"הבת האפלה" שמוצג ממש לאחרונה בבתי הקולנוע הוא סרט מיוחד ומורכב. הסרט זכה בפרס התסריט הטוב בפסטיבל ונציה, בארבעה פרסי גותהאם, והוכרז כסרט הטוב ביותר של השנה על ידי פורום אמריקני מקצועי. אלא שלפני הכול יש לציין שזהו סרט קשה, שיגרום אי-נוחות ולחץ לכל הצופים בו, כולל אלה שיכתירו אותו בסופו של דבר כסרט טוב מאוד. נראה שבתי הקולנוע לא צופים הסתערות המונית של צופים, כך אני מפרש את מספר ההקרנות הלא רב שמוקדשות בשבוע לסרט האמור. מבקרי הקולנוע אומנם חלוקים בדעותיהם, אולם הרוב הברור מהלל ומשבח, מבלי לוותר על הסתייגויות כאלה ואחרות.
"הבת האפלה" עוסק בנושא הרגיש של יחסי אם ובתה. לדה, גיבורת הסרט, פרופסורית לספרות אנגלית באקדמיה, מגיעה בגפה לחופשה באי יווני ונתקלת בין היתר באם וילדתה. בין האם ובתה מתנהלת מערכת יחסים חמים, מה שמעורר אצל לדה זיכרונות ופותח פצעים ישנים ממערכת היחסים שלה עם שתי בנותיה, כאשר הייתה עדיין אם צעירה. מדובר בסרט המבוסס על ספרה של אלנה פרנטה האיטלקייה, עם שינויים כאלה ואחרים.
הקושי ואי-הנוחות בצפייה נוצרים כתוצאה מעיסוק בנושא שהוא בחזקת טאבו אצל בני האדם רובם ככולם. לא רבים מוכנים לדון בפרהסיה בסוגיה של סדרי עדיפויות בחיי האם בין רצונות ואינטרסים שלה, לבין מה שמקובל לראות כמחויבויות כלפי ילדיה. הסרט מגרד עד כדי דימום את הרגשות של אי-השלמת האם עם המצב שבו היא נדרשת לתפקד, ועם מה שההורות מכתיבה לה כולל פגיעה במימוש העצמי. אני אישית יצאתי מהסרט בהרגשה ברורה כי מדובר ביחסי אם ובנותיה, ולא ביחסי אם וילדיה, זאת למרות שאינני יודע להסביר את ההבדל בין שתי האפשרויות הללו.
כמה מאפיינים בולטים חוזרים ונשנים בסרט. ראשית הוא משלב הווה ועבר, והקפיצות בין הזמנים מתרחשות בתדירות גבוהה שמקשה, לפחות בתחילה, על הריכוז. חלקים לא מבוטלים מהסרט מצולמים באפלוליות ואפרוריות, מה שמוסיף לאווירה הקודרת והקשה. הסרט אניגמטי, לא תמיד ברור לאן בסופו של דבר הובילו התפתחויות מסוימות, או דמויות שבאו והלכו. שני גברים שמשתלבים בהתרחשויות, אחד מבוגר בהרבה מגיבורת הסרט, והאחר צעיר ממנה בשנים רבות, מוסיפים אולי אור על הדמויות והעלילה באמצעות אנרגיית תשוקה אפשרית, אך אולי דווקא דוחפים לכיוון ההפוך. אפילו שמו של הסרט לא ניתן לפיענוח. מיהי אותה בת אפלה? הילדה המתארחת במלון בה מתבוננת כל העת לדה גיבורת הסרט? או אולי מדובר בבתה שלה? ואולי הכוונה בכלל ללדה עצמה? הסרט ארוך מהרגיל והצופה חש בכך דווקא בשל היותו סרט לא קל לצפייה. אולם לדעתי גם אלמנט זה תורם את חלקו ליצירת האווירה שאליה חתרו יוצרי הסרט.
אוליביה קולמן השחקנית הראשית מובילה ללא ספק את הסרט וראויה לשבח. מסביבה משובצים עוד כמה שחקנים ויוצרים ראויים.
אני מעז לנבא, כאמור, כי קהל רב לא ינהר לאולמות, ומבין הצופים שבכל זאת יגיעו, לא מעטים יצאו מאוכזבים ואף יביעו את דעותיהם במדיות המקוונות השונות. עם זאת אני מניח שיהיו גם לא מעטים שישבחו את הסרט מאוד. במיוחד אלה שבוחנים אותו מנקודת מבט מקצוענית. אני אישית שמחתי שצפיתי ב"בת האפלה", הרגשתי שחוויתי חוויה אמיתית ולא העברתי זמני בבילוי חולף וקל שלא נותר ממנו מאומה בנשמה. הסרט בהחלט מעורר מחשבות, וזהו כידוע המבחן העיקרי שקובע איכות יצירה בעיניי.
15 תגובות
אתה כבר השלישי שכאני זומעת ממנו על הסרט. כולכם מדברים על הרגזה קשה. אבל משלושתם רק אתה ממליץ על הסרט.
הוספת לי נקודה אחת או שתיים למחשבה. מסכימה עם רוב מה שכתבת.
קורפל הגדול מכולם
לא צפיתי בסרט. איך אומרים? טרם הספיקותי. אבל קראתי הספר. הסופרת היא אלנה פרנטה, הסופרת האיטלקית המסתורית שרכשה את שמה בעיקר בעקבות סדרת הספרים הנפלאים הקרויים "הרומנים הנפוליטנים" (ארבעה ספרים הידועים גם בכינוי "החברה הגאונה" ע"ש הספר הראשון בסדרה.
חשוב מאוד לציין שהספר מתרחש באזור נופש בדרום איטליה ולא באי יווני (כפי שכתב כותב הביקורת). זה חיוני להבנתו, כפי שאציין בהמשך.
הספר עליו מבוסס הסרט עוסק בעצם על בזהות נשית ואימהית וקורא תיגר בין היתר על ההתנהלות ההורית המוסכמת שילדים הם מרכז ההוויה ושל ההורים ושל האימהות בעיקר כשהפוליטקלי קורקט הוא הקודקס החברתי הדומיננטי צריך הרבה אומץ לעאער עליו.
בהקשר זה, של הפוליטקלי קורקט, חשוב מאוד להדגיש את הרקע הנפוליטני (הדומיננטי גם ב"רומנים הנפוליטנים". מי שמכיר את איטליה מכיר את הקרעים והשברים של מרכז ובעיקר צפון איטליה לבין דרומה המיוצג ע"י נפולי ואת היחס לנפוליטנים. זה אלמנט חשוב נוסף בהבדלי המנטליות שמשקף הספר.
לא ארחיב, אבל אני מציע לקרוא את הפרק הראשון של הספר בעיניים ישראליות מה זה מזכיר לכם?
שלום לך אדי היקר,
יש הבדלים בין הספר הנדון, לסרט שמתבסס עליו
אחד מהם הוא מקום ההתרחשות העלילה
תודה על ההתייחסות
אם כך, הוצא העוקץ מאחד האלמנטים החשובים להבנת המהות של הסיפור. חבל. מוטב, אם כן, לוותר ולקרוא את הספר.
הסרט (כמו כל סרט) מצליח לשדר את האווירה (שילוב של תוכן, קול, צבע, תנועה) יותר טוב מספר.
למה ללכת לבילוי-בידור ולסבול?
קצת מוגזמת ההתלהבות של רוב המבקרים מהסרט
לא התגלחת בגלל הכותרת?
כבר מזמן לא קראתי ביקורות על סרט שיש לגביו דעות כל כך קוטביות. אתה בין אלה שחילקו לסרט מחמאות. יש שקטלו.
אני חונחתי וחינכתי שאין חשוב וקדוש מאשר הורות. גם את זה רוצים כעת לקלקל לנו?
ואפילו לא שמעתי על הסרט הזה עד לפני ימים אחדים.
תמשיך לכתוב ביקורות על סרטים. אתה מדבר אלי יותר מאשר המבקרים המקצוענים עם המילים הגבוהות.
ככה ככה
גם וגם