אחרי 50 שנים

אחרי יובל שנים חוזרים וצפים זיכרונות מלחמת יום הכיפורים, ובין היתר בשל הסרט "גולדה", שהופק ומופץ במיוחד לקראת יום זה. גולדה מאיר שימשה כראשת ממשלת ישראל, היחידה עד כה בהיסטוריה הישראלית, ובתקופתה אירעה אותה מלחמה שפרצה, התפתחה והתנהלה לדעת הכלל באופן בעייתי, וקודם כול בשל המחיר הכבד בנפגעים, שחלקו הגדול יכול היה להימנע.

במרכז הסרט עומדת גולדה, שדמותה ממלאת בעצם את הסרט כולו. יתר הדמויות, בעיקר שרים וקצינים בכירים, הן משניות. הסרט בנוי משלושה מרכיבים. מסגרת כללית ורזה מאוד שמובילה את הסרט, ובה לכאורה עדותה של גולדה בוועדת אגרנט, שהוקמה כדי לחקור את מחדלי המלחמה. בתוך מסגרת זו משולב סיפור המלחמה עצמו, שמיעוטו מכיל צילומים והקלטות מהמלחמה עצמה (רובם אותנטיים), ורובו המכריע תסריט ההתרחשות במפגשי המנהיגים הלאומיים והצבאיים במקלטי השלטון ובביתה של גולדה, בדיונים בכל הקשור למלחמה מראשיתה ועד סופה, אך לא מעבר לכך.

את הסרט האמריקני ביים הישראלי גיא נתיב. משתתפים בו כמה שחקנים ישראלים, כמו רמי הויברגר, דביר בנדק וליאור אשכנזי. אלה, יחד עם השחקנים הזרים, אינם אלא תפאורה לשחקנית המרכזית הבריטית המוכשרת והמפורסמת הלן מירן, הממלאת את תפקידה של גולדה. היחידה שמצליחה להותיר רושם על הצופים.

אין ספק שהסרט איננו מציג את כל האמת ורק את האמת בפרק קשה זה בתולדות הישות הציונית בארץ ישראל. האמת כולה, בשל הנטל הרגשי הכרוך בה, תיחשף בעוד שנים רבות, אם בכלל. אולם אין ספק שהעלילה מתחברת לגילויים הנוספים שנחשפו בתקופות האחרונות ושמעמידים את תדמיתה של גולדה בעמדה חיובית, לפחות יחסית ליתר הדמויות הגבריות המעוטרות שסבבו אותה והיו אמורים לחזק אותה בעת מבחן לאומי משמעותי כל כך.

מכיוון שנטלתי חלק מעשי באותה מלחמה ארורה, חשתי, שמעתי, והרחתי אותה מטווח אפס, הגבתי בשלילה אינסטינקטיבית להצעה לצפות בסרט. ומאותה סיבה ממש החלטתי בסופו של דבר לצפות בסרט. הצפירות וקולות הפיצוצים המלווים את הסרט הכניסו אותי מיד לאווירה של אותם ימים. לכל האזרחים הוותיקים כיום, שחוו את המלחמה האמורה מקרוב, יש דעות ברורות עליה. הם נצרבו בכיוון זה או אחר, והזיכרונות, כמו העמדות, אינם בני-מחיקה. הסרט חשוב לדורות הצעירים יותר, כדי שיפנימו את הלקח העיקרי שעלינו כאזרחים להבין. אין לסמוך על המנהיגות בעיניים עיוורות. מנהיגי הביטחון והצבא זלזלו באופן מחפיר בסכנה שהלכה וקרבה, ולעומת זאת נבהלו עד כמעט התפוררות כאשר נתקלו במציאות קשה. כל זאת יחסית לגולדה, שהייתה דמות שגילמה באופן כללי את ההפך מאותם גברים לוחמים קשוחים לכאורה.

אחרי כל אלה אני ממליץ לצפות בסרט, ולא משום שזוהי יצירה אמנותית מיוחדת, אלא בשל התובנות שהוא צפוי לעורר בישראלים כאן בארצם, בעיקר לצעירים שלא הכירו מקרוב את המלחמה, ודווקא בשל התקופה הקשה שאנו חווים עתה.