סרט בינוני עם מסר חשוב ביותר

הסרט "איך להיות אישה טובה"
תמונה של יונתן
יונתן קורפל

אין ספק שמבחינה קולנועית הסרט "איך להיות אישה טובה" איננו יצירת מופת. אומנם משתתפת בו השחקנית הצרפתייה הידועה והמצליחה ז'ולייט בינוש, וגם הבמאי מרטין פרובו, שאף כתב את התסריט, כבר הוציא מתחת ידיו סרט אחד או שניים ברמה טובה. אולם התוצאה הסופית איננה קולנוע משובח. מדוע אם כן אני בכל זאת ממליץ לכם לראות את הסרט? – בשל הנושא שבו הוא עוסק והמסר שהוא מעביר. סרט, כמו כל יצירת אומנות, נועד קודם כול לעורר מחשבה. לי הסרט נתן "בוסטר" ליצירת נוגדנים לתופעה שלילית שהייתה צריכה זה מכבר להיעלם מעולמנו המודרני, אולם ממשיכה להתקיים בקרבנו, גם אם רבים מאיתנו מסיטים מבט כדי להימנע מראיית המציאות.

הסרט מתרחש בצרפת, באזור חקלאי לא הרחק מפריז, בתחילת המהפכה החברתית שהתחוללה שם בשלהי שנות השישים. נא שימו לב שמדובר לפני כחמישים שנה בלבד. העלילה מתרחשת באחד מבתי הספר לנערות שהיו מקובלים באותה עת. מדובר בפנימיות סגורות וספרטניות, שבהן הושם הדגש על הכשרת התלמידות להיות נשים טובות, כלומר לדעת לבשל, לגדל את הילדים, לנקות את הבית, לרצות ולספק את הבעל, לקבל את מרותו, להבין כי יש דברים שאסורים בתכלית האיסור על נשים אבל לגברים הם מותרים במפורש, וכן הלאה וכן הלאה.

הסרט מוגדר כקומדיה, ומבלי להיכשל בספוילר, רק אציין כי המהפכה החברתית בעיר הבירה התוססת, השפיעה גם על המתרחש בפנימייה ה"חינוכית" האמורה. כפי שציינתי בראשית המאמר הסרט מומלץ משום שהוא מעורר למחשבה. אני משוכנע שאנשים משכילים, מחונכים ומתורבתים יוצאים מהסרט הזה ומסכמים לעצמם כי ממש לא ייאמן שאך לפני כמה עשרות שנים כך חינכו נשים, כך התייחסו אליהן וזה מה שציפו מהן. ואכן זה מדהים. אבל בה בעת אי-אפשר להימנע מלחשוב על ההווה, ואז כהרף עין, גם ללא הזדקקות לנתונים מדויקים, איננו יכולים להתכחש לעובדה שגם כיום חלקים רבים מהאוכלוסייה בעולם עדיין חיים על פי אותן מוסכמות בלתי-שוויוניות ובלתי-נסבלות.

ואם נמקד את המבט ונבחן את אורח החיים בישראל, ניווכח לדעת כי חרף העובדה שאנחנו מניפים דגלים של קדמה והייטק, קרוב למחצית האוכלוסייה במקומותינו ממשיכה לחנך את בנותיה ולהתייחס לנשותיה כמו בסרט, ובמקרים מסוימים אף בדרך קיצונית יותר. תופעות של הפרדת תלמידים לפי מגדר, הכתבת צורת הלבוש של בנות/נשים, הפרדה מגדרית בקווי תחבורה מסוימים, בבתי כנסת ובמופעי תרבות, וכן הלאה. וזה רק מדגם מתוך רשימה ארוכה כאורך הגלות תוך שנמנעתי מלהעלות דברים דוחים עוד יותר. זוהי תופעה בולטת בעיקר בקרב קבוצות בחברה החרדית ובחברה הערבית, אך גם בקרב קבוצות קטנות נוספות.

לסיכום, לכו לסרט ותראו באמצעות הקומדיה כמה עגום היה המצב לפני חמישים שנים. ואז תיישירו מבט להווה ותבינו שרבים בעולם, כמו גם בישראל, עדיין לא השתחררו מהמוסכמות החברתיות המיושנות והנוקשות. צפייה בסרט היא בחזקת קריאת השכמה עד כמה צריך עוד לתקן בחברה האנושית שלנו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. כאישה בתל אביב המחשבות שלי אחרי הסרט לא הלכו כל כך רחוק. אבל אתה צודק.

  2. מסכים לרעיון, אבל אני גם חושב שהסרט שאותו כמובן ראיתי הוא באופן ברור לא בינוני אלא יותר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של רות

צדק לימודי

כיצד ניתן לצמצם פערים ולדאוג לשוויון במערכת החינוך