מומלץ אף שאיננו מושלם

לאחרונה צפיתי בסרטו החדש של הבמאי הספרדי פדרו אלמודובר "אימהות מקבילות". אני מעריך מאוד את יצירתו של במאי זה ומקפיד לצפות בכל סרט שלו. אציין מיד שאינני אובייקטיבי לגביו. מה עוד גם שהשחקנית הראשית בסרט הזה היא פנלופה קרוז המוכשרת, שעושה כבר כברת דרך ארוכה לצדו של אלמודובר. כלומר, אם להיות ישר עם עצמי – כבר אחרי משפטי הפתיחה האלה אני מוכן להמליץ לכם ללכת לסרט האמור. אך אינני יחיד בדעה זו. מבקרי קולנוע רבים, ובהם כאלה מוכרים ונחשבים, סבורים כי מדובר בסרט טוב שחשוב לראותו. יש ביניהם מי שרואים בסרט חלק מפסגת יצירתו של הבמאי המפורסם.

לי אישית הפריעה מאוד בעיה מרכזית אחת, ומשום מה זו כלל לא הוזכרה באף ביקורת או דעה שנכתבה על הסרט. תוך הקפדה שלא ליצור ספויילרים, אני ראיתי בסרט התמקדות מקבילה בשתי עלילות שונות לחלוטין. זירה אחת היא הסיבוך שאליו נקלעות שתי נשים – הן האימהות – שנפגשו באקראי. מדובר בסיבוך שישנה את חייהן לחלוטין. חלק זה משתרע על רוב יריעת הזמן של הסרט. החלק האחר עוסק בחשיפת קבר אחים שבו נקבר בזמנו הסבא-רבא של אחת משתי הנשים הללו. מדובר בקבר אחים ממלחמת האזרחים בספרד, עת קטל הרודן הגנרליסימו פרנקו רבבות אזרחים, וגופותיהם הוטמנו בקברי אחים ומקום קבורתם לא נודע. נכון שלכאורה יש כאן חוליה מקשרת – אביה (שלא מרצונו) של אחת הנשים הנזכרות הוא גם מי שעליו הטילה אותה אמא את החיפוש והחשיפה של קבר האחים. אבל אין קשר משמעותי בין שתי העלילות. אמנם יש פה ושם מי שניסו להסביר, אבל אותי לא שכנעו הקשרים הרופפים שטוו. כמו אותו מבקר שמצא קשר בין חוסר האמת השלטונית של הרודן וחוסר האמת האימהית. אם יש בקרב הגולשים מי שמצא את הקשר שנעלם מעיניי, אשמח לשמוע עליו.

לו אלמודובר היה נועץ בי, הייתי ממליץ לו לוותר על אחת משתי הזירות הללו, או לפחות להפוך אחת מהן לשולית ולא להתעכב על פרטיה. התמקדות בבעיה של הנשים שהסתבכו בסוגיית האימהות הייתה מספקת אותי. היא גם הייתה פותרת בעיה נוספת שאבחנתי בסרט – אורכו.

אז לסיכום ובקצרה, סרט שאני בהחלט ממליץ לראותו לחובבי קולנוע, אף שאיננו פסגת הפסגות. אפשר בהחלט ליהנות גם מדברים לא ממש מושלמים.