המע"מ למען העם

שיעורי מע"מ דיפרנציאליים למוצרי יסוד ולמוצרי מותרות
צילום: levy dudy creative commons

אחד הקיבעונות המקוממים ביותר בכלכלה הישראלית הוא – שיעור מע"מ אחיד. מהו ההיגיון מאחורי קיבעון זה?

שיעורי מס ההכנסה נקבעו באופן קפדני וזהיר במדרגות מס המלוות בנקודות זיכוי, במטרה לבנות סולם מס פרוגרסיבי ככל שאפשר. שיעורי המס שמשלמים בעלי ההכנסות בעשירונים העליונים גבוהים משמעותית משיעורי המס של העשירונים התחתונים, שרובם ככולם פטורים למעשהלחלוטין ממס הכנסה. ואכן, ההיגיון והצדק החברתי מחייבים זאת לדעת הרוב (זאת, אגב, בניגוד לתורת ישראל המחייבת מעשר קבוע, קרי 10% מס הכנסה, מכל אדם – עני כעשיר).

לעומת זאת, כשמדובר במס על ההוצאה, קרי מס ערך מוסף, אין שום שיקולי פרוגרסיביות. כולם משלמים 18% מע"מ על כל מוצר, ללא קשר להכנסתם וללא קשר לחיוניות המוצר לקיומם היום-יומי. כלומר מהכנסה נטו של העני, כ-4,000 ש"ח לחודש, או של הזקנה המתקיימת מקצבת ביטוח לאומי בלבד, ישלמו הללו 18% מס על מצרכי היסוד המינימאליים החיוניים לקיומם, כמו לחם, חלב וביצים, בדיוק כמו המיליונר שהכנסותיו מגיעות למאות אלפים ואפילו למיליוני ש"ח בחודש.

אמנם אין לנו ברירה. המדינה זקוקה להכנסות ממסים, ובמיוחד ממסים עקיפים (מע"מ) המוטלים על הצריכה, ואין לדעתי להבדיל במס זה בין עשירים לעניים. אולם על פי מידות ההיגיון והצדק יש לקבוע שיעורי מס דיפרנציאליים בין מוצרי יסוד חיוניים לבין מוצרי מותרות.

לדוגמה: מוצרי מזון בסיסיים יחויבו במע"מ של 0%–5%, ולעומתם מוצרי יוקרה, כמו מכוניות פאר, יאכטות, וילות בשווי מיליוני דולרים, סמארטפונים באלפי שקלים, בשמים, קוויאר, שמפניה וכדומה, יחויבו במע"מ של 25%–30%. מי שמשופע בכסף ונפשו חפצה במוצר יוקרתי, יתכבד וישלם עליו שיעור מע"מ גבוה יותר. ומי שנאלץ בשל הכנסה נמוכה להסתפק במועט, אין להכביד ולהשית עליו שיעור מס של 18%.

טענות המתנגדים לכך מבוססות על שני נימוקים עיקריים, ועוד לפני שאפרטם, אני מציין שאני דוחה אותם על הסף. הנימוק הראשון הוא נימוק מתחמק, ולפיו ניהול וגבייה של שיעורי מס דיפרנציאליים הם מסובכים מאוד. בימים אלה, כשרמת התחכום והמחשוב הגיעו לשיאים שלא דמיינו, ניתן לנהל גביית מע"מ כזאת ללא כל בעיה,גם במערך מחשבים מיושן. שיעורי מס דיפרנציאליים קיימים במדינות המערב המפותחות, ומערכות הגבייה לא מתמוטטות מכך.

הנימוק השני, אף הוא בלתי מתקבל על הדעת, ולפיו עלולים להתחיל מאבקים ולחצים של כל סקטור יצרני/תעשייתי להוריד את המע"מ דווקא על מוצריו, כדוגמת העיוות הנצחי של פטור ממע"מ על ירקות ועל פירות. אז מה? וכי אין מאבקים ולחצים בלתי פוסקים להורדת שיעורי מס הכנסה לסקטורים מסוימים, ולנתינת פטורים לתאגידי ענק, ליישובי ספר וכדומה? כלכלני האוצר ורשויות המס נמלאים חיל ורעדה מהרעיון לשיעורי מס דיפרנציאליים ופרוגרסיביים, מפחד שמא יתמוטטו כל אושיות תקציב המדינה.

למען האמת, הגיע גם הזמן לבטל את עיוותי הפטורים למיניהם, כמו הפטור על ירקות ועל פירות – שישלמו שיעור נמוך, אבל שישלמו – או הפטור ממע"מ באילת לעידוד התיירות – בדיחה שאפילו האילתיים צוחקים ממנה. גם את רעיון העוועים של שר האוצר לפטור ממע"מ לזוגות צעירים (במגבלותיו השונות) עוד אפשר לשפר ואפילו להפיק ממנו תועלת, אם יקבעו מדרגות מע"מ לדירות לפי מחירן, החל מ-5% לדירות צנועות ועד ל-30% לדירות פאר הנמכרות בעשרות מיליוני שקלים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

2 תגובות

  1. כי יש יותר מהם.
    אם ימסו את מכוניות היוקרה והיאכטות זה לא יכניס מספיק כסף. רעיון יפה וממוחזר להגעיל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גבי

מעשה שהיה

איש מכירות טוב צריך ניסיון ויכולת לזהות סכנות