שעה קלה של אסקפיזם

הקולנוע הינו אחת מזירות האסקפיזם שיכולות לסייע ביציאה מהמציאות הקשה, ההולכת ומתמשכת, שבה אנו חיים, ולו לשעה קלה. אלא שלא מעט סרטים מציגים מלחמות ואלימות, כמו גם מאבקים עם השלטון והתמודדות עם מוות, ואלה קוטעים את ההתרחקות מהמציאות. הפעם דווקא הצלחתי. הסרט הצרפתי "אהבה ויין" כשמו כן הוא, ואין סיבה שלא להירגע ולחייך תוך כדי ניתוק מהטלפון וממסך החדשות בטלוויזיה.

העלילה מתרחשת בעיירה קטנה במחוז פרובנס שבצרפת. שתי דמויות נושאות את העלילה על גבן. האחד הוא גבר שהינו בעל חנות יין מקומית שעוסקת ומתמחה בלעדית בתחום ויכולה לספק את רצונותיהן של אוהבי ומביני קטגוריית המשקאות הזו. אל חנותו, המהווה את עיקר חייו, נכנסת הדמות השנייה – אישה שאוהבת יין אך לא ממש מתמצאת בתחום, המבקשת לקנות בקבוק יין ברמה גבוהה מזו המוכרת לה מהטעימות בכנסייה.

כך נפתח קשר, הולכת ונרקמת התקרבות ביניהם. אלא שבמהלכה, ככל שהיא מתפתחת, נחשפות עובדות על הווה ובעיקר עבר, שמרתיעות אותם מהמשך ההתקרבות. אולם הסוף חיובי. שהרי אין כמו אהבה משולבת ביין בקירוב לבבות ובחיבור. וזה הספוילר היחיד שאני מרשה לעצמי לחשוף בפניכם.

בתוך עלילת הסרט משתלבים הסברים ועובדות על היין. הסוגים השונים ומאפייניהם, הדרכים לשתות ולבחון את תוכן המזיגות, איכויות וכן הלאה. במשך השנים למדתי שרוב האוכלוסייה, כולל שותי יינות, לא יודעים יותר מדי על הנושא. התרבות הישראלית, בניגוד לזו הצרפתית למשל, איננה מעמידה את היין במקום מרכזי. דווקא לכן אני סבור שרוב צופי הסרט מצאו בכך עניין. אני, שכנראה אוהב ושותה יין מעל לממוצע באוכלוסייה, הייתי שמח לקבל עוד מידע בנושא מזווית הראייה של יוצריו, כחלק בלתי נפרד מהעלילה.

צמד גיבורי הסרט אינם צעירים. הם כבר חוו מהטוב והפחות טוב בחיים. דווקא לכן הרומנטיקה משמעותית יותר.

הסרט מוגדר כדרמה קומית, ואורכו כשעה וחצי. ההתפתחויות כולן אינן נגועות בתזזית. משולבים בו מראות יפים של נוף וסביבה, המקנים רקע מתאים לעלילה ותורמים למרכיב הרומנטיקה כמו גם לחיבור אל תעשיית היין. הסרט נוצר בשנת 2022, אך הגיע לאקרנים במקומותינו רק לאחרונה. בניגוד להשפעות של מועד חליצת הפקק על טעם היין בבקבוק, במקרה הנדון שלנו לעיכוב אין שום השלכות על רמת הסרט.

בקיצור, נהניתי. אולם לא ממש התלהבתי.

ציון אישי: 80