כשסרט ומציאות מתחברים

בימים אלה עלה לאקרנים הסרט "אימנסיטה". בחרתי לצפות בסרט זה בבית הקולנוע, בעיקר מפני שהשחקנית פנלופה קרוז מלוהקת בו באחד מהתפקידים הראשיים. תמיד השתדלתי לראות כל סרט בכיכובה. הסרט עוסק במשפחה שבה האהבה בין שני ההורים כבר אבדה, מה שהופך את חייהם לפחות ופחות נעימים, ובאווירה זו גדלים שלושת ילדיהם הצעירים למדי.

אם המשפחה היא שעומדת לכאורה בחזית ונפגעת יותר ויותר מהתנהגותו של בעלה. את תפקיד האם מגלמת כוכבת הקולנוע המפורסמת פנלופה קרוז, המשתייכת לדעתי לליגת-העל של שחקניות הקולנוע בימינו. לצידה משחקת דמות נוספת, בולטת לא פחות, אדרי – הילדה הבכורה של המשפחה. מדובר בנערה צעירה, שמגדרית רואה עצמה כגבר. מדובר בבעיה לא פשוטה, משום שעלילת הסרט מתרחשת בשנות השמונים של המאה הקודמת באיטליה, באזור שיש בו אווירה דתית שמרנית. האב והמעגלים המשפחתיים והחברתיים הקרובים, וכן מערכת החינוך, אינם מקבלים את בחירתה והתנהגותה של הנערה. היחידה שמתייחסת אליה באנושיות היא האם, מה שמלבה מאוד את הבערה הפנימית בין ההורים. האם אומנם אינה מאושרת מהתנהגותה החריגה של בתה, אולם היא מעמידה את טובתה ואושרה של אדרי בראש סדר העדיפויות, ומקבלת את בחירתה.

את דמותה של אדרי הילדה מגלמת לואנה ג'וליאני, הכמעט אלמונית. דמותה של הילדה ממעטת מאוד להשמיע דברים. אולם למרות היותה שחקנית לא מוכרת ולמרות שהדמות ממעטת לדבר היא עוצמתית מאוד, והשפעתה על הסרט והישגיו היא, לדעתי, לא פחותה מזו של פנלופה קרוז.

הסרט בנוי היטב והוא מלא רגש. נראה שהסרט איכותי ומרגש קודם כול בשל העובדה החשובה שהבמאי עמנואל קריאלזה למעשה מתאר את ילדותו. גם הוא עצמו נולד כאישה וחי כיום כגבר, ומי כמוהו יכול להבין את נפש הנערה שהסרט עוסק בדמותה.

עם צאתו של הסרט לאקרנים נשמעו כמה טענות מצד מבקרי קולנוע ומצד הצופים, על כך שאין לו סוף חגיגי. אפילו כלל לא ברור מה קרה בסופו של דבר עם אדרי. אבל יש בכך גם יתרון לא מבוטל. כל צופה, על בסיס ערכיו ובנתיבי מחשבותיו, יכול לדמיין את נקודת הסיום שאליה הסרט היה אמור להגיע. חסר אולי סימן קריאה או סימן שאלה שיחדדו את המוקד.

ולסיום אני רוצה להבהיר מדוע הסרט נגע מאוד ברגשותיי. שתי יממות בטרם הלכתי לבית הקולנוע, ראיתי באקראי כתבה בטלוויזיה שכללה ריאיון עם אימו של ילד, תלמיד בבית ספר דתי בגבעת שמואל, שנולד כבת אך מרגיש ומתנהג כבן. כאשר העובדות נודעו להורי התלמידים האחרים בכיתה ובבית הספר ולגורמי החינוך הם פעלו לסילוקו ממערכת החינוך שבה למד. האם האמיצה נלחמה במערכת וממשיכה להיאבק, מזדהה לגמרי עם בתה/בנה, ולא מהססת לחשוף הכול תוך שהיא מקדשת את התמיכה בפרי בטנה שהיא כה אוהבת. הריאיון היה מעניין ומעורר למחשבה ערכית. יומיים לאחר מכן צפיתי בסרט "אימנסיטה" והוא הוסיף כמה עובדות יסוד על התופעה, ואף תיבל אותה, וחייב כבר גיבוש של עמדה אישית פנימית בסוגיה אקטואלית זו, בכיוון מסוים או היפוכו.

ציון אישי: 86