מלך הרוק'נרול

רשמים מהסרט "אלביס"
תמונה שחור לבן
צילום: Thomas Hawk flickr.com

בימים האחרונים עלה לאקרנים בארץ הסרט "אלביס". הסרט עוסק בקורות חייו של אלביס פרסלי, אחד מהזמרים המפורסמים ביותר בעולם בעת החדשה, מי שעד כה מחזיק בשיא כל הזמנים של מכירת עותקים משיריו. הישגיו ומעמדו של אלביס מדהימים, בין היתר, בשל העובדה שהוא נפטר בגיל צעיר יחסית (42), ושכל זה קרה כבר לפני למעלה מ-45 שנים. בסרט שזורים כמובן רבים משיריו של אלביס, רובם לא מושמעים במלואם.

הסרט מלווה את קורות חייו של אלביס מראשית דרכו, כבן למשפחה ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, דרך הפיכתו לדמות מוכרת כזמר מוביל בכל רחבי ארה"ב ובעולם כולו, ועד לנפילתו לתהום – הקריירה שלו דעכה, הוא התגרש מאשתו, והתמכר לסמים ולתרופות קשות עד מותו בטרם עת.

את הסרט מובילות שתי דמויות. אלביס, הזמר ההולך ומתפרסם, ופרקר – האמרגן המוביל אותו לכל אורך הדרך מהשיאים הנשגבים ביותר ועד לסופו העצוב. דמותו העלומה של פרקר מלווה בהרבה סימני שאלה, ומצטיירת בסרט בצורה שלילית ביותר. פרקר הולך ומסתבך בשל התמכרות להימורים, ויש לו חלק מרכזי בהובלת אלביס אל הפסגות העולמיות, אך גם אל סופו המוקדם והכל כך עצוב. פרקר מצליח למנוע מהזמר שהוא מייצג להינתק מהקשר המשעבד ביניהם.

הסרט מתאמץ להבליט כמה דברים שוב ושוב. ראשית, תנועות הגוף התזזיתיות והחדות, בעיקר באזור האגן, שאפיינו כל כך את הזמר. הדבר מתחבר לקשר המיוחד שיש לאלביס עם הקהל שלו, ובמיוחד עם הנשים, קשר בלתי ניתן לריסון, שאותו הזמר אוהב ומעודד. שנית, מבחינה מוזיקלית מודגשת כל העת הצלחתו של אלביס לשלב בצורה מעניינת את מוזיקת הקאנטרי ה"לבנה" עם הגוספל והבלוז ה"שחורים", ודבקותו בחיבור זה. ומכאן הדרך קצרה אל התחברותו של הזמר האליל אל זרמי המחאה, בעיקר של צעירים, שתססו באותו עידן בארצות הברית, על רקע מלחמת וייטנאם, רצח מנהיגי שלטון בארה"ב, כמו גם הרצח של הפעיל השחור המוביל מרטין לותר קינג.

עלילת הסרט מוצגת בסדר כרונולוגי. אולם יש בה כל העת הרבה מאוד דילוגים קדימה ואחורה. יש בסרט מקטעים רבים וחיתוכים, ולא מעט חיבורים מהירים וקופצניים. המעברים הללו יוצרים בעייתיות מסוימת, אולם הם כנראה הרע במיעוטו. מחד גיסא, היה חשוב לסקור את מסלול החיים של אלביס לאורכו, מאידך גיסא אם הכול היה מתפתח באיטיות, היה הסרט, שגם כך מתמשך מעל שעתיים וחצי, הופך לארוך מדי.

הביקורות על הסרט באמצעי התקשורת, ברובן המכריע, אינן חוסכות באמירות שליליות. אני אישית אהבתי את הסרט ושמחתי שבחרתי לצפות בו. קודם כול, השירים הכל כך ידועים, שאת כולם אני מכיר, כמו כל מי שהיה תלמיד תיכון או בחור צעיר כאשר כוכבו של אלביס זרח. מדובר בשירים שברבות השנים הושמעו פחות ופחות במדיות השונות. מעבר לכך, מסתבר שלא ידעתי הרבה על חייו של הזמר המהולל. מדובר בתקופה שבה לא הייתה בארץ טלוויזיה, על אינטרנט וכדומה אפילו לא חלמו. כעת בזכות הסרט נזדמן לי לקבל קצת יותר פרטים על אודותיו, בחלקם חשובים, לפחות מנקודת המבט של יוצרי הסרט.

אני סבור שהסרט יעניין את בני הדור שהאזינו לשיריו של אלביס בעודו בחיים, ואפילו יגרום להם הנאה מרובה. לגבי צעירים יותר, בני הדור שלא ידע את אלביס, אינני יודע עד כמה הסרט ידבר אליהם.

ציון אישי: 80

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

13 תגובות

  1. היינו בסרט
    מתואר במאמר נכון
    רק שקצת פחות התלהבנו כנראה

  2. פעם ראשונה שאני שומע שרוק אנד רול מקורו במוזיקת קרונטרי ומוזיקת גוספל. גם לא נשמע לי הגיוני

  3. עוד דוגמא כיצד הטיפוס מעלה מוביל לפעמים לנפילה קשה יותר.

    1. הופעה חיצונית: ככה-ככה
      שירה: דומה
      הופעה: בהחלט, ובעיקר תנועות האגן

  4. לסרט אני בטח אלך. עד היום אני מזמזם את השירים שלו. הנכדים שלי לא יודעים במי מדובר

  5. דעתי בקיצור אחרי ביקור באולם הקולנוע וקריאת כמה ביקורות – בינוני

  6. בגדול נהניתי מהסרט. Tom Hanks יקבל אוסקר (לפי דעתי), כמו יונתן, גם אני גדלתי עם השירים של אלביס, אז יש קצת נוסטלגיה. היה אפשר לקצץ חצי שעה ולא היינו מפסידים כלום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של עדו

מי אמר קיפוח?

על קיפוח רוב, קיפוח מיעוט ומה שביניהם