רב הנסתר על הגלוי

הסרט "ימים מושלמים"
תמונה של יונתן
יונתן קורפל

לאחרונה צפיתי בסרטו החדש של הקולנוען הגרמני הוותיק וים ונדרס. אודה כי נדרשו לי ימים אחדים כדי לגבש את מחשבותיי ותחושותיי לכדי ביקורת שתשקף את דעתי החיובית על היצירה הקולנועית הזו. הקושי שלי נבע בעיקר מהיותו סרט שונה מרוב הסרטים שבהם אנו רגילים לצפות.

במרכז עלילת הסרט ניצבת דמותו של היראימה, שעובד כמנקה תאי שירותים ציבוריים וחי חיים פשוטים ושגרתיים. במהלך הסרט הוא פוגש ארבע דמויות: עובד שכפוף לו, ידידה של אותו עובד, אחייניתו של היראימה שברחה מביתה ובאה אליו לפרק זמן קצר, ואימהּ של אותה נערה, אחותו של היראימה. כל אחת מהדמויות מדברת רק דקות ספורות במהלך הסרט כולו. במילים אחרות, מעט מאוד מלל שנאמר על ידי מעט מאוד אנשים. הדבר בולט במיוחד בחלקו הראשון של הסרט.

הסרט עוסק בעיקרו בסדר יומו הקבוע של הגיבור הראשי, שחי בבדידות ובדממה. הדבקות הקיצונית בסדר היום החוזר על עצמו בקפידה מתנהלת בשני מעגלים: היומי, שמתחיל בקיפול המזרן ומסתיים בהירדמות עם ספר הקריאה, והשבועי, הכולל למשל את מסירת הכביסה. שוב ושוב אנו צופים בחיי היום-יום הקבועים של היראימה.

מסר אחד מועבר בבירור בסרט: מדובר באדם מאושר. מדי בוקר, בצאתו לעבודה, מביט גיבור הסרט אל השמיים ומחייך בדרך שמשדרת לכאורה אושר. תחושה זו מתחזקת בהמשך היום כאשר הוא מצלם בקביעות נוף עצים ופניו קורנות.

היראימה מתגורר בדירה צנועה במיוחד, ואת עיקר יומו הוא מעביר בעבודה אינטנסיבית בניקוי חדרי השירותים הציבוריים המודרניים והמיוחדים ברובע שיבויה בטוקיו. את עבודתו הוא מבצע בקפידה על הצד הטוב ביותר.

היראימה קורא ספרות טובה, מאזין למוזיקה מערבית ישנה, ומהתנהגותו הכללית מצטיירת אישיות שלא תואמת את אורח חייו הנוכחי. רסיסי רמזים למה שהוביל אותו לאורח חייו העכשווי ולעיסוקו אפשר למצוא בשיחה עם אחותו, בשיחה עם אחייניתו, ובחלומות הצללים השחורים כשהשינה נופלת עליו. רב הנסתר על הגלוי, וטוב שכך. שהרי הפרטים החסרים לא היו מוסיפים דבר שיש בו תועלת. הם היו הופכים את הנסיבות לעיקר. בעוד המסר העיקרי הוא שאדם יכול להיות מאושר, גם כאשר הנסיבות אינן פשוטות והתנאים מינימליסטיים.

להפתעתי, בהקרנה שבה אני צפיתי היה אולם הקולנוע מלא מפה לפה, כפי שלא היה כבר זמן רב. קריאת ביקורות של מי שצפו בסרט איננה מציגה תמונה של התפלגות נורמלית. יש שני מחנות קיצוניים. מחד גיסא יש את אלה המהללים ומשבחים את הסרט והעניקו לו ציונים גבוהים, ומאידך גיסא יש את אלה הקוטלים שבחרו בציוני מינימום. אני אהבתי את "ימים מושלמים" ובעיניי מדובר בסרט איכותי ומיוחד, עם זאת אני מאמין כי רוב הצופים לא יתלהבו ממנו, רובם כנראה גם מראש לא מגיעים לבחון אותו מנקודות מבע קולנועי נוספות.

בנימה אישית אוסיף, שבעבר ביקרתי פעמיים בטוקיו ובשכונה המפורסמת המדוברת, וראיתי את פרויקט "השירותים של טוקיו". בחלק מתאי השירותים הציבוריים הללו ישנם גם מתקנים הרבה יותר מתקדמים מאלה המתוארים בסרט: מכסי אסלות שנפתחים אוטומטית עם הכניסה לחדר, מוזיקה שמתחילה להתנגן ברקע, מתזי מים לניקוי האיברים האינטימיים, ומשב רוח חמים לייבוש שאחרי השטיפה. לדעתי, אפשר היה לשלב גם את אלה לחידוד-מה של נקודות מסוימות בסרט.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

16 תגובות

  1. יונתן שלום,
    אני מזמן כבר לא הולך לסרטים ולא רואה סרטים, אבל אני חושב, בעקבות התיאור שלך, שאני מבין למה מצא הסרט חן בעיניך, כמו בעיני רבים אחרים. זה מזכיר לי סרט אחר, שנראה לי שהוא מאותה קטגוריה ושנהניתי ממנו מאוד, ושמו Lunch-box.

  2. אין לי כוח נפשי כבר הרבה חודשים לראות סרט, או הצגה, או ללכת לכל בילוי.

  3. זאת המאה שבה מדינת ישראל יכולה היתה לפרוץ בזכות ההייטק. אלא שהמנהיגים שלנו מובילים אותנו בדרכים אחרות

  4. סרט שמשאיר את העבר או העתיד של גיבוריו לימינו וערכיו של הצופה, הוא סרט טוב באמת.

  5. סרט שאהבתי. מסתבר שלא חייבים להיות עשירים כדי להיות מאושרים/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של בורוכוב

הפתעה צרפתית

הבחירות בצרפת: ניצחון מפלגות השמאל וכישלון הימין

דילוג לתוכן