), המכונה "ועדת חקירה פרלמנטרית למתן אשראי לטייקונים", וכאשר כמה עיתונאים נושפים בעורפם ונותנים רושם שהם לא ינוחו עד שכמה מנהלים של הבנקים וכמה מפקחים לשעבר של הבנקים יועלו על המוקד – בעת כזאת כדאי להשוות את הרקורד של הבנקים בישראל בנושא ההלוואות שלא נפרעו לרקורד של הבנקים בארצות אחרות. השוואה כזאת יכולה לתת פרופורציה כדי להעריך את ההתלהמות ואת הרטוריקה.

אני משער שהעובדות לא מטרידות במיוחד את "חברי בית הדין", בייחוד כשבאוויר נישא ריח הבחירות המתקרבות ואיתן שיטת הפריימריס הקלוקלת, וחברי הכנסת משתדלים ככל יכולתם לזכות בפרסומת ובכותרות.

שיעור החובות "הרעים" הממוצע אצל הבנקים באירופה (בארצות שבהן משתמשים ביורו) הוא כ-5%. המונח שהם משתמשים בו הוא non performing loans – הכוונה לחוב שהלווה איננו משלם עבורו אפילו את הריבית. אבל יש הבדלים גדולים בין המדינות. להלן נתונים על מצבת החובות הרעים בכמה מדינות באירופה (המקור: השבועון The Economist, נתונים מסוף 2016).

החובות הרעים אצל הבנקים באירופה

גרמניה           61  מיליארד יורו      2.5% מסך האשראי

הולנד             41        "               2.1%                "

צרפת             159      "                  3%                "

ספרד             127      "                  5%                "

אירלנד           29        "                 15%               "

איטליה          255      "                  18%               "

פורטוגל         37        "              19.5%                "

יוון                86        "                 48%                "

קפריסין         16        "                 48%                "

שימו לב לנתונים המזעזעים של הבנקים ביוון ובקפריסין וגם בפורטוגל, באיטליה ובאירלנד.

בעקבות המשבר ב-2007 התברר שברוב ארצות אירופה, ובחשובות שביניהן, בנקים גדולים וחשובים הפסידו סכומי עתק ונעשו חדלי פירעון, ובלעדי הסיוע המאסיבי של הממשלות היו פושטים את הרגל. בגרמניה הבנק השלישי בגודלו – דרזדן בנק (Dresden Bank) – היה חדל פירעון והממשלה מיזגה אותו לתוך הבנק השני בגודלו Commerzbank. הבנק הגדול ביותר – דויטשה בנק (Deutsche Bank) – היה שקוע עד צוואר בעסקי איגרות חוב מגובות משכנתאות בארצות הברית וספג הפסדי אשראי והפסדים על איגרות חוב וניירות ערך אחרים. נוסף לכך, בספטמבר 2016, אחרי חקירות ממושכות, דרש משרד המשפטים האמריקני מהבנק 14 מיליארד דולר כדי "לסגור" את החקירה – כלומר הטיל עליו קנס – בעניין מעורבות השלוחה בארצות הברית בעסקי איגרות החוב הללו. הסכום הזה היה בלתי אפשרי והיה עלול לחסל את הבנק. בסופו של דבר, אחרי משא ומתן ארוך והתערבות של הדרגים הפוליטיים, העניין נסגר בפשרה שעלתה לגרמנים 7.2 מיליארד דולר.

גם בבריטניה הבנקים הגדולים ביותר נעשו חדלי פירעון. הבנק הגדול ביותר Royal Bank of Scotland נעשה חדל פירעון ב-2008. הבנק, שסך הנכסים שלו היה אז 1.9 טריליון לירות שטרלינג, התכווץ מאוד, ובסוף 2017 היה סך הנכסים שלו 738 מיליארד לירות שטרלינג. באוקטובר 2008 הזרימה הממשלה הבריטית 500 מיליארד לירות שטרלינג לכלל הבנקים והמוסדות הפיננסיים בממלכה. Royal Bank of Scotland זכה ל-37 מיליארד לירות שטרלינג – בערך 64 מיליארד דולר – מסכום זה. הממשלה קיבלה לידיה 62.4% ממניות הבנק וביוני השנה מכרה את המניות האלה בהפסד של כ-2 מיליארד לירות שטרלינג.

את הנתונים האלה אני מבקש להשוות לנתונים על החובות הרעים בבנקים בישראל, או כפי שהחשבונאים היו מכנים אותם – חובות מסופקים. ההגדרה שנהוגה בישראל בסטטיסטיקות של המפקח על הבנקים, מחמירה מההגדרה באירופה. ההגדרה שהפיקוח על הבנקים משתמש בה היא חוב שלא נפרע תוך 90 יום מן התאריך שבו היה צריך להיפרע, כלומר אם הלווה משלם את הריבית אבל לא שילם את התשלום על פירעון הקרן תוך 90 יום – זה נחשב אשראי פגום. שימו לב שהאשראי הרע במדינה מכובדת כמו צרפת גבוה מאשר בישראל.

נתונים על הבנקים בישראל (המקור: דו"חות של המפקח על הבנקים)

                                       דצמבר 2016        דצמבר 2017

האשראי שהבנקים נתנו    975.6 מיליארד      1007.7 מיליארד

הפרשה להפסדי אשראי   12.5   מיליארד      12.0  מיליארד

האשראי "הפגום"

כאחוז מסך האשראי        2.7%                      1.8%

חובות שנמחקו

כאחוז מסך האשראי      0.01%                     0.15%

 

לסיכום, מוסכמה מקובלת היא שאם רוצים להרוויח צריך לקחת סיכון. דומה שהבנקים באירופה עברו את גבול הסיכון הסביר. ההפסדים מדברים בעד עצמם, וראו מה שכתבתי באוגוסט 2017 על גבול הסיכון. לעומת זאת הבנקים בישראל נוהלו באופן זהיר יותר. כנראה שהסתכנו פחות ולא התפתו לנסות להרוויח יותר.

תקנו אותי אם אני טועה.

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

    1. זה בדיוק העניין – הפער העצום בין ההתלהמות של חברי הכנסת וכמה עיתונאים ובין העובדות. לחלק מההתלהמות יש לי הסבר וחלק לא מובן.

  1. אם באמת היתה נוסחת פלאים לרווח בשוק ההון, כל העולם היה הולך בעקבותיה

    1. ב-1983 כלומר לפני 35 שנים הממשלה התערבה במשבר "מניות הבנקים". כמו במשבר בארה"ב ב-20907 – 2008 אם לא היתה מתערבת היה נגרם לציבור נזק נורא. מיליארדים של אמצעי תשלום היו בסכנה. אבל זה היהלפני 35 שנים. עכשיו הבנקים אחרים, הפיקוח אחר . הכול השתנה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך