צלם אדם שקוף כמו אוויר

על הסרט "קולות מהבודקה"

בשעת השאלות והתשובות על סרטה נשאלה לינה צ'פלין מה גרם לה לעשות סרט על ארבעה שומרים, האנשים שרואים ואינם נראים (על ידינו) בפתחי בתי ספר, חניונים, מרכזי קניות. בתשובה, היא סיפרה שבאחת הפעמים שביקרה בסופר השכונתי שלה, השומר שבכניסה הניח לה לחלוף על פניו והיא שאלה אותו מדוע אינו בודק את תיקה. השומר ענה שהוא רואה אותה כבר עשרים שנה, ויודע שהיא בוודאי גרה בסביבה. צ'פלין אמרה שתשובתו הבהירה לה שהיא לא הייתה יכולה לענות תשובה מקבילה לגביו: במשך עשרים שנה היא מעולם לא ראתה אותו ולא הייתה יודעת לזהות את פניו…

צ'פלין נשאלה כיצד בחרה, מתוך מאות מרואיינים, את ארבעת השומרים שבהם התמקדה. היא ענתה שחיפשה ומצאה אנשים שלא ויתרו; אנשים שלמרות החיים המשמימים, החדגוניים, השקופים בבודקה לא ויתרו על צלם אנוש. להבהרת דבריה התייחסה לאחד השומרים גיבורי הסרט. באחד מקטעי הראיונות הוא מספר כי בצעירותו רצה לנגן בכינור. אך הפרוטה לא הייתה מצויה, והוא לא יכול היה להרשות לעצמו לרכוש כינור. לכן לימד את עצמו לייצר כינורות, ובנה לעצמו כינור במו ידיו. עד היום הוא לא רק מנגן בכינור, אלא גם מתקן כינורות מקצועי. זה איש שלא מוותר, הדגישה צ'פלין. וכמו שלא ויתר על הנגינה בכינור, גם כשלא יכול היה לרכוש לעצמו כלי, כך הוא לא מוותר על חייו גם כשהוא קבור בבודקה בכניסה לבית הספר.

מומלץ בכל לב לצפות בסרט היפיפה "קולות מהבודקה" (ישראל, 2013). ארבעת הגיבורים האלמונים שלו יכולים ללמד אותנו איך להשביח את איכות החיים שלנו, בין אם אנחנו כרגע "על הסוס" ובין אם הושלכנו לצד הדרך. שני מוזיקאים, רופאה מנתחת לשעבר וסופר משמרים את כבודם העצמי, מבטאים אותו ומנסים אפילו לחזק אותו, אף שהם "מתייבשים" בתאים קטנים ונידחים בפתחי מוסדות. אחד מהם משחק שחמט עם ילדי בית הספר, אחת מטפחת את האזור שסביב הבודקה וגם את עצמה, אחד כותב סיפורים תוך כדי השמירה. לא זו בלבד שכל עבודה מכבדת את בעליה, אלא שמי שמצליחים לכבד את עצמם – הם אכן מכובדים, אפילו בבודקה.

בהזדמנות זו אני מבקשת לחדד את סוגיית כבודם של השומרים. לינה צ'פלין הדגישה כי ארבעת השומרים לא ויתרו והצליחו לשמר את צלם האדם. אני מציעה שהם הצליחו לשמר ואף לחזק שני סוגים של כבוד (עצמי). האחד הוא הכבוד הסגולי (dignity) – כבודו של כל אדם באשר הוא אדם; של כל יצור אנושי מתוקף שייכותו למשפחה האנושית. השני הוא הכבוד המסוים שאדם חש ודורש מסביבתו בזכות תכונותיו הייחודיות; בזכות כישוריו, כישרונותיו, יכולותיו והצלחתו במימוש הפוטנציאל הייחודי הגלום בו (respect). ארבעת השומרים מצליחים לשמר את כבודם הסגולי: הם עומדים על כך שלמרות "שקיפותם" עודם שייכים למשפחת האדם, בדיוק ככל אדם אחר. אבל כל אחד מהם מצליח גם לטפח את כבוד מחייתו: האחד כותב סיפורים קצרים, מעריך את עצמו כסופר ומצליח להשיג הכרה ציבורית בזכות כתיבתו האמנותית. האחרת מטפחת את עצמה, חשה כי היא נראית יפה, עוזרת לילדות במוסד שבו היא עובדת לחוש יפות, וכך מעניקה לעצמה ערך ייחודי וזוכה בהכרה בו מן הסובבים אותה. שומר אחר מתקן כינורות של מוזיקאים חברים ומאפשר לאשתו ללמוד – וכך זוכה בהערכה עצמית ובזו של אחרים. השומר הרביעי מופיע עם אקורדיון בפני קהלים ואף הלחין את המוזיקה לסרטה של צ'פלין.

צ'פלין אמרה שהיא מאמינה בסרטים קצרים: עד 50 דקות. "זה הרי סרט קטן", הסבירה. אבל דומה שאיש בקהל לא חשב כמוה. מחיאות הכפיים והעניין הרב העידו שהקהל שהגיע לצפות בסרט בסינמטק ירושלים סבר שזהו סרט קטן גדול.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

תגובה אחת

  1. בבית שבו מתגוררת ביתי יש מנקה ממוצא רוסי שהיה פעם בארץ מולדתו מנהל בכיר כל יכול. לשוחח אתו זה בדיוק כמו שמתואר אצלך בכתבה. אנשים גיבורים, אבל גם שבורים מבפנים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של קימל

הדרום הפרוע

הבעיות והסכנות בעקבות היעדר משילות בנגב

קידום אתרים אורגני וממומן

אתר אינטרנט לעסק זה כבר מזמן לא מהלך שחשוב לעשות כי מצפים מכם. כיום, כאשר לכל המתחרים שלכם יש אתר אינטרנט, העובדה שגם לכם יש