אישה יפה

טיסת לילה. רק הרעש החד-גוני של מנועי הסילון מפר את הדממה. רוב הנוסעים ישנים. אני מרים את ידי ומבקש מהדיילת מים. לא מסוגל לישון בטיסה. פעם, לפני שנים, הייתי מאבטח מטוסים בחברת אל-על. אימנו אותנו להישאר ערים במהלך טיסה. אסרו עלינו לקרוא או לראות סרט, היה עלינו להיות דרוכים לקראת כל חוטף מטוסים אימתני שינסה להפתיע אותנו אי שם בגבהים. עברו שנים ועכשיו כבר מותר לי, אבל אני לא יכול. אני רואה סרט במסך הקטן שמולי. אמנם ראיתי את ״קזבלנקה״ פעמים מספר, אבל תמיד אפשר לגלות משהו חדש בסרט מרתק ומענג כל כך המציג סיפור אהבה קלסי וסוחף. ״סיפור מהסרטים״, כמו שאומרים. אני שונא לטוס. לשבת שעות ארוכות בקופסת-פח שעפה במרומים. תמיד זה נראה לי כמין פלא. אני מבין את עקרונות "הפלא המעופף", ובכל זאת נדהם ומתרגש כל פעם מחדש. אנחנו טסים לבנגקוק.

״אנחנו״? מי זה אנחנו? הרשו לי להציג את חברי הטוב מייק, שישן כשראשו שמוט על כתפי במטוס 777 של Air China. מייק הוא אמריקני, בן 34, יליד ניו יורק. והטיסה הזאת לתאילנד היא באשמתו. מייק הוא מתכנת מחשבים מוכשר, חנון אמיתי, ביישן חסר תקנה שהמחשב הוא כל עולמו. היכרתי את מייק ואת חברתו אן אצל חברים. דיברנו על עולם הטכנולוגיה המדהים ועל השפעתו המשמעותית על תעשיית הקולנוע. הוא הכיר היטב את עולם העריכה והבין בציוד האלקטרוני החדש. בשיחה אינטימית של "אחד-על-אחד" התגלה איש מבריק ומעניין. לפני שבוע בערך מייק העיר אותי באישון לילה. "יש לך כמה דקות? הייתי רוצה שניפגש". לפנות בוקר הוא הגיע לביתי. ״אן עזבה אותי״, אמר בפנים נוגות. ״לא מסוגל לחשוב… פשוט רוצה לברוח מכאן… אני זקוק לשקט". ״לאן?״, שאלתי. "אני רוצה לראות את תאילנד. פעמים רבות שמעתי ממך על פוקט שבדרום. יש שם יותר סובלנות, כך סיפרת לי…"

נחתנו בבנגקוק בחצות. המונית עצרה בפתח מלון ״שרתון״ שבמרכז העיר. לאחר מקלחת והחלפת בגדים החלטנו לצאת ולמתוח איברים. אורות ניאון, המוני בני אדם, אופנועים רעשניים, כלבים מוזנחים משוטטים, אוטובוסים רועשים פולטי עשן שחור, דוכני אוכל בכל פינת רחוב, פקקי תנועה איומים, הכול תקוע ולא זז למרות השעה המאוחרת והמון המון נשים יפות ומחייכות… שפות רבות נשמעות: אנגלית, גרמנית, שוודית ורוסית. גברים מבוגרים מחפשים נערים ונערות. בנגקוק היא הבירה העולמית ל"תיירות סקס״. נערות רבות מוכרות את גופן. הפיתוי גדול – יצאנית מרוויחה בערב אחד סכום שעובד אחר עושה בחודש. רובן באות מבתים עניים בצפון המדינה ועבורן זוהי הזדמנות להרוויח כסף ולעזור למשפחה.

התיישבנו בשולחן קטן הצופה לרחוב העמוס. ולפתע מייק התעורר לחיים. מבטו עקב אחרי אישה יפה. פניו הכבויים אורו… הייתה זו מלצרית שהגישה משקאות לאורחים הרבים שישבו סביבנו. היא הייתה צעירה יפיפייה עם שיער שחור גולש עד המותניים. כשהגישה לנו משקאות הוסיפה חיוך מבויש שכבש וחימם את הלב. שיניים צחורות ועיני איילה גדולות וסקרניות. ״היא מקסימה״, לחש מייק. ״האישה היפה ביותר שראיתי בחיי". ״מייק, יש הרבה יפות… אני חושב שכדאי לחזור למלון״, השבתי. "אני נשאר!״, חרץ מייק. ״מייק״, אמרתי בהיסוס, ״רוב המלצריות בבנגקוק הן יצאניות. הן רוצות רק כסף. אתה תיפגע…" הוא הסתכל עליי והשיב קצרות: ״נתראה בארוחת הבוקר״. עזבתי ועליתי לחדרי. למחרת היינו אמורים לטוס דרומה לפוקט שבדרום ולבקר באיים היפים שבאזור, אבל מייק החליט להישאר. לא עניין אותו שכבר שילמנו על כרטיסי הטיסה ועל מלונות, לא עניינה אותו העבודה שהשאיר מאחור, וממילא, אמר, הוא יכול לשלוח למשרד את העבודה שעליו להשלים. זה יתרונה של הטכנולוגיה שכה הרבינו לדבר בה. ״אני נשאר בבנגקוק.״ הוא אמר בשקט. "אני חייב להכיר את הבחורה שפגשנו אתמול." "אבל אתה עלול להיפגע״, חזרתי והזהרתי. ״למה? היא נחמדה וחרוצה. הסתכלתי בה כששירתה את האורחים. ניסיתי אפילו לדבר איתה אבל היא בקושי דוברת אנגלית. יש בה משהו מעניין, היא מקרינה טוב-לב…" לא נותרה לי ברירה. ״גם אני נשאר״, אמרתי. ״באנו יחד וחוזרים יחד.״

נשארנו בבנגקוק שבועיים נוספים. מייק הכיר את ״האישה היפה״, קטי שמה. הם היו נפגשים בסוף יום העבודה ומנסים לתקשר. היחסים ביניהם לא היו פשוטים. קטי הייתה מאורסת לגבר תאילנדי. כאשר עמדנו לטוס חזרה היא ליוותה אותנו לשדה התעופה. היא ומייק אחזו ידיים ובכו. ״האם תחזור, מייק?״ היא שאלה, דומעת.

החלטתי לכתוב תסריט על סיפור אהבה בין אמריקני נאיבי לבין תאילנדית צעירה. קצת ״קזבלנקה״, קצת סיפור אהבה מרתק שבו עליות ומורדות. "אישה צעירה", מותחן סקסי שסופו מרתק. קוראי אנגלית מביניכם שרוצים לדעת "איך זה נגמר" יכולים לקבל את התסריט. תוכלו גם לראות, אולי לראשונה בחייכם, איך נראה תסריט. כל שעליכם לעשות הוא לפנות אל המערכת שלנו במייל joko@bezeqint.net ולבקש, והתסריט יישלח אליכם.