במחאה הבאה כיסאו של נתניהו יהיה בסכנה

מצבה הכלכלי של המדינה למול מצבם הכלכלי של האזרחים
תמונה של איתן
ד"ר איתן יניב

מבחינה כלכלית ישראל היא מדינה חזקה. דירוג אגרות החוב של ישראל עלה מאוד בעשר השנים האחרונות והממשלה זוכה לציונים טובים בקרב כלכלנים רבים. אבל, האזרח הישראלי נותר חלש מבחינה כלכלית. מצד אחד ישראל נמצאת במצב מצוין מבחינת אינדיקטורים כמו יחס חוב/תוצר, שיעור האבטלה, שיעור הצמיחה. אבל מצד שני, כיום נדרשות לאדם כ-170 משכורות כדי לקנות דירה – הנתון הגבוה ביותר בין מדינות ה-OECD, וכן ההוצאות הממשלתיות על בריאות, חינוך ורווחה יחסית לתוצר הן מהנמוכות ב-OECD. בעשר השנים האחרונות שיעור הצמיחה המצטבר גדל פי 7 לעומת שיעור העלייה בשכר הריאלי, אי-השוויון בישראל הוא הגבוה ביותר בין מדינות ב-OECD למעט ארה"ב. שיעור פריון העבודה וההון בישראל הוא מהנמוכים בין מדינות ה-OECD.

ראש הממשלה לא מפסיק להתגאות בהישגיה הכלכליים של ישראל כמדינה, אך הוא אינו אומר מילה על הנתונים האחרים המעידים על חולשתו הכלכלית של האזרח הישראלי. יבואני הרכב גאים בשנת השיא של 2016 אבל חלקם הגדול של הרכבים נקנה על בסיס מינוף בשיעורים משמעותיים. המצב בישראל מוכיח את שגיאתם הגדולה ביותר של נתניהו ושל הימין הכלכלי בכלל – הצמיחה כשלעצמה אינה מספיקה כדי להיטיב עם האזרח. הצמיחה אינה מחלחלת לכל שכבות האוכלוסייה. כדי שהאזרח ייהנה ממה שהמדינה מסוגלת להעניק לו יש צורך במדיניות כלכלית שונה שאינה רואה רק את האינדיקטורים "הפיננסיים" אלא גם את האינדיקטורים "האזרחיים".

המחאה החברתית של 2011 הייתה מחאה כלכלית. היא אמנם הציפה רק חלק מהבעיה אבל הייתה למעשה האיום הגדול ביותר על כיסאו של נתניהו. זו הייתה אולי הפעם היחידה בעשור האחרון שנתניהו באמת חשש למעמדו. אין ספק שהפער בין מצבה הכלכלי של המדינה לבין מצבו הכלכלי של האזרח הממוצע הוא מתח שבמוקדם או במאוחר יתפוצץ. אולי במחאה של 2017, או 2018.

הצעד היחיד שיכול לערער את ביטחונו של נתניהו במדיניותו הכלכלית ואת תחושתו שאי-אפשר להזיז אותו מכיסאו הוא מחאה חברתית חדשה. פחות ספונטאנית מקודמתה. יותר מאורגנת ומתוכננת. מחאה חברתית דרמתית בשנה הקרובה תכריח את נתניהו לבצע שינויים גדולים במדיניותו הכלכלית, ולא רק שינויים קוסמטיים ולמראית עין. המחאה הזאת חייבת להיות יזומה ומובלת על ידי הנהגה ציבורית אותנטית, כמו ב-2011, אבל ראשיה יצטרכו להבין שהפעם למחאה הזאת חייבות להיות תוצאות ממשיות ואסור להפסיקה עד שתביא לשינויים הכלכליים הדרושים, בין שיבוצעו על ידי הממשלה הנוכחית או בין שיבוצעו על ידי ממשלה אחרת.

צריך לזכור שמצבה הכלכלי של ארה"ב השתפר ללא הכר בתקופתו של אובמה. כל האינדיקטורים הכלכליים מצביעים על שיפור ניכר בשמונה שנות כהונתו. למרות זאת טראמפ הרפובליקני זכה בבחירות ולא קלינטון שהבטיחה המשכיות של מדיניות אובמה. יש כמה הסברים לכך אבל אין ספק שגורם חשוב במיוחד הייתה תחושתו, ויותר מכך, ידיעתו של האזרח האמריקני הממוצע, שהשיפור במצבה הכלכלי של המדינה לא חלחל אליו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

16 תגובות

  1. העושר, או הכסף, לא מחלחל לשכבות הביניים ובוודאי לא לעשירונים הנמוכים. האם מהם תצמח המחאה? ספק. המחאה תגיע ממעמד הביניים שימאס לו משלטון חלול שמטרתו הישרדות בלבד. יתכן שהמחאה הבאה לא תהיה דווקא על רקע כלכלי?

  2. לפעמים נדמה לי שחלק גדול מהציבור נמצא במשבר מנהיגות חמור. אין אמונה בממשלה מחד ואין מאמץ להחליפה מאידך. כך נוצר מצב של אדישות קשה.

  3. כל מה שכתבתה נכון מאד. לכל מהפכה צריך מנהיג ןהנהגה כוורת שתעמוד אחריו.באין חזון יפרע עם.האגו של מנהגי התנועות והיריבות הילדותית מונעת היתגבשות ופעולה.

    1. אין חזון יש רק שרידות פוליטית ולקושש קולות בימין הקיצוני.אין מדיניות ואין מחשבה על חלחול מעט לעשירונים הנמוכים.אין א'גנדה של כלכלה נכונה וכך הכל נראה עצוב.

  4. מתי תהיה ,אם תהיה, המחאה הבאה? ועל איזה נושא היא תהיה? האם מה שקורה בעולם (סוריה, עירק, לוב וגם אירופה וטרמפ)אינו גורם שמסיח את הדעת ממחירי המזון ותנאי חיינו? האם עשרות אלפי המכוניות החדשות ומאות אלפי המטיילים לחו"ל- אינם מעידים על חלחול הכסף כלפי הציבור? יואיל הכותב לשקול שוב את דעתו בנושא…

    1. את צודקת. הכותב לא לקח בחשבון שבסקטור הערבי כמעט אין משכנתאות ובסקטור החרדי יש גמ"חים. שני משתנים אלה אינם נכנסים לסטטיסטיקה ולכן ההשוואה עם OECD אינה תקפה. אם ייקחו שני משתנים אלה בחשבון יתברר שהעוני בישראל קטן יותר מרוב חברות OECD. בסך הכל ישראל סתומה בכסף ועוד לא דיברנו על ההון השחור. לכן גם במדד שביעות הרצון הבינלאומי ישראל יוצאת במקום מאד גבוה.

      1. ביחס להשוואה למדינות ה- OECD ראוי לציין שישראל משווה עצמה לארגון כבר כעשר שנים והנתונים מעידים על מגמה ברורה של הרעה לעומת ממוצע מדינות הארגון בפרמטרים כלכליים וחברתיים רבים. זו הבעיה העיקרית, המגמה. לגבי יבוא המכוניות, התייחסתי לכך אך התייחסתי גם לבעיית המינוף הגבוה הקיים בענף. לדעתי תשתית תחבורתית ציבורית ברמה אירופאית ממוצעת היתה מקטינה את רכישת המכוניות בישראל באופן מהותי שכן הרכישה המוגברת של מכוניות הינה הכרח בל יגונה כדי להתנייע בצורה סבירה. העליה ברמת המינוף בענף מדגישה זאת עוד יותר. אני משוכנע שאם מצב תשתית התחבורה היה משופר ישראלים רבים היו מוותרים על רכישת מכונית, בוודאי שניה ואולי גם ראשונה.

  5. האם תהיה מחאה נוספת? לפי מצב הרוח כיום במדינה ,אם תהיה מחאה, היא תזוהה מיד עם הסמאלנים…תג הזיהוי בארץ הפך לצרה וגורם לבעיה שכן זיהוי המוחה הוא פוליטי. גם כאשר המוחים אינם אנשי שמאל מודבקת להם תווית של סמאלנים…ואז הויכוח מתפזר.

  6. העושר לא חלחל לציבור בארה"ב ואולי בגלל זה קלינטון הפסידה את הבחירות. אצלנו יש תחושה דומה בציבור הרחב ולכן ,לדעתי, יהיו בקרוב גם בישראל בחירות מוקדמות. לא בגלל חקירות נתניהו אלא בגלל תחושת קיפוח מתמשכת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

הסהר הטורקי

מה עומד מאחורי ההתקרבות של טורקיה למדינות האזור