סינמה פרדיסו

"סינמה פרדיסו" היה אחד הסרטים שהשפיעו עליי מאוד. הסרט, שהופק בשנת 1988, זכה בפרסים רבים ועוסק באהבה לקולנוע. הסרט הזכיר לי את ילדותי, כי כאשר הייתי בכיתה ו' הכרתי ידיד של סבתא שלי, דב היה שמו, שהיה המקרין של קולנוע רמת גן. בשל היכרות זו הזמין אותי להגיע אל חדר ההקרנה של בית הקולנוע המפואר הזה. שם נחשפתי לתהליך הקרנת הסרטים בקולנוע. כילד ראיתי מולי את צמד מכונות ההקרנה הענקיות עם גלגלי הסרט הגדולים, שעדשותיהן כוונו לאשנבי ההקרנה. שם, ממרום גובהו של חדר ההקרנה, הצצתי דרך אשנבי ההקרנה וראיתי למרגלותיי את מאות הצופים שהגיעו אל האולם והיו ישובים אל מול המסך הענק. אז הבנתי את גודל המשימה והאחריות של המקרין, שעליו מוטלת הפעלת המכונות האלה, וחשתי גאווה גדולה שאני מכירו ומיודד איתו, סוג של הערצת ילד קטן לתפקיד ולמעמד.

במהלך החודשים הבאים הקפדתי להגיע לחדר ההקרנה ואט אט הבנתי את התהליך. הייתי חלק "מהצוות" וניתנו לי משימות שאז, כילד, היו עבורי הרות גורל. ראשית ניתנה לי ההזדמנות ללחוץ על מתג פתיחת המסך, לאחר מכן על מתגי כיבוי והדלקת האורות באולם, ובהמשך גם החלפת שקופיות הפרסומת שהוקרנו קודם ליומן. הריגוש שלי כילד נוכח העובדה שאני הוא זה שמפעיל את המהלכים האלה לטובת מאות הצופים שהגיעו, מילא אותי ברגשות ונשביתי באהבתי לקולנוע. דב המקרין ראה את התלהבותי ואת הריגוש, והתחיל לתת לי תפקידים נוספים, כמו לגלגל את גלילי הסרט לתחילתם כדי להכינם להקרנה הבאה. השיא היה לקחת חלק בהחלפת המכונות כאשר גליל אחד הסתיים והשני היה מוכן להפעלה, כדי לשמור על רציפות הסרט. הייתה זו פעולה שדרשה מיומנות רבה, כדי שהצופים לא יחושו בהחלפה. הייתי "שותף" להקרנות סרטים כמו "בן חור", "עשרת הדיברות", "קלאופטרה", "נפילת האימפריה הרומית" ועוד רבים מאותה תקופה. אני זוכר עצמי שנים רבות לאחר מכן, כשביקרתי בקולנוע, תמיד זכרתי להסתכל לכיוון אשנבי ההקרנה מתוך האולם ולהיזכר בתכונה ובאקשן שמתחולל שם מאחוריהם.

היום מכונות ההקרנה עם סרטי הפילם חלפו מהעולם ובמקומן הוכנסו מקרנים דיגיטליים, שהעלו את האיכות של הקרנת הסרט לרמה מעולה, וזאת כמעט ללא מגע יד אדם. המכונות נשלטות בבקרה מרחוק על ידי מפעיל אשר מקרין בעת ובעונה אחת מספר מכונות במספר רב של אולמות קולנוע. המקצוע של המקרין חלף מהעולם ונותר רק לצורך תחזוקה ותיקון תקלות.

היום כאדם בוגר אינני שוכח את הריגוש שלי כילד, והסרט סינמה פרדיסו עורר בי את הריגוש הזה כאשר צפיתי בו, ולא רק פעם אחת.