חפירות בפצע פעור

הסרט "המורה שהבטיח את הים" בוים בידי פטריסיה פונט, בת ברצלונה – משמע מקטלוניה. נושא הסרט הוא סיפור אמיתי על אנתוניו בנאייחס, מורה קטָלָני שנשכר ב-1935 ללמד בכפר קטן במחוז בורגוס שבקטלוניה. המורה יצר מערכת קשרים חזקה עם תלמידיו הצעירים, בנים ובנות בני 6 עד 12, והוא הבטיח להם לקחתם לטיול לראות את הים, שאותו הם לא ראו מעולם.

הסרט מראה את סיפורה של אדריאנה, נכדתו של אחד מתלמידיו של אנתוניו בנאייחס, שמחליטה לחפש מה עלה בגורלו של אבי סבה שנעלם במלחמת האזרחים. תוך כדי החיפוש היא מגלה את הסיפור על אותו מורה נאצל שכה השפיע על סבה. הסרט נסוב בעיקר על המורה ושיטותיו. הוא חורג מתוכנית הלימודים הרשמית ומלמד את הילדים להדפיס ספרים בעזרת מכונת דפוס קטנה שהוא מביא לכיתה. תחת הדרכתו הילדים לא רק לומדים קריאה וכתיבה אלא גם כותבים סיפורים ומדפיסים אותם בספר תוך שימוש במכונת ההדפסה.

גישתו של המורה חריגה מאוד בעיני חלק מהתושבים. הוא מאמין בחופש המחשבה והלימוד ומעודד את הילדים ליצירתיות, כולל את הבנות – דבר חריג לאותם ימים. בהגיעו לכיתה הוא מוריד את הצלב מעל קיר הכיתה, מה שמוביל לעימות עם כומר הכפר. המורה מסביר לכומר שהוא מכבד את הצלב בביתם של התושבים או בכנסייה, אבל בית הספר אמור להיות משוחרר מכפייה דתית ואזור המעודד חשיבה עצמאית.

גישתו החריגה מביאה עליו את מפקחי מערכת החינוך. אלה באים לבדוק את "הישגי התלמידים", ולאכזבתם מגלים כי התלמידים שולטים היטב בקריאה וכתיבה, בלימודי החשבון וכו', כך שהם מנועים מלפטרו. אבל הזמנים מתקדמים לעבר מלחמת האזרחים והשתלטות הצבא הימני של פרנקו על הכפר, ואז מגיעים חיילים אלו ושורפים את ספרי הילדים התמימים אף שלא שקראו בהם כלל – עצם היותם ספרים מספק עבורם את התירוץ לשרפם. לא ניתן להתעלם מתחושה שאותם חיילים כלל אינם יודעים קרוא וכתוב, ומלבד קריאתם לפטריוטיות ונאמנות לדגל הינם בורים ועמי ארצות.

העלילה הבלתי נמנעת מביאה אותנו, יחד עם אדריאנה, לחפירות באזור הכפר. כך נמצא אתר של קבורה המונית ובו חושפים עשרות שלדים של מוצאים להורג מתקופת מלחמת האזרחים. מזכיר את סרטו של אלמודובר "אימהות מקבילות", שגם בו נראות סצנות דומות של חפירות מעין ארכיאולוגיות של אתרי הוצאות המוניות להורג מתקופת מלחמת האזרחים. למיטב זיכרוני, כשיצא סרטו של אלמודובר ב-2021 קראתי שזה היה סרטו ה"פוליטי" הראשון. הכוונה הייתה לגל סרטים שיצאו באותן שנים שעסקו במלחמת האזרחים בספרד. נושא זה היה מעין טאבו שלא מדברים עליו, ולפתע החל גל של חזרה לתקופה הנוראה ההיא.

בדומה לשואה אצלנו היהודים, היעלמותם ורציחתם של כמאתיים אלף ספרדים במלחמת האזרחים השאירה פצע פעור, ורק עתה חוזרים לנבור בו ולחקור אותו. ב-1977 חוקק חוק שהעניק חנינה לכלואים ממתנגדי פרנקו, אך רק ב-2007 נחקק חוק שהחל לסבסד הוצאת גופות ביוזמת מתנדבים וניסיון לזהות שלדים בעזרת בדיקות DNA. לסיכום אומר שמדובר בסרט מעניין ומרתק שעשוי ברגישות רבה, הצילום נפלא כמו גם הקפיצות בזמן בין ההווה – שבו אדריאנה מחפשת וחוקרת עכשיו במאה ה-21 – לבין 1935, שם אנו משייטים במעין קפסולת זמן.

הציון שלי: 9. רוצו לראות.